מלבי"ם על איוב לד
<< · מלבי"ם על איוב · לד · >>
המשך המענה השמונה עשר מענה אליהוא - המענה השניה
במענה השניה יתווכח איתו על שני דברים:
- א] על אשר ירה אבן פינתו להוכיח מייסורי הצדיקים שהמשפט האישיי אינו יוצא מאת ה' הצדיק, רק שמסר את ההנהגה ביד המערכת, ויסוד דעתו, שאחר שאי אפשר ליחס אל ה' לא עוול ולא חסרון יכולת, ושיתייסר הצדיק בחינם הוא עוול או חסרון יכולת, ועל כן, שלא מאיתו יצא זה, אך מאת המושל אשר מנה על הנהגת העולם להנהיג על פי סדרי הטבע, בלתי מבחין בין צדיק לרשע, וזה לא ייקרא עוול, באשר לפי הנהגה הטבעיית בסדר העולם ההויה וההפסד, יחוייב שיפסדו אישים מן המציאות, ואף שייפסד כדור הארץ בכללו אין זה רע בערך מציאות העולם בכלל, שהארץ אך כגרגיר חול בערכה, כמו שבררנו כל זה באורך בפתיחה למענה איוב החמישית.
- על זה המשיל אליו משל, שזה דומה כמי שירצה ללמד זכות על שר שעשה עוול לנדיב מנדיבי עמו שלא במשפט, ויאמר להצדיקו שלא עשה כן כדי להרע לנדיב הזה הפרטי, רק מפני שכן הוא המנהג בהנהגתו עם כל בני עמו בכל להרע לכולם, מפני שכולם כחגבים בעיניו, וכעבדיו וקנייניו לעשות בם כחפצו, וכן איך תצדיק את ה' על העוול שנעשה בפרט לאיש אחד פרטי (הוא איוב), במה שתאמר שעוול זה הוא כולל לכל בני אדם וכל היצור, ובכל מקום ובכל זמן, מפני שעשאם כולם כדגי היום כרמש לא מושל בו, כי ביד מלאך אכזרי, מושל עיוור ושתום עיניים, שונא משפט, נתן את כל בריותיו, הבזה יצטדק במה שנאמר כי הרבה להרע? כי יישאר השאלה, למה מסר ההנהגה אל מושל אכזר הזה, ולמה לא ישגיח בעצמו לשלם לאיש כמפעלו, המבלתי יכולת או מקנאה ותאווה ורוע לב?!
- שנית השיב לו על טענתו ומשפטו נגד ה', למה אינו מעניש את הרשעים תיכף ובגלוי לעיני כל?
- על זה אמר, שה' הכין ללצים שפטים, והוא יודע מעשיהם, ומפני ענשו אין חושך ששם ייסתרו, אבל לא לאיש לשאול שאלות כאלה, למה יענישם בדרך נסתר לא בדרך נסיי נגלה, וללמד את ה' דעת איך ובאיזה אופן יענישם, כי בחכמתו רצה להענישם בסתר כדי שיסתפקו אם בא העונש ממנו ויהיה מקום לבחירה, ולפעמים הם הם שלוחי השגחתו ושבט אפו לייסר בני אדם על רוע מעשיהם, ולכן לא לבד שלא יכלם כי גם ייתן בידם חיל וממשלה להשמיד ולהחרים רבים, עד יבצע את מעשהו לייסר גויים ולהוכיח לאומים, ואז ישבר את השבט ומטה רשע ייכרת, ודי לנו שנדע כי הקב"ה מאריך אפו וגבי דיליה, וכל האומר הקב"ה וותרן וכו'.
