מלבי"ם על איוב לא
<< · מלבי"ם על איוב · לא · >>
המשך המענה השבעה עשר מענה איוב - המאמר השלישי
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
(ב-ג) "חלק אלוה, ונחלת שדי". הנחלה היא המגיע בירושה והוא על מיתת בניו כי נחלו עונות אביהם (ע"ל כ' כ"ט, כ"ז י"ג), ועז"א שהוא "נכר גם לפעולי און", והחלק הוא חלקי שהם יסורי גופו, ועז"א שהוא "איד לעול", ופועל און הוא יותר מעול, שמציין הפעולה כמעשה (כנ"ל י"א י"ד):פסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
"שוא". דבר שאין בו ממש וזה על ההליכה ההגיונית, "ומרמה" נופל על הפעולה שמרמה שהוא פועל צדק והוא רשע באמת:
"ותחש". מענין ומי יחוש, שממשש במרמה, או מענין מהירות:פסוק ו
פסוק ז
"אזרעה ואחר יאכל" שהוא איבוד הקנינים, "וצאצאי ישורשו" הוא איבוד הבנים, ר"ל אז בא עלי הדין במשפט ובצדק:
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
- א) מפני.
"שהיא זמה" ומעיד על תכונה הרעה של הנפש שתעמיק במחשבת זנות,
- ב) "שהוא עון פלילים" שגם שופטי הארץ יעשו ע"ז משפט חרוץ וקשה ע"י תביעת הבעל,
- ג) מפני.
"כי אש היא" המעשה בעצמה דומה כאש אשר "תאכל עד אבדון" את גוף החוטא, וגם "בכל תבואתי תשרש" שהוא איבוד הבנים והקנינים כאש האוכלת כל אשר תמצא:
ביאור המילות
"עון פלילים". עון הראוי לעונש גדול, כמו ונתן בפלילים:פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"בבטן, ברחם". הבטן מציין ההריון, והרחם מציין הלידה (ירמיה א' ה') שבין בהריון בין בלידה היו שוים:פסוק טז
ביאור המילות
"אם אמנע", יל"פ יוצא כמ"ש בפי', ויל"פ עומד אם אמנע מלמלא חפץ דלים:פסוק יז
פסוק יח
ביאור המילות
"גדלני", נדחקו המפרשים, ופי' כפשטו ה' גדל אותי, אנחנה מוסב על אמי. אנחה אמי מבטן:פסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כב
ביאור המילות
"אזרעי" הוא בין הכתף להקנה, והשכם הוא אחר הכתף, לכן במשא שישא איש אחד על גביו יאמר שנושא על שכמו, ואם ישא על צדו או שנים הנושאים במוטות שיתנו המוט על צדם הימנית יאמר שנושאים בכתף, הכתפים הם שנים והשכם רק אחד, והקנה הוא למטה מן הזרוע:פסוק כג
- ב) "ומשאתו לא אוכל", שגם בלא פחד העונש לא יכולתי כלל לעשות זאת מפני יראת הרוממות שבושתי מה' הצופה במעשי מלעשות כזאת:
ביאור המילות
"פחד". מן העונש, "ושאתו" יראת הרוממות כנ"ל י"ג י"א:פסוק כד
ביאור המילות
"זהב כסלי, כתם מבטחי". כבר בארתי למעלה ד' שהכסל הוא הבטחון מן הרע, והמבטח הוא אל הטוב. כסלי שלא יגיע לי מחסור כי יש לי זהב, ומבטחי להשיג עוד תוספת טוב כי י"ל כתם שיקר מן הזהב:פסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
ביאור המילות
"ותשק ידי לפי". חיבור היד לפה, כמו משיקות אשה אל אחותה (יחזקאל ג' י"ג):פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
ביאור המילות
"לחטא חכי". החיך הוא הדבור היותר פנימי, שאף בחיך לא חטאתי וכ"ש בפה ולשון ושפה, כמו דברה לשוני בחכי (עי' משלי ה', ח' ג'):פסוק לא
פסוק לב
פסוק לג
ביאור המילות
"כסתי פשעי, לטמון בחבי עוני". הפשע הוא המרד בגלוי וצריך כיסוי, אבל העון שהוא עוות המחשבה הוא מכוסה, וצריך להטמינו במקום כיסויו בל יתראה שם, ר"ל בל יתראו מחשבותיו החוצה:פסוק לד
ביאור המילות
"אערוץ". אירא ואפחד כמו אל תערוץ מפניהם, "בוז משפחות" בזיון של משפחות, ומשפחה מגביל נגד המון, שההמון הם הבלתי מחוברים רק המיית הפחותים:פסוק לה
ביאור המילות
"תוי". הם האותיות, ויתו על דלתות השער.
"והספר" הוא חבור האותיות לספר שלם "ואיש ריבי" מוסב לכל המאמר יענני (איש ריבי) וספר כתב (שדי) (יענני) איש ריבי:פסוק לז
ביאור המילות
"נגיד". דבר ומנהיג:פסוק לח
פסוק לט
"תמו דברי איוב", תמו תשובותיו לשלשת ריעיו וגם הם שבתו מלענות, ולכן ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי וכו':