מחבר:שלמה שטנצל (מסוסנוביץ)/קהלת שלמה/אות מ

ספר

חידושי הגאון מסוסנוביץ – קהלת שלמה אות מ

מאת הרב הגאון חסידא ופרישא עניו ושפל רוח יראת ה' היא אוצרו מרנא ורבנא מו"ה שלמה שטענצל זצללה"ה ראש ישיבה ואב"ד דק"ק סוסנוביץ בפולין מלפנים רב דק"ק טשעלאדז. נפטר בדמי ימיו בה' אלול תרע"ט:

מאי בינייהו

• אין להקשות דלימא הש"ס איכא בינייהו גם הא, דאורחא דהש"ס אף דאיכא בינייהו טובא אינו מזכיר כל הנפקותות, תוס' ב"ב (ה: ד"ה ואפילו), ועיין שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קמא) כלל חדש בזה.

מאי קמ"ל תנינא

• לא שייך למיפרך רק היכא דאיכא בבא יתירא להא מילתא, אבל היכא דבבא דמתני' אצטריך, תנא כמה פעמים תיבות יתירות לאשמועינן אגב אורחא דין השנוי כבר, ואפי' הוא שנוי תיכף למשנה זו במשנה הקודמת. כן מבואר בתוס' מנחות (צג. ד"ה הכל) ובכמה דוכתי.

מאכל אדם

• אם מותר להאכילו לבהמה, עיין מגן אברהם (קעא, א) ובילקוט הגרשוני שם.

מאכל בהמה

• אינו מקבל טומאה, עיין חולין (קכח.) וברש"י שם (ד"ה שלקטן).

מדינה

• לפעמים משמעותו עיר, עיין פרישה יור"ד (סי' ב, יג).

מדינת הים

• נקרא רק מה שהוא רחוק מארץ ישראל ולא הקרוב, תוס' ריש גיטין (ב. ד"ה מדינת הים), אבל מרש"י שם נראה דגם הקרוב נקרא מדינה הים רק בבל לא נקרא מדינת הים, ועיי"ש בר"ן.

מה שקנתה אשה קנה בעלה

• אי גם בבן נח אמרינן הכי, עיין שבות יעקב (ח"א סי' כ).

מהיות טוב אל תקרא רע

• ש"ס ברכות (י.).

מהנה תלמיד חכם מנכסיו כאילו הקריב תמידין

• ש"ס ברכות (י:) ועיי"ש (מב:) תיכף לתלמיד חכם ברכה, ועיין סוף כתובות (קיא:).

מודים

• מה שנוהגין איזו ש"ץ לומר מודים בלחש משום שהציבור אומרים אז מודים דרבנן, לא נכון, שערי תורה (ח"ב דף קסב:)

מוח

• אם נחסר מהמוח אינו יכול להוליד, ש"ס חולין (מח:).

מוחלפת השיטה

• מצאתי דבר חדש ברש"י עירובין (צט. ד"ה מוחלפת) שפירש מוחלפת השיטה שחוזר בו, וז"ל החליף ר' יהודה שיטתו ויצא הימנה עכ"ל.

מום

• אשה שאינה צנועה, או שאינה נזהרת בנדה ובהפרשת חלה, בניה בעלי מומין, תנא דבי אליהו רבה (פי"ח).

מומר לעבודה זרה

• אי הוה מומר לכל התורה או לא, הוא פלוגתא בש"ס חולין (ד:) דרב ענן ס"ל דלא הוה מומר לכל התורה ואיתותב שם (ה.).

מומר לתיאבון

• אם אמרינן ביה לא שביק היתירא ואכיל איסורא באותו איסור עצמו שהוא מומר עליו, או אמרינן כיון דדש ביה כהתירא דמיא ליה, הוא פלוגתת אביי ורבא בש"ס חולין (ג.), דרבא ס"ל לא שביק ואביי פליג עליה.

מוסיף

• איסור דחל על איסור אם הוא מוסיף, היינו דוקא אם ישנו להניתוסף בעולם, אבל לא אמרינן כיון דאילו היה בעולם היה ניתוסף לו איסור מש"ה יחול על דבר אחר ג"כ, כן מבואר ברמב"ם ז"ל פ"ד מהל' שגגות (ה"ג).