פסוק ב
"שמעו חכמים מלי", בא להתוכח עמ"ש איוב (בסי' ט') שא"א שתצא ההנהגה האישיית מאת ה', שא"כ יתיחס אליו עול במה שיגיע רע להצדיק, ומזה הוכיח שאין ה' משגיח על אישי בני אדם הפרטיים, רק מסר את הנהגתם אל המערכת ומאתה תצא העולה הזאת אשר לא תבחין בין צדיק לרשע. ועל מה ששאל בלדד שהלא א"כ זה עצמו עול שמסר את ההנהגה אל המערכת אשר היא תכלה צדיק תמים בחנם. על זה השיב שזה אינו רע בערך ההויה הכוללת. ושגם אם יפסד כל כדור הארץ ע"י חיוב הטבעי הכולל ויגוע כל בשר יחד כצדיק כרשע. אין זה עול מצד קיום המציאות הכללי. שברא עולם ההויה וההפסד שהארץ וכל אשר בה כגרגיר חול בערך המציאות כולו. וע"ז בא אליהוא להראות ההטעיה שיש בדברים אלה. ואיך נמצא בו סתירה מניה וביה:
ביאור המילות
"חכמים, יודעים". החכמים קבלו חקי החכמה, והיודעים הם בדברים הנודעים ע"י הבחינה והנסיון, והחכמים גדולים מיודעים ולהם ייחד הדבור, לכן אמר לשון שמועה, כפי הכלל המבואר בפי' ישעיה (א' י'):
פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
- א) מה שהניח איוב שאחר שהוא צדיק ונלקה בלא משפט וא"א שה' יעשה עול. מוכרח שלא יצא דבר זה מאת ה' כלל וע"י משפטו. רק יצא ע"י מזלו הרע וחיוב המערכה. כי אין ה' משגיח על הפרטים. וז"ש "שאיוב אמר", אחר "שצדקתי", ובכ"ז "אל הסיר משפטי", ויסרני בחנם. א"כ "על משפטי אכזב". אכחיש ואכזב את הדובר שהיה זה במשפט. שזה דבר שא"א. כי הלא "אנוש חצי בלי פשע" וזה שלא במשפט. ומזה מבואר שלא יצא זה מאת האל השופט. שהוא לא יטה משפט. רק שהיה זה ע"י המערכה ושלא עפ"י משפט. כן אמר איוב:
פסוק ו
ביאור המילות
"אכזב". פעל יוצא, אכחיש את המשפט, "חצי", כמו חצי שדי נחתו בי:פסוק ז
"ישתה לעג כמים וארח לחברה עם פועלי און". ששותה לעג להלעיג על פנות האמונה בדברים של הבל. ובזה עושה ארח ודרך כבושה להתחבר עם פועלי און. שאחר שמכחיש ההשגחה והמשפט האלהי א"כ כל אחד יעשה מה שלבו חפץ. אחר שאין אלהים שופטים בארץ ולית דין ולית דיין:
פסוק ח
ביאור המילות
"וארח". פעל, יעשה אורח ודרך:
"לחברה, וללכת". אחר ההתחברות היא ההליכה שילכו ביחד לעשות רע:פסוק ט
"איוב" אמר אלה הדברים, הלא ראינו "שלא יסכן גבר ברצותו עם אלהים". שבמה שהוא מרוצה עם אלהים ועובד אותו לא יגיע לו שום תועלת. (וזה הוכיח מהיסורים שבאו עליו הגם שעבד את ה'):
ביאור המילות
"לא יסכן". לא יועיל, ברצות, מענין רצון, או מענין הליכה וריצה, בהתהלכו עם אלהים:פסוק י
ביאור המילות
"לאל מרשע, ושדי מעול". התבאר תמיד ששדי מציין מצד ההשגחה שמצדו יעשה משפט, ועול הוא עוות המשפט, כמ"ש פסוק י"ב אל לא ירשיע, מצד שהוא אל ותקיף. ומצד שהוא שדי לא יעות משפט:פסוק יא
ביאור המילות
"פועל אדם ישלם לו", וכארח איש ימציאנו. עי' בפי'. ויל"פ עוד, שר"ל שישלם בין לפי הפעולה בין לפי דרכי הנפש, למשל מי שהוא בעל חמה בטבעו לא יענש כ"כ על החמה כמו מי שאין טבעו נוטה לזה, ור"ל כארח ודרך הנפש של כל איש ביחוד, ולכן אמר מלת איש שמציין שם הכללות כל איש ואיש, שזה אחד מן ההבדלים בין אדם ובין איש, כמ"ש בס' התו"ה (ויקרא ס' י'), וכן אמר בכ"מ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, כפי דרכי הנפש שמהם צומחות הפעולות וכפי הפעולות, והשם ישקיף מאיזה מדה ותכונה צמחה הפעולה ולפיהו ימציא גמולו:פסוק יב
"וכל האדם על עפר ישוב", בזה "לא ירשיע ולא יעות משפט". אחר שהוא לצורך המציאות הכללי שכל הארץ הוא כאין בערך המציאות כולו. כי "מי פקד עליו ארצה ומי שם תבל כלה". אחר שהוא ברא את המציאות בכלל. שהארץ רק כחול הדק נגדם. וא"כ "אל לא ירשיע ולא יעות משפט אם ישים אליו לבו ויאסף אליו את הרוחות והנשמות". שנתן לכל החי אשר על הארץ עד "שיגוע כל בשר יחד". כ"ז לא יהיה רשע או עוות משפט. כי הוא לצורך העולם ההויה וההפסד הכללי. כ"ז מדברי איוב:
פסוק טו
פסוק טז
"שמעה זאת והאזינה לקול מלי" ותראה איך דבריך סותרים א"ע. כי רצית להצדיק את ה' במה שיבואו רעות בחנם לאיש אחד צדיק. במה שתאמר שהרעות לא יצאו מהשגחתו רק ע"י המערכה. והלא בזה תיחס אליו עול יותר גדול. מה שמסר כלל ההנהגה אל המערכה אשר היא תעשה רעות לא לצדיק אחד לבד. כ"א לכלל האנשים. כי לא תבחין כלל בין הזכאי והחייב, ואיך תאמר שה' לא עשה הרע הפרטי הזה להצדיק הפרטי ביחוד, רק עשה רע כללי לכל בני אדם כולם. שעל זה תגדל השאלה יותר. כי הלא נשאל.
ביאור המילות
"ואם בינה". מקור, אם יש לך לב להבין שמעה, ר"ל הבין זאת, וגם "האזין לקול מילי" הוא המשל שנתן ע"ז:פסוק יז
ביאור המילות
"יחבוש". מענין ממשלה המושל החובש בבית האסורים, והוא פעל יוצא שיעשה לחובש ומושל את מי שהוא שונא משפט, "ואם צדיק", פי' אם יהיה צדיק ע"י שכביר תרשיע:פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
"ובחצות לילה יגועשו" העם כולו "ויעברו" וימרדו, "ויסירו את האביר" הזה "לא ביד", ר"ל בקלות גדול. כי כולם ימרדו בו להסיר את רעתו מהם. וא"כ איך תצדיק בזה את מלך העליון במה שתאמר שאינו עושה עול נגד נדיבים יחידים רק לכל בריותיו. יען שכולם מעשה ידיו וכולם שוים לפניו ולכן לא ישגיח על פרטי ענינם ומסרם ביד עבדיו האכזרים שרי המערכת לעשות עמהם כרצונם?.
ביאור המילות
"רגע ימותו (עם), לא ביד". לא בכח ר"ל בקלות:פסוק כא
- א) מצד חסרון ידיעתו. שאינו יודע תמיד מי החוטא נגדו ובמה חוטא. ולכן כשיודע לו איזה חטא ומרד ימהר להענישו טרם ידיח עליו את הרע והוא לא ידע להזהר ממנו.
- ב) מצד קוצר היכולת. שמתירא פן יברח או יסתר ממנו ולא יוכל להענישו. לא כן אצל ה' שלא שייך שימהר להענישו מפני שלא ידע את החוטא.
"כי עיניו על דרכי איש". ר"ל שמשגיח תמיד בין על דרכי נפשו ומחשבותיו ומדותיו. בין על הפעולות כי "כל צעדיו יראה". וכן אין חשש שיסתר אח"כ מענשו, כי.
ביאור המילות
"דרכי", צעדי. דרכי הנפש והפעולות, (כנ"ל פ' י"א), ועמ"ש ירמיה (י"א כ"ג):פסוק כב
- א) שה' רואה ומשגיח ויודע מעשה הרשעים.
- ב) שיש בידו תמיד יכולת להענישם. ומה לו להאדם לתת עצות להמנהיג העליון איך ומתי ובאיזה אופן יענישם. וז"ש אחר שידעת שה' יודע דרך רשעים ושיענישם בהכרח. א"כ.
פסוק כג
"שיהלך אל אל במשפט" לטעון אל ה' ולשפוט כנגדו. לאמר.
פסוק כד
ביאור המילות
"ירוע". ירוצץ וישבר, "תחתם", במקומם:פסוק כה
ביאור המילות
"יכיר". פעל יוצא, שיכיר לאחרים כנ"ל:
"מעבדיהם", מעשיהם, מענין עבודה שמשותף עם מפעל ומעשה רק שמציין עבודה קשה ומתמדת, ופי' פרי מעשיהם וענשם.
"והפך לילה", והוא הפך בלילה:פסוק כו
ביאור המילות
"תחת". במקום שיש רשעים.
"ספקם", מענין ספק, וכן בא כ"פ בס' זה:פסוק כז
"וכל דרכיו לא השכילו". שאין מבינים זאת שהסתיר עונש הרשעים בכונה כדי שלא יבינו ושישאר מקום לבחירה. ועי"כ גרמו.
פסוק כח
פסוק כט
"מי ישורנו". כי אז ההשגחה מסותרת ונעלמת ואין ה' מעניש את הרשע.
