מצודות על יחזקאל ז
<< · מצודות על יחזקאל · ז · >>
פסוק ב
מצודת ציון
"כנפות" - קצות
מצודת דוד
"לאדמת" - על אדמת ישראל בא קץ וסוף
"על ארבע" - ר"ל לא תשאר אף עיר אחת מארץ ישראלפסוק ג
מצודת דוד
"ונתתי עליך" - ר"ל אשלם לך
"עתה" - ר"ל בזמן קרוב יבוא הקץ עליך
"כדרכיך" - כפי דרכיךפסוק ד
מצודת ציון
"תחוס" - מלשון חס וחמלה
מצודת דוד
"וידעתם" - אז תדעו שאני ה' נאמן לשלם גמול
"ותועבותיך" - תשלומי תועבותיך יבואו בתוכך
"כי דרכיך" - גמול דרכיךפסוק ה
מצודת דוד
"רעה אחת רעה" - ר"ל רעה שהיא אחת ומיוחדת שברעות הנה באה וזהו חורבן בית המקדשפסוק ו
מצודת ציון
"הקיץ" - מלשון הקצה והערה מן השינה
מצודת דוד
"הקיץ עליך" - כאלו התעורר מן השינה לבוא עליך והנה באה
"קץ בא בא הקץ" - כפל הדבר לחזק העניןפסוק ז
מצודת ציון
"הצפירה" - ענין שחר ובוקר כמו ישוב ויצפור (שופטים ז)
"מהומה" - ענין רעש ובלבול
"הד" - הוא מלשון הוד והדר
מצודת דוד
"קרוב היום מהומה" - קרוב היום של מהומה
"ולא הד הרים" - לא יהיה עוד הוד והדר על ההרים כי אם געול וטנוף מדמי החללים
"באה הצפירה וגו'" - אתה יושב הארץ באה עליך הבוקר של יום הרעהפסוק ח
מצודת דוד
"עתה מקרוב" - ר"ל מיד בזמן קרוב
"ונתתי עליך" - ר"ל אשלם לךפסוק ט
מצודת דוד
"וידעתם" - אז תדעו ותבינו אשר אני ה' המכה בגמול העון ולא בא במקרה
"כדרכיך" - כגמול דרכיך
"ותועבותיך" - תשלומי תועבותיך יבואו בתוכךפסוק י
מצודת ציון
"צץ" - מלשון ציץ והוא גלוי הפרח כמו ויצץ ציץ (במדבר יז)
מצודת דוד
"פרח הזדון" - נבוכדנצר איש זדון כבר פרח ומהר יעשה פרי הזדון והוא הכליון והאבדון
"הנה היום" - הנה קרבה היום והנה באה
"יצאה הצפירה" - יצאה השחר מיום הרעה
"צץ המטה" - המטה ההוכן להכות בהם הוציא ציץ והוא קרוב לעשות פרי ופרי המטה הוא ההכאה בו ועל הכשדים יאמר וכן נאמר באשור ומטה הוא בידם זעמי (ישעיהו י)פסוק יא
מצודת ציון
"מהמונם" - המון עם רב
"מהמהם" - הוא מלשון הומיה
"נה" - מלשון נהי ויללה וכן וינהו וכו' אחרי ה' (שמואל א יז)
מצודת דוד
"ולא נה בהם" - ר"ל אין ראוי שיהיה הנהי והיללה בעבורם כי לא עשו ברוע בחירתם ובעוצם ידם
"לא מהם" - ר"ל אין הכליון בא מנצחון הכשדים ולא מהמון עם הרב אשר עמהם ולא מהמייתם בקול שאון המבהיל ומפחיד כי לא בכח זרועם עשו מה שעשו כי אם יד ה' עשתה כל זאת
"החמס" - נבוכדנצר איש חמס קם להיות מטה המכה ברשע באכזריות רבפסוק יב
מצודת דוד
"כי חרון" - כי חרון אף ה' יהיה על כל המון העם ולא ישאר מי בארצו
"בא העת" - ר"ל הנה באה בגמול כי נתמלאה הסאה ובא העת אשר הקונה לא ישמח בקניית השדה וכדרך הקונה כי יגלה ממנה ולא תשאר בידו והמוכר לא יתאבל על מה שמכר שדהו כי אף בזולת המכירה לא תשאר בידופסוק יג
מצודת ציון
"חייתם" - נפשם כמו וחיתו באור תראה (איוב לג)
"חזון" - נבואה
מצודת דוד
"כי חזון" - כי כשנאמר החזון ההוא אל כל המון עמה לא היה מי ששב לה' וכל איש היתה נפשו קשורה בעונו ולא תתפרד ממנו לכן לא יתחזקו לשוב לארצם להחזיק בנחלתם
"כי המוכר" - אף כי אם לא מכר שדהו לא היה שב אל השדה הזה שמכר להחזיק בה
"ועוד בחיים חייתם" - ר"ל ואע"פ שיהיו נפשם עוד בחיים לא ישוב אליו אף בזולת המכירהפסוק יד
מצודת ציון
"בתקוע" - כן יקרא השופר על כי יתקעו בו
"חרוני" - חרון אפי
מצודת דוד
"תקעו בתקוע" - הנה בבוא האויב יתקעו הם בשופר להשמיע את העם לרדת אל המלחמה מול האויב וגם יכינו כל דבר המצטרך אל המלחמה אבל אין מי הולך למלחמה כי חרוני על כל המון עמה והבאתי מורך בלבבם ויראו לגשת אל המלחמה
"וידעו" - אז ידעו שאני ה' נאמן לשלם גמול פרק ז
"ממדבר דבלתה" - משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם
