מפרשי רש"י על שמות יג יא


| מפרשי רש"י על שמותפרק י"ג • פסוק י"א |
ג • ה • ח • יא • יז • יח • יט • כ • כא • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות י"ג, י"א:

וְהָיָ֞ה כִּֽי־יְבִאֲךָ֤ יְהֹוָה֙ אֶל־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ׃


רש"י

"והיה כי יביאך" - יש מרבותינו שלמדו מכאן שלא קדשו בכורות הנולדים במדבר והאומר שקדשו מפרש ביאה זו לומר אם תקיימוהו במדבר תזכו ליכנם לארץ ותקיימוהו שם (מכילתא)

"נשבע לך" - והיכן נשבע לך (שמות ו) והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו'

"ונתנה לך" - (מכילתא) תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום ואל תהי בעיניך כירושת אבות


רש"י מנוקד ומעוצב

[וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ – יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ שֶׁלָּמְדוּ מִכַּאן שֶׁלֹּא קָדְשׁוּ בְּכוֹרוֹת הַנּוֹלָדִים בַּמִּדְבָּר. וְהָאוֹמֵר קָדְשׁוּ, מְפָרֵשׁ בִּיאָה זוֹ: אִם תְּקַיְּמוּהוּ בַמִּדְבָּר, תִּזְכּוּ לִכָּנֵס לָאָרֶץ וּתְקַיְּמוּהוּ שָׁם (בכורות ד' ע"ב).]
נִשְׁבַּע לְךָ – וְהֵיכָן נִשְׁבַּע לְךָ? "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי..." (לעיל ו,ח).
וּנְתָנָהּ לָךְ – תְּהֵא בְעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ נְתָנָהּ לָךְ בּוֹ בַיּוֹם וְאַל תְּהִי בְעֵינֶיךָ כִּירֻשַּׁת אָבוֹת.

מפרשי רש"י

[ו] והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי. הקשה הרא"ם דלא שייך בזה "אשר נשבע לך ולאבותיך", שהרי אותה שבועה לא היתה רק לאברהם וליצחק וליעקב ולא היתה השבועה לישראל, ואיך יאמר "אשר נשבע לך", ויש לתרץ זאת דהך דבור "והבאתי אתכם אל הארץ" (לעיל ו, ח) היתה השבועה, כדכתיב (שם שם ו) "לכן אמור לבני ישראל וגו'", ובהדיא אמרו בשמות רבה (ו, ד) אין "לכן" אלא שבועה, כדכתיב (שמואל א ג', י"ד) "לכן נשבעתי לבית עלי", כאילו אומר אני נשבע ליתן להם את הארץ אשר נשבעתי לתת לאבותם. ובלאו הכי לא קשיא כלל, שהרי כתיב בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ח) "לזרעך נתתי את הארץ", וכיון שאמר "לזרעך נתתי" וכן בכל מקום "לזרעך אתן", אף על גב שלא היה הזרע באותה שעה בעולם, שפיר הוי שנשבע ליתן להם הארץ:


[ז] תהא בעיניך כאילו נתנה לו בו ביום כו'. במכילתא (כאן), דאם לא כן "ונתנה לך" למה לי. ואם תאמר למה יהיה לו כאילו היום נתנה, והוא אינו כך, שהרי לא נתנה לו באותו היום, וכן אמרו חז"ל בשאר דברים, גבי תורה - יהיה לך חדשה כאילו היום נתנה לך, וכן לענין יציאת מצרים 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' (פסחים דף קטז:), אבל עיקר הטעם כבר אמרנו למעלה (פי"ב אות מב) כי הדברים שהם חשובים במדריגה - עד כי לעלוי מציאותם אינם נופלים תחת הזמן לגמרי, וזכרנו לך למעלה כי ישראל יצאו ממצרים בדביקות המדריגה העליונה שהיא למעלה מן סדר הזמן. ובזה עצמו נתינת הארץ, כי עם יציאת מצרים זכו בארץ, כדכתיב (לעיל ו, ו-ח) "והוצאתי אתכם והבאתי אתכם אל הארץ וגומר". וכן התורה היא על הזמן למדריגת התורה, כי הזמן הוא תולה בשמש בתנועת הגלגל, והתורה היא למעלה [מהשמש] כמו שאמרו חז"ל (שבת דף ל:) "מה יתרון לאדם תחת השמש" (ר' קהלת א, ג) תחת השמש הוא דאין לו יתרון, אבל למעלה מן השמש יש לו יתרון, והוא התורה. וכל הדברים אשר הם על הזמן כל ענין הזמן שוה, ואינו בזמן זולת זמן, ולפיכך אמרו (פסחים דף קטז:) כי כל אדם חייב להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, דהסבה לאותן שיצאו הוא הסבה לכל דור ודור, ואין כאן חלוק. ושאר דברים שהם תחת הזמן, בעבור שהם נופלים תחת הזמן יש לו התלות בזמן, לא יאמר עליהם שיראה כאילו היה תמיד כך. אבל בקצת דברים אלקיים יאמר כך, למדרגה על הזמן, ואין התלות בו - יאמר כך. ואף על גב שישראל גלו מן הארץ הקדושה, סופם לחזור אליה במהרה בימינו אמן: