מצודות על יחזקאל טו
<< · מצודות על יחזקאל · טו · >>
פסוק ב
מצודת ציון
"הזמורה" - כן יקרא ענף מעץ הגפן וכן ויכרתו משם זמורה (במדבר יג)
מצודת דוד
"הזמורה וגו'" - ר"ל לא על גפן הכרמים בעלת פרי אני אומר אלא על הזמורה הגדילה ביער שהוא עץ גפן מדברי שאינו עושה פירות
"מה יהיה וגו'" - ר"ל מה הוא הגרעון של עץ הגפן מכל שאר העציםפסוק ג
מצודת ציון
"יתד" - הוא כעין מסמר
"לתלות" - מלשון תליה
"כל כלי" - שום כלי וכן כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ד)
מצודת דוד
"היוקח" - וכי יוקח ממנו עץ לעשות למלאכה וכי יקחו ממנה עץ לעשות יתד לתלות עליו שום כלי בתמיה וזהו על כי העץ הזה הוא חלוש ורך ואינו ראוי לכלוםפסוק ד
מצודת ציון
"לאכלה" - על השרפה יאמר בלשון שאלה
"נחר" - ענין יובש כמו נחר מפוח (ירמיהו ו)
"היצלח" - ר"ל הראוי ואמר בלשון שאלה
מצודת דוד
"הנה לאש" - ר"ל ועתה אוסיף לומר הנה אם העץ ההוא ניתן אל האש לשריפה והאש שרפה בה בשתי הקצוות ונתייבש בתוכו וכי אפשר שיצלח למלאכהפסוק ה
מצודת ציון
"תמים" - שלם
"אף כי" - ענין כ"ש וק"ו
"אכלתהו" - שרפתהו
"ויחר" - נתייבש
מצודת דוד
"בהיותו תמים" - הלא בהיותו עוד שלם עד לא משלה בו האש לא היה ראוי לעשותו למלאכה וכ"ש עתה שהאש שרפתהו ונתייבש איך אם כן יהיה נעשה עוד למלאכהפסוק ו
מצודת דוד
"לכן" - ר"ל הואיל ואמרתי שכ"ש הוא שאין עץ כזה ראוי למלאכה לכן כה אמר ה' כמו עץ הגפן הזה האכול באש כן אתן את יושבי ירושלים שלא יצליחו עוד לשום דבר כי כן דומים הם להעץ הזה כי גם שני קצותיו אכלה האש כי כבר גלו אותם שבעבר הירדן ומלכות אפרים שבארץ ישראל וגם הם נחרו מהאש כי הרבה מהם גלו עם יהויקים ויכניה ואם כשהיו עדיין בתוקפם שלא גלו מי מהם החזקתי עליהם האויב וגלו ומכ"ש עתה שנשארו מעט מהרבהפסוק ז
מצודת ציון
"פני" - ענין כעס כמו ונתתי פני (לעיל יד)
מצודת דוד
"בשומי" - כשאשים כעסי בהם אז ידעו שאני ה' הנאמן לשלם גמול
"מהאש יצאו" - ר"ל עם כי בעת שצר עליהם מלך אשור אחר שכבש את שומרון היו אז נצולים מיד המכלה כל האומות כדבר הנאכל באש אולם עתה בבוא נבוכדנצר המכלה גם הוא את העובדי כוכבים כאש הוא יאכל וישחית גם אותם