מלבי"ם על איוב יט
<< · מלבי"ם על איוב · יט · >>
== פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב == גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ"ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה' על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
"תהכרו". מענין הכרה, תדברו באופן שיהיה נכר שאתם מכונים לי, ומצאנוהו שפ"א הפעל בה', הכרת פניהם ענתה בם (ישעיה ג') שהם הרושמים שבם יכירו על הפנים את הצפון בלב, וכן פה ר"ל שיש רושמים בדבריכם שבם יוכרו מחשבותיכם:פסוק ד
פסוק ה
"ותוכיחו עלי חרפתי", שמן היסורים עצמם תוכיחו את חרפתי. שמזה תבררו שעוני גדול מנשוא. אין מזה ראיה כי.
פסוק ו
פסוק ז
ביאור המילות
"אשוע". הוא הצועק לישועה, ויצדק על הצועק לפני השופט שבידו להושיע ע"י משפט:פסוק ח
ביאור המילות
"ארחי, נתיבותי". הארח מיוחד לרבים, והנתיבות הם ליחידים, כמ"ש בכ"מ:פסוק ט
פסוק י
"ויסע את תקותי כעץ" שעוקרים אותו משרשיו. כן עקר תקותו עם השורש. והוא מה שייסר את גופו במכאובים שאין להם רפואה:
פסוק יא
"ויחשבני", והאף "חשב אותי" שאני "לו כצריו". ועי"כ.
פסוק יב
"ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי". ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה' בראשונה. אם על ריעיו שהם ג"כ גדודי אף ה' אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה' המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה':
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
"לזר, נכרי". הזר הוא רק מי שאינו מבני הבית או הזר אצל הדבר הזה, כמו ישראל בתרומה וכדומה, הנכרי הוא הבא מארץ רחוקה (ישעיה כ"ח):פסוק טז
פסוק יז
פסוק יח
פסוק יט
"מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי" לאויבים:
פסוק כ
ביאור המילות
"ואתמלטה בעור שני". בעור, מענין ושלח את בעירו ובער בשדה אחר, שהיא האכילה הבהמיית, והבהמה מעלת גרה כי אין לה שינים, ואני הגם שיש לי שיניים ולעסתי המאכל בשני (וא"צ שאעלה גרה שטבע זו לא שם ה' רק בבהמות שאין להם שינים ללעוס המאכל היטב), ובכ"ז אמלט המאכל מחמת חולי, ומלת ואתמלטה, כמו בחמודו לא ימלט, שבא על הוצאת המאכל לחוץ:פסוק כא
פסוק כב
פסוק כג
"מי יתן שיכתבון מלי". ומוסיף שמי יתן אשר מלי "יוחקו בספר". להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.
ביאור המילות
(כג-כד) "ויכתבון, ויוחקו". דברים שרצו לשמרם לדור אחרון לא הסתפקו בכתיבה לבדה, רק חקקו על לוחות אבנים. ור"ל מי יתן ויכתבון מלי, ומוסיף מי יתן ויכתבון בספר שמתקיים יותר, ומוסיף מי יתן ויוחקו, ומוסיף שיוחקו בעט ברזל, ומוסיף שלא יוחקו על אבן רך, רק בצור קשה, ולא ע"י חקיקה רק ע"י חציבה שמתקיים יותר:פסוק כד
פסוק כה
פסוק כו
ביאור המילות
(כו-כז) "נקפו", כמו ותחת חגורה נקפה, שהוא מה שהעור מוכה בפצעים סביב, ובא לשון רבים, כי העור אינו שלם רק מפצל לחתיכות והם נקפים במכות, ומלת זאת רומז על העור הניקף שהוא למראה עיני כל, ויען שעל נקוף העור אמר זאת כמראה באצבע כי הוא גלוי לכולם, אמר על כליון הכליות ועיני ראו ולא זר שזה אין זר רואה כי הוא מאברים הפנימים, רק הוא רואה זאת בעיניו ומכיר שלקו הכליות:פסוק כח
פסוק כט
"כי חמה עונות חרב". העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ"ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו' וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, "למען תדעון שדין" ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין:
<< · מלבי"ם על איוב · יט · >>