מלבי"ם על ירמיהו יז
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יז · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ד
ביאור המילות
"ושמטתה ובך". השמטה הוא מה שמסלק את הדבר מרשותו, כמו תשמט ידך, מן החוב, ויאמר שמטוה (מ"ב ט' ל"ג), ובא על השמטת הקרקע, ועז"א מנחלתך, ועל השמטת עצמו שאינו ברשותו רק ברשות אדוניו, ועז"א ובך, ומפרש ועבדת וכו':פסוק ה
"ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו", כי יש הבוטח באדם ובכ"ז בוטח בה', והוא אם יבטח שה' יושיעהו ע"י שר פלוני, שהגם שבוטח באדם, עיקר הזרוע והכח של הבטחון הוא בה', אבל מי שכל הבטחון שלו הוא באדם עד שגם הזרוע (שהוא הכח המניע את היד הפועלת) ישים בשר, שבוטח רק בכח בשר, "ומן ה' יסור לבו" לגמרי זה הוא ארור:
ביאור המילות
"זרועו". הוא הפרק העליון המניע את היד, שהיד תתנענע לא ע"י כח בשר רק ע"י כח ה' וה' הוא הזרוע, והוא חושב שהבשר הוא זרועו, ר"ל כח טבעי, וכן עמו זרוע בשר, וכלל בידי שכ"מ שנזכר שם זרוע מציין הכח הראשון המניע את האמצעיים לאיזה פעולה:פסוק ו
ביאור המילות
"ערער". מענין ערירי, אילן העומד ערירי ובלתי מוליד בדומה:
"חררים". שם התואר, עצים או קוצים חררים ויבשים, מענין ותוכו נחר (יחזקאל ט"ו), ופעל שכן בא על שכונת השכנים, כמו שכנתי עם אהלי קדר, ולקח הוא ושכנו:פסוק ז
ביאור המילות
"מבטחו". המ"ם הנוסף על השם מציין הדבר והמקום שבו סבת הבטחון, כמו מעון, מקדש, משכן, וכדומה:פסוק ח
ביאור המילות
"יובל". בא על המים, פלגים יבלי מים (ישעיה ל' כ"ה), כערבים על יבלי מים (שם מ"ד ד'). וי"ל שפי' מים המוכנים להפריא הצמחים ולתת יבולם, ומשתתף עם יבול שמורה על הפראה:פסוק ט
- שיש בוטח בנגלה ולא במצפונו, כי צריך שיהיה הבטחון בלב שלם, לא במרמה כי "הלב עקב מכל",
- כל הציורים הרעים והמדות הרעות אורבים על הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש ומעלים אליו ציורים רעים לכל עון ולכל חטאת, "ואנוש הוא" והלב עצמו לב אנושי המוכן להתהפך בכל רגע ורגע לפי הציורים שימשלו אז בנפש,
"ומי ידענו", שאם ידמה לך מנגלהו שהוא בוטח בה' אינך יודע מחשבותיו, אבל
ביאור המילות
"עקוב". נרדף עם מארב, וגדרו שמסבב את הנארב בתחבולותיו (ישעיהו מ ד). ור"ל הלב מסובב מכל רע, ומלת "אנוש" מענין איש ואנוש:פסוק י
פסוק יא
ביאור המילות
"דגר". קיבוץ העוף את אפרוחיה, ודגרה בצלה (ישעיה ל"ד ט"ו):פסוק יב
ביאור המילות
"מרום מראשון". כן תאר את השם יתברך שהוא רם על רמים כמ"ש ואתה מרום לעולם, וראשון תאר להנאצל הראשון והנבחר, אשר כנוהו האלהיים בשם אדם קדמון או כתר עליון, והמחקרים בשם שכל העליון וכדומה, וכסא כבוד סמוך, כסא כבוד של מרום מראשון, שמקום המקדש היה כסא כבודו, כמ"ש ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה', ומפ' מי הוא המרום מראשון הוא ה' מקוה ישראל. ומליצת כי עזבו מקור מים חיים מגביל נגד שתול על מים, שהעוזב אותו יכתב בארץ תלאובות, לא במקור מים חיים, שהארץ תגבל נגד המים:פסוק יג
"וסורי", הסרים מה' "בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים" יתפרסם שמם לקללה כאילו נכתב בספר בכל הארץ להודיע לכל שעזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים:
פסוק יד
פסוק טו
פסוק טז
ביאור המילות
"לא אצתי מרועה אחריך". אץ, הוא הענין שדוחק וממהר הדבר, ומ"ם מרועה אינו מדוקדק, ויל"פ לא אצתי שיבא דבר ה', מסבה שאני רועה ומתחבר אחריך ודרכי לרחם ולהאריך אף כמוך:פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
"אשר יבואו מלכי יהודה" להתרות בגדולים תחלה, "ואשר יצאו בו" להתרות כמה פעמים בבואם ובצאתם, "ובכל שערי ירושלים" להתרות בכל העם:
פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
"ויקשו לבלתי שמוע" מצד הערת השכל, "ולבלתי קחת מוסר" מצד הערת יראת העונש:
פסוק כה
- א) שלא תתבטל מלכות ב"ד, "מלכים ושרים" ומפרש מלכים "יושבים על כסא דוד" ושרים "רוכבים ברכב ובסוסים",
- ב) שלא ישלטו שם זרים, ועז"א "המה ושריהם איש יהודה",
- ג) שלא תחרב העיר, עז"א "וישבה העיר":
פסוק כו
- ד) "שלא" יושבת המקדש ועבודת ה', ועז"א "ובאו" וכו' "מביאים עולה וזבח, ומביאים תודה" על הודאת הנסים:
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יז · >>