"ועל גוי". וזה יהיה לפעמים על גוי אחד. שיזמין איש עריץ ומוקשי עם להעניש בהם גוי מיוחד שחטא כנגדו. ולפעמים יהיה זה "על אדם יחד". על כלל בני אדם. כמו סנחריב ונבוכדנצר שהחריבו וכבשו את העולם כולו. ועכ"פ לא תוכל להוכיח מזה שאין השגחה ואין גמול ועונש ממה שלא יכרית את מרגיזי הארצות האלה. כי בהפך הם נתמנו מאתו בהשגחתו ליסר בני אדם על מעשיהם הרעים. וממשלתם וכחם נכון בידם מאת ה' עד בא יום אידם וחש עתידות למו. וכ"ז נמשך עמ"ש "כי לא על איש ישים עוד להלך אל אל במשפט". שעל כל אלה הדברים לא יוכל איש להשפט עם אל ולשאול לו שאלות מדוע הרשע מצליח ומדוע לא יכריתהו ה'. ומוסיף לאמר.
ביאור המילות
(כט-ל) "ישקיט". מוסב למטה ישקיט או יסתיר פנים ממלוך אדם חנף ומי ירשיע ומי ישורנו:פסוק ל
פסוק לא
ביאור המילות
"האמר". אשר אמר, ומוסב גם על פסוק ל"ב ל"ג.
"נשאתי", מעינן נושא עון.
"לא אחבול", כמו חבל את מעשה ידיך:פסוק לב
"אל אל האמר בלעדי אחזה אתה הורני". שה' יאמר לההולך במשפט כנגדו. וכי תורני אתה דבר אשר לא אחזה אני? וכי אתה רואה ויודע יותר ממני ותורה אותי דבר שלא אחזה, עד שעי"ז "אם עול פעלתי לא אוסיף". שע"י שיתודע לי (ע"י שתראני דבר שלא חזיתי ולא הבנתי אותו) שפעלתי עול מבלי ידיעה. אז לא אוסיף לעשות כעול הזה?:
פסוק לג
"האמר המעמך ישלמנה כי מאסת". שה' יאמר לההולך נגדו במשפט מה לך לדרוש משפט מאתי מדוע איני מעניש את הרשע וכי ע"י שאין ה' משלם להרשע את ענשו ישלם התשלומין האלה מעמך. אשר לכן מאסת בהנהגתי ולא ייטב דבר זה בעיניך? הלא תשלומי עונש הרשע לא אקח מידך ומה אכפת לך. מה תתעבר על ריב לא לך, "וכי אתה תבחר ולא אני?" או הכי רוצה אתה שהבחירה על זמן ואופן של עונשי הרשעים יהיה בידך לא בידי. שאתה תבחר זמן ומדת העונש לא אנכי? שלכן תתוכח למה יעניש את הרשע בזמן מאוחר (בעת שיבחר הוא לפי חכמתו) ולא יענישו בזמן מוקדם (לפי מה שתבחר אתה). ואחר שה' מצד רצונו ומצד חכמתו ומצד הנהגתו את הכלל רואה שלא להעניש את הרשעים תיכף ובפרהסיא. ומאריך להם אפו מטעמים נודעים לחכמתו הבב"ת. ואתה אין לך הפסד מזה שאינו מבקש תשלומי ענשם מידך. מי אתה כי תלך אליו במשפט לבקש מאתו דין וחשבון על הנהגתו.
"ומה ידעת דבר". ר"ל ואם יש לך עוד לדבר ולטעון ע"ז דבר מה שידעת לדבר עוד:
פסוק לד
ביאור המילות
"אנשי לבב". היינו חכמי לב שהם יותר מחכמים, הם אלה שחקות החכמה קבוע בלבם, והם יאמרו מעצמם, "וגבר חכם" יאמר כן עת ישמע דברי:פסוק לה
ביאור המילות
"לא בדעת, לא בהשכל". הדעת קנוי מן הבחינה והנסיון וההשכל הוא ממקור השכל, רמ"ש ככ"מ:פסוק לו
"שיבחן איוב עד נצח, שיבחן" ושאתוכח אתו "עד שיתנצח על תשובות באנשי און". ר"ל שיתנצח מן התשובות של דברי מינות שהוא משיב בוכוחו. שהם שייכים באנשי און. ר"ל שראוים להמצא בין הרשעים. לא שיצאו מאיש צדיק כמהו. ולכן תאותי לבחון את דבריו כל מה שירצה עוד לדבר כמ"ש ומה ידעת דבר. ולהתוכח אתו עד שינוצח על התשובות של מינות שהוא משיב:
ביאור המילות
"אבי. רצוני, משורש אבה". יבחן, "כמו ויבחנו דבריכם". עד נצח מענין נצוח, וכן ויז נצחם על בגדי, הדם שיצא ע"י נצוח המלחמה:פסוק לז
"וירב אמריו לאל" להתוכח כנגדו. ולכן אני רוצה לבחנו בוכוח עד שישוב מדעותיו ומספקותיו:
ביאור המילות
"יספוק". מענין ספק, כמו תחת רשעים ספקם:<< · מלבי"ם על איוב · לד · >>