מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות צ

ספר

חידושי הגאון מ- סוסנוביץ –קהלת שלמה אות צ

מאת הרב הגאון חסידא ופרישא עניו ושפל רוח יראת ה' היא אוצרו מרנא ורבנא מו"ה שלמה שטנצל זצללה"ה ראש ישיבה ואב"ד דק"ק סוסנוביץ בפולין מלפנים רב דק"ק טשעלאדז. נפטר בדמי ימיו בה' אלול תרע"ט:

צאת הכוכבים

• אף לאחר צאת הכוכבים עדיין אינה חשיכה ומבהיק עדיין אור היום, כן מבואר בש"ס ברכות (ב:), משעה שהעני נכנס לאכול וברש"י (ד"ה משהעני) שאין לו נר להדליק, ובגמ' מסקי דשיעור דעני מאוחר לכהן שהוא צאת הכוכבים יעש"ה. וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל שהובא בר"ן ז"ל ריש פסחים (א. מדה"ר).

צדק

• הוא תפילה, ש"ס ברכות (יד.).

צדוקים

• אין דורשין סמוכין ש"ס ברכות (י.).

צדוקים

• גם הצדוקים זוכין לירד לגיהנם ש"ס ברכות (י.).

צדיק

• צדיק גדול יוכל להיות שאינו יכול להגין על הדור מחמת גדולת צדקתו, ואם לא היה צדיק כ"כ היה יכול להגין. עיין מלא העומר (ויקרא י, ו), ומקורו טהור מדברי הש"ס תענית (כא:).

צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור

• צדיק גמור טוב לו. רשע ורע לו רשע גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור. ש"ס ברכות (ז.) לחד מ"ד, ולחד מ"ד אין בזה שום כלל למראה עינינו.

צדיקי אומות העולם

• שלשים צדיקים של אומות העולם שאוה"ע מתקיימין עליהן, ש"ס חולין (צב.).

צדיקים

• דאין הקב"ה מביא תקלה על ידם. כבר ידוע מש"כ התוס' ומהם בחולין (ה: ד"ה צדיקים) ובכמה דוכתי, דהיינו דוקא במידי דאכילה, ואף במידי דאכילה דוקא באיסור שאינו תלוי בזמן. אך עיין בתנא דבי אליהו רבה (פכ"ו) שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא של חילול השבת ולא שאר שום חטא בא על ידו. ואמנם לשון לא יאונה לצדיק כל און מצינו בש"ס גם בשאר איסורין, יעויין יבמות (קכא.) לענין מים שאין להם סוף. ואולי דכיון שהוציא הכתוב ביאה בלשון אכילה, ומצינו להם השתוות לכמה דברים, יעויין קונטרס עת האוכל שבסו"ס פרי צדיק (אות ב), גם לענין זה הן שוין. אמנם יש לעיין מדברי הירושלמי ברכות (פ"ב ה"ו) דאף דגם שם איסור ביאה מ"מ הרי תלוי בזמן.

צדיקים

• בכל דור יש מ"ח צדיקים ושלשים מהם בארץ ישראל, ש"ס חולין (צב.).

צדקה

• מה שאומרים העולם שהעניים יש להם לב טוב ליתן צדקה, הטעם לזה, עיין שמן הטוב (אות סז).

צדקה

• כמה דברים במעלת הצדקה, עיין תנא דבי אליהו זוטא (פ"א).

צוואר

• מפורש בתוס' ב"ב (קנו: ד"ה כבינתי) שאין לאשה לגלות צוארה ומכלל גילוי בשר יחשב.

ציבור

• כל מה שעוסק בבית הכנסת אחר שהתפלל בציבור אף שהוא ביחיד כגון אמירת תהלים מקרי עם הציבור, כי הכל הולך אחר ההתחלה, שו"ת בית יעקב הובא במחצית השקל (באו"ח סי' ו, ו), ומשמע מזה דגם המתחיל להתפלל בציבור אף שלא הספיק לגמור חשוב כל התפילה כאילו התפלל בציבור.

ציבור

• לא מיעני ולא מיעתרי, עיין ירושלמי גיטין (פ"ג סוף ה"ז).

ציגאריע

• שאין עליה הכשר, אם מותר או יש בו חשש איסור, עיין שדי חמד (מערכת חמץ ומצה סי' ג, כג).

ציפור

• מיקרי רק טהורה ולא עוף טמא, רק צפרי שמיא איקרי גם עוף טמא, ש"ס חולין (קלט:).

ציץ

• אי מרצה על אכילות, פלוגתא דר' אליעזר ור' יוסי במנחות (כה:).

צמר

• נקיבות רך יותר מזכרים ועדיף טפי, וכן צמר רחלים לבנות עדיף מצמר רחלות שחופות הקרוי בלשונינו גראָ, ש"ס חולין (קלו:).

צערא

• במקום צערא לא גזרו ביה רבנן, הכי אמרינן בכמה דוכתי בש"ס, ועיין בתוס' ברכות (טו: ד"ה אנינות) ובפנ"י שם, ובמש"כ בחידושי ביבמות (קיד.) , ועיין תפארת ישראל ברכות (פ"ב מ"ו).

צריך

• משמע רק לכתחילה, ש"ס ברכות (טו.), וברש"י (ד"ה אלא) שם מבואר כן, אמנם עיין ש"ס שם ע"ב הו"א צריך ואין לו תקנה, משמע דלשון צריך אין לו הכרע ונוכל לפרשו גם לפסול בדיעבד.

צריך

• לבריות. כמה קשה לו, ש"ס ברכות (ו:).

צרות אחרונות משכחות הראשונות

• ש"ס ברכות (יג.).

צריך עיון

• כשפוסק אחד הביא דברי פוסק הקודם לו, ומסיים עליו בצריך עיון, אין לפסוק כהפוסק הראשון אם הוא לקולא, כן נראה מדברי הט"ז ביור"ד (סי' א, כב).

צרעת

• עיין מערכת מ' (מצורע).