מוסיף

• הנאה אי חשיבא מוסיף, עיין שם אריה חאהע"ז (סי' יז, דף כו:) מה שציין בזה.

מוקצה מחמת מצוה

• בבית אפרים (חאו"ח סוף סי' נט) רוצה לומר דלשיטת רש"י ז"ל באתקצאי למצוה דרבנן הוא איסור דאורייתא ליהנות ממנו יעויי"ש, והובא בציונים לתורה (כלל ל).

מורד במלכות

• ענין מיתת מורד במלכות, מאיזה מקום בתורה יש לו מקור שיהיה חייב מיתה המורד במלכות, עי' חת"ס חאו"ח (סי' רח).

מורה הוראה

• אין צריך לידע הדינים בעל פה, ט"ז יור"ד (א, ה), ועיין חת"ס חאו"ח (סי' רו) דְכּתַב היתר הוראה אין מעכב הוראה בחכם מופלג, לסדר גיטין צריך להיות לו היתר הוראה, ועיין במקור הדין ביו"ד (סי' רמב) המצויין שם.

מורה שעות

• שהוא על בית תפלתם כנהוג אם מותר לראות בו איזה שעה הוא, עיין מנחת אלעזר (ח"ב תעג) שהמחמיר תבוא עליו ברכה.

מושייק

• אי מותר או אסור, עיין רא"ש פ"ו דברכות (סי' לה).

מזוייף

• היכא דנפל ואיתרע והלוה טוען שהוא מזוייף נאמן אף דאיכא עידי קיום, תוס' גיטין (ב: ד"ה ואם).

מזונות

• אדם שלא יוכל להרויח במעשי ידיו על מזונות עצמו לא שכיח אפילו באשה, תוס' גיטין (יב. ד"ה עבד).

מזיד

• אין אדם חוטא במזיד עד שקדם חטא בשוגג, עיין דבש לפי (להחיד"א סוף מערכת מ).

מזיקין

• מענין מזיקין, עיין ש"ס ברכות (ו.) וקצת שם לעיל (ה.) ועיין עוד שם (מג:).

מזל

• אי מועיל המזל גם במה שתלוי בבעל בחירה, עיין שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קמא).

מזל

• הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל, לשון זה ששגור בפי העולם הוא מזוה"ק פר' נשא (קלד.), עיין בהתנצלות המחבר לספר שדי חמד מערכת ל (דף ג:).

מחלוקת

• מוטב להעמיד צלם בהיכל ואל ירבה מחלוקת בישראל, כה השיב הגאון מהר"י מפויזנא לענין אם לצאת בתוקף מול הרוצים לקבל ש"ץ שאינו הגון, הובא בפתיחה לספר עין הבדולח (דף ג: ד"ה עוד). וכה"ג בחת"ס חאו"ח (סי' רה).

מחק

• אינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק ב' פעמים, ונמחק בן יומו לנמחק שני ימים, ושאר חלוקים הכל יעויין ש"ס ב"ב (קסד:).

מחשבה

• מצינו דיבור שנקרא בשם מחשבה, עיין חולין (יב:) ברש"י לענין קטן יש לו מחשבה.

מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה

• ש"ס קידושין (מ.).

מחשבה רעה

• דאין הקב"ה מצרפה למעשה, דעת העיון יעקב דהיינו דוקא בארץ ישראל ולא בחוצה לארץ, הובא בדעת תורה (סי' ב, סו), והוא חלק עליו.

מחשבה רעה

• דאין הקב"ה מצרפה למעשה, עיין בקונטרס צפחת השמן שבסוף ספר שמן הטוב (דף סה:) שדעתו נראה דלבית שמאי (בקידושין מב:) מצטרפת מחשבה רעה למעשה. ובגמ' קידושין (מ.) דבעבודה זרה מצרפה למעשה, ועיין אור חדש שם דתלוי בפלוגתא ועולא לית ליה זה, ושם בש"ס דכשעשה העבירה אח"כ מצטרפת גם המחשבה למעשה, וכן בעבר ושנה שוב גם המחשבה מצטרפת למעשה.