"ומשמה" - הכל יתמהו מגודל חורבנה
"ונטיתי וגו'" - להכות בםפסוק טו
מצודת ציון
"מבית" - מבפנים
"יאכלנו" - ישחיתנו
מצודת דוד
"אשר בשדה" - אשר יהיה בשדה וגו'
"החרב" - חרב האויב תהיה בחוץ לעיר והדבר והרעב יהיו מבפנים בתוך העירפסוק טז
מצודת ציון
"ופלטו" - ענין המלטה
"אל ההרים" - בהרים
"הגאיות" - מלשון גיא ועמק
מצודת דוד
"איש בעונו" - כל אחד יהמה בעונו רצה לומר יתודה לומר עונו הטה אלה
"ופלטו פליטיהם" - הפלטים מהם ימלטו ויהיו פזורים בהרים ויהמו בקול נהי כיונים המתקבצות בעמקים וכולם יהמופסוק יז
מצודת ציון
"תרפינה" - מלשון רפיון
מצודת דוד
"תרפינה" - יחלשו מלהלחם
"תלכנה מים" - מזיעת אימה כאלו תמסנה והיו למיםפסוק יח
מצודת ציון
"פלצות" - רעדה וחרדה כמו ועמודים יתפלצון (איוב ט)
"קרחה" - ענין מריטת השער וכן באה קרחה (ירמיהו מז)
מצודת דוד
"קרחה" - כי ימרטו שער ראשם דרך צער ואבל
"ואל כל פנים" - בכל פנים
"וחגרו שקים" - דרך אבל וצערפסוק יט
מצודת ציון
"לנדה" - לרחוק ולתעוב כנדה והוא מלשון נדידה והרחקה
"עברת" - מלשון עברה וזעם
מצודת דוד
"כי מכשול" - כי המכשול הרע הזה היה בעוונם ולא על חנם
"נפשם לא ישבעו" - רצה לומר לא ימצאו לחם לקנות בהם להשביע הנפש ולמלאות המעים
"כספם וגו'" - ר"ל למה ישליכו כספם ויתעבו זהבם לפי שלא יוכלו להציל את נפשם ביום בוא עברת ה' כי האויב לא יקח כסף וזהב לפדיון נפש
"לנדה" - לרחוק ולתעובפסוק כ
מצודת ציון
"וצבי" - ענין הדר ויופי וכן לצבי ולכבוד (ישעיהו ד)
"עדיו" - מלשון עדי וקשוט וכן ועדית עדי (לקמן כג)
"לגאון" - ענין רוממות
מצודת דוד
"נתתיו להם" - רצה לומר לפניהם נתתיו לנדה כי בעיניהם יראו שתעבתי בו להרחיקו ממנו למסרו ביד האויב
"וצבי עדיו" - הדר קשוטו אשר שמהו האל בינותם להיות להם לגאון ולתפארת וזהו בית המקדש
"וצלמי" - רצה לומר והם העמידו בה צלמי תועבותם המשוקציםפסוק כא
מצודת ציון
"הזרים" - נכרים
"וחללוהו" - מלשון חולין ובזיון
מצודת דוד
"וחללוהו" - עשאוהו חולין ומבוזה
"לבז" - לקחת כל הנמצא בהפסוק כב
מצודת ציון
"והסבותי" - מלשון סביב והפנה
"צפוני" - מלשון הסתר וכן תצפון אתך (משלי ב)
"פריצים" - רשעים הפורצים גדר האמת והנכוחה
מצודת דוד
"וחללוהו" - כפל הדבר וכדרך המתאונן המכפיל אמריו
"והסבותי" - סלקתי שכינתי משם ואח"ז חללו מקום הצפון שלי זה ההיכל וקדש הקדשיםפסוק כג
מצודת ציון
"הרתוק" - שלשלאות כמו ורתוקות כסף צורף (ישעיהו מ)
מצודת דוד
"חמס" - כולם ראוים לחמס ושלל
"עשה הרתוק" - הכן שלשלאות לאסור הגולים
"משפט דמים" - כולם חייבים מיתהפסוק כד
מצודת ציון
"והשבתי" - אבטל כמו שבת נוגש (שם לח)
"ונחלו" - מלשון חלול
מצודת דוד
"ונחלו" - יחללו ויבזו בתי מקדשיהם הם הבית וההיכל ובית קדשי הקדשים
"רעי גוים" - ר"ל גוים רעים ואכזרים הם הכשדים
"והשבתי גאון עזים" - אבטל גאות עזי הפנים הם ישראלפסוק כה
מצודת ציון
"קפדה" - ענין כריתה כמו קפדתי כאורג חיי (שם לח)
"ואין" - ואיננו
מצודת דוד
"קפדה בא" - כריתה בא להם וכאשר יבקשו שלום לא ימצאו אותופסוק כו
מצודת ציון
"הוה" - ענין שבר כמו עד יעבור הוות (תהלים נז)
"תבהלנה" - מלשון בהלה ופחד
מצודת דוד
"מזקנים" - תאבד מזקנים
"הוה על הוה תבוא" - זה אחר זה וסמוכה לה
"ושמועה" - רצה לומר שמועה רעה
"ובקשו" - כאומר הם יבקשו אבל לא ימצאו
"תאבד" - כי מגודל הצרות יסתמו מהם מעיינות החכמה
"מכהן" - כי על הכהן להורות וכמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב)פסוק כז
מצודת דוד
"ונשיא" - הוא המלך וכפל הענין במ"ש לחזוק
"שממה" - תמהון לבב
"מדרכם" - כמו דרכם כן אעשה עמהם וכמשפט הראוי להם אשפטם ואז ידעו כי אני ה' הנאמן לשלם גמול
<< · מצודות על יחזקאל · ז · >>