מפרשי רש"י על שמות יד יב


<< | מפרשי רש"י על שמותפרק י"ד • פסוק י"ב | >>
ב • ג • ד • ה • ו • ז • י • יא • יב • יג • טו • יט • כ • כא • כג • כד • כה • כו • כח • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות י"ד, י"ב:

הֲלֹא־זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֙יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֙נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת־מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃


רש"י

"אשר דברנו אליך במצרים" - (מכילתא) והיכן דברו ירא ה' עליכם וישפוט

"ממותנו" - מאשר נמות ואם הי' נקוד מלאפו"ם (ר"ל חול"ם כנודע לבעלי דקדוק שקראו חול"ם מלאפו"ם ועי' לקמן פ' יתרו ברש"י פסוק פן יפרוץ) היה נבאר ממיתתנו עכשיו שנקוד בשור"ק נבאר מאשר נמות וכן מי יתן מותנו שנמות וכן (ש"ב יט) מי יתן מותי דאבשלום שאמות כמו (צפניה ג) ליום קומי לעד (דברי הימים ב יח) עד יום שובי בשלום שאקום שאשוב


רש"י מנוקד ומעוצב

אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם – וְהֵיכָן דִּבְּרוּ? "יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט" (שמות ה,כא).
מִמּוּתֵנוּ – מֵאֲשֶׁר נָמוּת. וְאִם הָיָה נָקוּד מְלָאפוּם[1], הָיָה נִבְאַר מִמִּיתָתֵנוּ; עַכְשָׁו שֶׁנָּקוּד בְּשׁוּרֻק, נִבְאַר מֵאֲשֶׁר נָמוּת. וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ" (שמות טז,ג), שֶׁנָּמוּת, וְכֵן "מִי יִתֵּן מוּתִי" דְּאַבְשָׁלוֹם (שמ"ב יט,א), שֶׁאָמוּת. כְּמוֹ "לְיוֹם קוּמִי לָעַד" (צפניה ג,ח), "עַד שׁוּבִי בְּשָׁלוֹם" (דה"ב יח,כו), שֶׁאָקוּם, שֶׁאָשׁוּב.

מפרשי רש"י

[טז] ואם היה נקוד מלאפו"ם. רש"י קורא בכל פירושו - מה שהאשכנזים קוראים חולם - קורא אותם מלאפו"ם. ומה שהאשכנזים קורין 'מלאפו"ם', שהוא נקודה בתוך הוי"ו, קורא רש"י בכל פירושו שור"ק. ומה שהאשכנזים קוראין 'שורק' דהוא ג' נקודות זה על זה, קורא אותו גם כן שורק. וזה נכון בודאי, כי ענין אחד ומשפט אחד לנקודה שהוא בתוך הוי"ו ולג' נקודות, ולכך שניהם קורא אותו 'שור"ק'. וכן ראוי לקרות הנקודה שהיא על האות - מלאפו"ם, והנקודה בתוך האות וג' נקודות זו על זו שורק, שהרי כאשר יוציא הנקודה הזאת צריך לשרוק פיו, והנקודה שהיא על האות - פיו מלא ממנה, ולכך נקראת 'מלאפו"ם'. ולפיכך רוצה לומר אם היה נקוד 'ממותינו' בחולם, המ"ם היה שם דבר, עכשיו שהוא נקוד בשורק - הוא מקור שהוא שם הפעל, ופירושו מאשר נמות, כמו "מי יתן מותי" (שמואל ב י"ט, י"ט) דאבשלום, שהנקודה בתוך המ"ם - הוא השור"ק כמו שאמרנו - הוא מקור, שדרך המקור להיות נקוד כך, כמו "ליום קומי" (צפניה ג', ח') "שובי" (תהלים קט"ז, ז') וכולם הם מקור, והוא שם הפעל:

מה שפרש"י אם היה נקוד מלאפו"ם ר"ל חולם והטעם כי בחולם הוא כמו מות שהוא לשון מות בקמץ המ' אבל מת בשור"ק הוא לשון פעול כמו יומת בהר ואם כן ממילא ממתינו שנמות אותנו מהרש"ל:

  1. ^ רוֹצֶה לוֹמַר חוֹלָם. וְעַיֵּן רש"י לְהַלָּן טז,ג.