מחשבה רעה

• דאין הקב"ה מצרפה למעשה, לא אמרינן הכי באיסור רכילות, שמיד שמזמין עצמו לדבר רכילות עובר בלאו דלא תלך רכיל, חפץ חיים (במ"ח כלל א, ד) בשם השל"ה.

מחשבות

• א"א שיהיה מחשבותיו טהורות ולהיות דבוק בתפילה אם לא תיקן בריתו, והמתקן הברית מחשבותיו טהורות, ראשית חכמה בסוף שער הקדושה.

מטין

• היינו דמדרש לא דרשינן בפרקין אבל אורויי מורינן ליחיד, רש"י ברכות (לג: ד"ה הלכה).

מי איכא למאן דאמר. כי אמרינן הכי בש"ס מ"מ יוכל להיות דאיכא מ"ד דסבר הכי, ורק משום דסתם משנה הוא להיפוך אמרינן הכי, תוס' ב"מ (ח: ד"ה מנהיג), ועיין שם בגליון הש"ס.

מיגו

• במקום רוב אי מהני, עיין שו"ת מהרש"ם (סי' לז ד"ה אבל).

מיגו

• מהני גם באיסור, עיין שו"ת מהרש"ם (סי' לז ד"ה אך) בשם המהרש"א ז"ל (כתובות ט.), ועיין ילקוט הגרשוני או"ח (ח"א דף ג:).

מיד

• מצינו לשון זה אף שלא הוה תיכף , יעויין בתנא דבי אליהו זוטא (פ"א בסופו) ומיד נענש שנאמר ויחי כעשרת הימים. ועיין רש"י מגילה (ג. ד"ה מיד) ועיין קהלת יעקב חלק מענה לשון (אות תפז).

מיטה ארמית

• אסור לישב, עיין ש"ס ברכות (ח:).

מֵימֵי

• עי' צוארי שלל בשם רבינו סעדי' גאון, שיש הפרש בין 'מֵי' ל'מֵימֵי', שמֵי אין ראויין לשתיה, ומֵימֵי ראויין, וע"ש מש"כ בזה בצוארי שלל.

מיכאל

• גדול מגבריאל, ש"ס ברכות (ד:).

מילה

• כשר במחובר כגון בצפורן, כך נקט בפשיטות בהגהות הרש"ש חולין (טז.).

מילה

• אי המצוה מעשה המילה, או המצוה שיהיה נימול. עיין בן פורת (סי' ב, ד), ובסוף ספר חלקת יואב אחר המפחחות.

מילול

• כל מקום שנאמר מילול יש לדרוש למה נאמר לשון זה ולא לשון דיבור, זוה"ק (ח"א רמט.).

מים

• אי איכא בהן איסור בישול בשבת מן התורה, עיין שו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' קסה).

מים

• כי ארעא סמיכתא דמיא. ש"ס גיטין (ח.).

מים שהוחמו בכלי של איסור אינו בן יומו

• אי חשיב לכתחילה או דיעבד, הנה בהוחמו לאפיה בודאי חשיב לכתחילה משום דלא התחילה עדיין הנאתן, יעויין בחורת חטאת (ריש כלל נט), אבל בהוחמו לשתיה איכא לעיונא ביה, עיין בתורת חטאת שם ומנחת יעקב, ורמ"א (סי' צה, ג).

מין

• הוא נוטריקון, מ'תלמידי י'ש"ו נ'וצרי ימ"ש, רש"י סוף סוטה, עיין מנחת אלעזר (ח"ב, עב).

מין. אי בניו ממזרים, פלוגתא בש"ס חולין (יג:).

מיתות

• תתק"ג מיני מיתות נבראו בעולם קשה שבכלם אסכרא כו', ויש לאדם להתפלל שימות במיתה נוחה, ש"ס ברכות (ח.).

מיתת בנים

• עיין מערכת ב' (בנים).

מיתת צדיקים

• הוא קצת טובה לרשעים שמכפר עליהם אם מחויבים מיתה, ורעה לכשרים, שכל זמן שהצדיק חי בא בזכותו שפע לעולם הן ברוחניות הן בגשמיות, כ"כ בפנים יפות במדבר (כ, א). ומה שהביאו כמה בשם המדרש דמכה אשר לא כתובה הוא מיתת צדיקים, היכן מוזכר זה, עיין שו"ת תפארת צבי חיו"ד (סי' לח), ומה שכתב בפירושו, ועיין יערות דבש (דף צא:).

