מפרשי רש"י על שמות ז כב


| מפרשי רש"י על שמותפרק ז' • פסוק כ"ב | >>
א • ב • ג • ד • ט • יב • יד • טז • יח • יט • כב • כג • כה • כז • כח • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


שמות ז', כ"ב:

וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃


רש"י

"בלטיהם" - לחש שאומרין אותו בלט ובחשאי ורבותינו אמרו (סנהדרין סז) בלטיהם מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים

"ויחזק לב פרעה" - לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן (מנחות פה) תבן אתם מכניסין לעפריים עיר שכולה תבן אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים


רש"י מנוקד ומעוצב

בְּלָטֵיהֶם – לַחַשׁ שֶׁאוֹמְרִין אוֹתוֹ בַּלָּט וּבַחֲשַׁאי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: "בְּלָטֵיהֶם", מַעֲשֵׂה שֵׁדִים; "בְּלַהֲטֵיהֶם", מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים (סנהדרין ס"ז ע"ב).
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה – לוֹמַר: עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת אַתֶּם עוֹשִׂים כֵּן; תֶּבֶן אַתֶּם מַכְנִיסִין לְעָפְרַיִם?! (מנחות פ"ה ע"א), עִיר שֶׁכֻּלָּהּ תֶּבֶן; אַף אַתֶּם מְבִיאִין מְכַשְּׁפוּת לְמִצְרַיִם, שֶׁכֻּלָּהּ כְּשָׁפִים?

מפרשי רש"י

[יג] לחש שאומרים בלט ובחשאי. ולפי זה בין "בלהטיהם" (פסוק יא) ובין "בלטיהם" הוא לשון לחש. ומפני שקשה למה שינה הלשון לכתוב פעם "בלטיהם" ופעמים "בלהטיהם", ותירץ דרז"ל אומרים (סנהדרין דף סז:) "בלטיהם" הוא מעשה שדים, "בלהטיהם" הוא מעשה כשפים, ולעולם תרווייהו הם לחש, אלא האחד מעשה שדים, ואחד הוא כשוף (כ"ה ברא"ם). ומפני שהכשפים יותר פועלים עד שהם מכחישים גזרת פמליא של מעלה, ולפיכך נקראו הכשפים "להטיהם", שהחרב נקרא גם כן להט (רש"י פסוק יא), והכשפים הם כמו חרב לגזור אף דבר שאינו לפי פמליא של מעלה. ולי היה נראה דאין צריך לומר כלל שהחרב נקרא להט על שם שנראה כאילו היא מתהפכת ע"י לחש, רק נקרא 'להט' מפני שהלהט של חרב מלוטש כאילו הוא שורף - נקרא 'להט', ונקראים הכשפים 'להט' על חוזק הגזירה, שהם גוזרים וחותכים בפעולתם, כמו ברק השנון מלטש. והרמב"ן (פסוק יא) תירץ דלכך דרשו חז"ל "בלטיהם" 'מעשה שדים', לפי שהשד בא לאדם בלט, לפי שהם בריות נבראים מאויר שאינו נרגש, ו"בלהטיהם" הם מעשה כשפים שנעשו על ידי מלאכי חבלה, שהם "אש לוהט" (תהלים ק"ד, ד'), ולפיכך כתיב "בלהטיהם":

[יד] לומר על ידי מכשפות כו'. אבל גבי "ויחזק לב פרעה" (פסוק יג) אצל "ויבלע מטה אהרן את מטותם" (פסוק יב) אין פירושו דהיה סובר שהוא מכשפות, דאם מכשפות הוא - איך בלע את מטותם, שהרי לא היו יכולים לעשות המכשפים כן, ועל כרחך פירושו דלעיל היה מחזק לבו כל זמן שלא בא מכה עליו, והיה אומר שאינו רוצה להשגיח בדברי השם יתברך, אבל עתה כאשר באו עליו המכות, אם היה תולה בו בשם יתברך לא היה לו לחזק לבבו, אלא מפני שהיה סובר שאין מה' הוא זה רק מכשפות הוא, ולפיכך דבוק "ויחזק לב פרעה" אל "ויעשו חרטומי מצרים וגו'":