מפרשי רש"י על דברים א טז


<< | מפרשי רש"י על דבריםפרק א' • פסוק ט"ז | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב • יג • טו • טז • יז • יח • יט • כג • כד • כה • כז • לא • לז • מ • מא • מב • מו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים א', ט"ז:

וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃


רש"י

"ואצוה את שפטיכם" - (ספרי) אמרתי להם הוו מתונים בדין אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה אלא היו נושאים ונותנים בו

"בעת ההוא" - (ספרי) משמניתים אמרתי להם אין עכשיו כלשעבר לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור

"שמוע" - ל' הווה אודנ"ט (בלע"ז הערענד) כמו זכור ושמור

"ובין גרו" - (ספרי) זה בעל דינו שאוגר עליו דברים (סנהדרין ז) ד"א ובין גרו אף על עסקי דירה בין חלוקת אחים אפי' בין תנור לכירים


רש"י מנוקד ומעוצב

וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם – אָמַרְתִּי לָהֶם: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין; אִם בָּא דִּין לְפָנֶיךָ פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ, אַל תֹּאמַר: כְּבָר בָּא דִּין זֶה לְפָנַי פְּעָמִים הַרְבֵּה, אֶלָּא הֱיוּ נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בּוֹ (שם טז).
בָּעֵת הַהִוא – מִשֶּׁמִּנִּיתִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֵין עַכְשָׁו כִּלְשֶׁעָבַר. לְשֶׁעָבַר, הֱיִיתֶם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם; עַכְשָׁו הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לַצִּבּוּר (שם).
שָׁמֹעַ – לְשׁוֹן הֹוֶה, אודנ"ט [odant = בשמעכם[1]] בְּלַעַז, כְּמוֹ "זָכוֹר" וְ"שָׁמוֹר".
וּבֵין גֵּרוֹ – זֶה בַּעַל דִּינוֹ, שֶׁאוֹגֵר עָלָיו דְּבָרִים. דָּבָר אַחֵר: וּבֵין גֵּרוֹ, אַף עַל עִסְקֵי דִּירָה (שם), בֵּין חֲלֻקַּת אַחִים, אֲפִלּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם (סנהדרין ז' ע"ב).

מפרשי רש"י

[לח] הוו מתונים בדין. הקשה הרא"ם, מנא לן למדרש (סיפרי כאן) הכי, שמא הכתוב כפשוטו, "ואצוה את שופטיכם שמוע בין אחיכם". ונראה לי, שכל מקום שנאמר לשון צואה אינו אלא זירוז (קידושין דף כט.), ואם "אצוה אתכם" קאי על "שמוע", אין שייך בזה זירוז, דמאי זירוז יש בזה. אלא מילתא באפי נפשיה, שיהיו מתונים בדין, ויהיו נותנים ונושאים בדבר היטב, וזהו זירוז יתירה, שלא יאמר אחר שזה הדין בא לפני ב' וג' פעמים - אחתכנו, אלא הוו מתונים בדין, ותהיו נושאים ונותנים בדבר, וזה זירוז יתירה:

[לט] משמניתי אתכם. דאם לא כן, "בעת ההיא" למה לי (כ"ה ברא"ם):

[מ] שמוע לשון הוה. דאינו ציווי, דאם כן היה השי"ן בשו"א, אלא "שמוע" לשון הוה, פירוש שתשמעו תמיד בין אחיכם, ודרך המקור לשמש על פעל שהוא נמשך, כמו "הלוך והכות" (ר' מ"ב ג, כד), "הלוך ובכה" (שמואל ב ג', ט"ז), והמלה הזאת היא מקור. ועיין בפרשת פנחס אצל "צרור המדיינים" (ר' במדבר כה, יז):

[מא] שאוגר עליו דברים. ואף על גב שכבר כתיב "בין איש ובין אחיו", הענין הראשון אינו אוגר עליו טענות, אלא כגון המחליף פרה בחמור וילדה, ואין ידוע אם ילדה קודם שמשך חמור או אחר שמשך החמור (ב"מ ק.), ואין זה אוגר עליו דברים, שאפילו לא טענו הם - ראוי להיות ספק בזה, וכיוצא בזה, שלא בא הדין מחמת טענותם. אבל "בין גרו" רוצה לומר שאוגר עליו דברים, והחילוק בא מחמת הטענות שביניהם, ושכנגדו אינו מודה לו, וזה נקרא שאוגר דברים וטענות, אחר שאינו מודה לו עליו:

[מב] אפילו בין תנור לכירים וכו'. ואם תאמר, מאי שנא תנור וכירים מדבר אחר, שצוה הכתוב עליו. ויש לומר, כגון שחלקו הבית, ונפל לאחד התנור ולאחד כירה, והם לא טענו זה כנגד זה בשביל התנור והכירים, רק בשביל עיקר הבית, והוה אמינא כיון שאי אפשר שיהיה לשניהם התנור או הכירה, יש לחלוק כך - לאחד התנור ולאחד כירה, כיון שהם לא טענו בשביל זה, שדרך השכנים שאין להקפיד בכמו זה, כיון שחלקו הבית בשוה לגמרי, אלא שנפל לאחד תנור ולאחד כירה, לכך כתב שצריך לדון ביניהם גם על זה, וצריך שיפסוק שבעל התנור יתן המותר מה ששוה התנור על הכירים:

  1. ^ ר' לעיל מס' 3209 (רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/ו,כג). בכתב־יד אחד קוראים: אואנ"ט oant ובשניים אוייננ"ט (צ"ל אוינ"ט oiant), צורות מאוחרות יותר.