מכה אשר לא כתובה

• עיין לעיל (מיתת צדיקים).

מכות מרדות

• אם הוא בכל איסור דרבנן או רק היכא דפירשו, עיין ציונים לתורה (כלל ג), ועיין שושנת העמקים (כלל ט) בזה, ושם הרבה חקירות בענין מכות מרדות.

מכת מצרים

• טעם לכל עשר מכות, עיין תנא דבי אליהו רבה (פ"ז) ועי"ש גם בהנהגתן.

מלאך

• רחבו ב' אלפים פרסאות ש"ס חולין (צא:).

מלאכים

• אם הם יודעים מחשבות האדם, עיין תוס' שבת (יב: ד"ה שאין) שכתבו שיודעים מחשבות האדם , ועיין בדברי חמודות שעל הרא"ש ז"ל ברכות פ"ב (סי' ב) מה שכתב בזה. ומדברי הלקט יוסף שהובא במדרש תלפיות ענף הרהור מבואר דנקט בפשיטות שאין המלאכים יודעים מחשבות, ועיין בית שמואל אחרון עה"ת (פר' אחרי, דף מג:). ועיין בתיקונים שהובא בראשית חכמה שער הענוה (סוף פרק ו) שמפורש שאין יודעים, לפי פירוש הראשית חכמה. ועיין בהקדמה לשו"ת מהרש"ם מהדו"ת (אות לד) ובשדי חמד מערכה זו (כלל רב).

מלאכים

• שמות המלאכים אי מותר להזכירם בתפילות עיין חיי אדם (סוף כלל ה).

מלאכים

• ג' שרים של עכו"ם ברקיע יש בכל דור ודור שמלמדים זכות על ישראל, ש"ס חולין (צב.).

מלבוש

• אם מנעלים בכלל מלבוש ואם טבעות בכלל מלבוש, עיין שבות יעקב (ח"א סי' כד), ואם תפילין בכלל מלבוש עיין שו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קמח).

מלי כריסי זיני בישא

• ש"ס ברכות (לב.).

מליחה

• דאוסרת בכולה לדידן, כמ"ש הרמ"א (סי' צא, ה, ובסי' קה, ט) היינו דוקא במאכל אבל לא בכלי, עיין סי' צח (סע' ד) ובש"ך שם (ס"ק יד). ועי"ש בפמ"ג שנסתפק אם דוקא במה שלעינינו הוא כחוש או גם בדבר שמן ממש אינו אוסר בכלי רק כדי קליפה, ודעתו נוטה דאפי' בשמן אינו אוסר רק בכדי קליפה.

מליקה

• אי הוה גם טריפה, עיין בדעת תורה בפתיחה (אות ט).

מלכות

• אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא, ש"ס ברכות (מח:).

ממזר

• ממזר אינו מוליד, כ"כ בעל הטורים (דברים כג, ד), ועיי"ש במוסגר דמבת ישראל הוא דאינו מוליד אבל מוליד הוא ממזרת, או דדוקא ממזר שאינו ידוע אינו מוליד, או דהוא רק מאנשי כנסת הגדולה ואילך הוא דאינו מוליד. ועיין מה שציין לענין עיקר הדבר בספר דגן שמים (מסכת ר"ה יז:).

ממזר אינו חי

• עיין בזה בספר חסידים (סי' תק), ובדגן שמים (מסכת ר"ה יז:) דאיתא בילקוט דהא דאינו חי הוא רק מעזרא ואילך, ועיין מה שציין שם בעיקר הכלל. ועיין היטב בש"ס יבמות (עח:) שמשם מקור הדבר דממזר אינו חי, ושם אמרו לחלק דממזר ידוע חי ואינו ידוע אינו חי, וידוע ולא ידוע עד תלתא דרי חיי טפי לא חיי. ועיין בכללין בספר חיים שאל (ח"א, סז)

ממשקה ישראל

• אי בעינן שיהיה זה הדבר עצמו מותר לישראל, או סגי שיהיה מין בהמה שמותרת לישראל אף שאין דבר זה בעצמו מותר לישראל, עיין ש"ס חולין (צ:) שהוא פלוגתת רבי ורבנן ורב הונא ורב חסדא.

מנה

• יש מנה של ארבעים סלעים, ש"ס חולין (קלז:).

מנהג

• אי מברכין על המנהג, עיין ברא"ש ז"ל פ"ב דברכות (סי' ה) דאיפלגו בה קמאי דעת רש"י ז"ל דאינו מברך על שום מנהג ולכן אין מברכין על קריאת הלל בר"ח, ורעת ר"ת ורי"ף ז"ל דמברכין על מנהג ורק במנהג של חבוט ערבה דאינו אלא טלטול בעלמא בזה אין מברכין עי"ש. ועיין חת"ס חיו"ד (סי' קצא) לענין ברכה על מנהג.

מנהג. שלא נמצא בשו"ע אין לגעור במי שאינו נוהג כן, כן נראה מדברי המהר"ם שיק (חאו"ח סי' כח) יעויי"ש שכתב דכל מנהגי ישראל תורה הוא ומסתמא יש לו טעם ואעפ"כ אין לגעור במי שאינו נוהג כן כיון שאינו מבואר בשו"ע.

מנהג

• מאי דמבואר בש"ס פסחים פרק מקום שנהגו (נ:) דהעובר על מנהג עובר על בל תטוש תורת אמך, עיין חת"ס חיו"ד (סי' קצא) שיצא לחלק בין מנהג לקיים מצות עשה למנהג שלא לעשות איזה דבר, דרק במנהג שלא לעשות ועבר ועשה הוא דאיכא בל תטוש.

מנהג עוקר הלכה

• אימתי אמרינן ואימת לא, עיין בזה בשבות יעקב (ח"ב, ו).

מנהיג הדור

• הוא ככל הדור, רש"י פר' חקת (במדבר כא, כא).

מנחש

• עיין מערכת נ' (ניחוש).

מסור

• טעם מה שנקרא מסור ולא מוסר שהרי הוא מוסר אחרים, עיין תוי"ט נדרים (פ"י מ"ג) [קראוהו מסור להורות כי בא יבא יומו ולא יאחר והרי הוא נמסר]. ועיין שו"ע או"ח (סי' לט, א) ובהגהות חת"ס שם שדינו כעכו"ם שאינו בר קשירה אף במסור לתיאבון.

מסיח לפי תומו

• עכו"ם מסיח לפי תומו דאינו נאמן בשל תורה, אם זה רק מדרבנן או מן התורה, עיין דעת תורה (סי' מח, מ).

מסיח לפי תומו

• דאינו נאמן באיסור תורה, איזה חילוקים בזה בריש סי' צח, בט"ז ובש"ך.

מסיח לפי תומו

• עיין בספר חלקת יואב (חיו"ד סי' ג).

מסייע ידי עוברי עבירה

• דאסור, עיין בש"ך יור"ד (קנא, ו), ובדגול מרבבה שם, דהיינו דוקא לישראל ולא לעכו"ם, דבעכו"ם ליכא רק לפני עור מ"מ אין דין זה פשוט, ועיין בזה בחבלים בנעימים (כלל לא). ועיין בשו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קפד) דאיסור זה אפילו בישראל הוא רק אם עושה האיסור תיכף בשעה שזה מסייע לו ולא כשעושה האיסור אח"כ.

מעביר ד' אמות ברה"ר

• אי בעינן ביה מלאכת מחשבת, עיין ציונים לתורה (כלל יט) ותפארת ישראל משניות סוכה (פ"ד מ"ב).

מערב

• מערב של ארץ ישראל כנגדו עד סוף העולם, נסתפקו התוס' גיטין (ח. ד"ה ר' יהודה) אם הוא ארץ ישראל לדעת ר' יהודה.

מערופיא

• דיני מערופיא עיין ברמ"א חו"מ (סי' קנו, ה), וביאור שם מערופיא בחות יאיר (סי' מב).

מעשה מרכבה

• לכל דבר שאינו מפסיק באמצע התפילה גם אם עוסק במעשה מרכבה א"צ להפסיק, כן מבואר בש"ס ברכות (כ:).

מעשה רב

• עיין מה שציין בזה כמה גדול כח המעשה, בהקדמה לספר מעשה רב מהגר"א ז"ל, ועיין עוד ברשב"ם ב"ב (קכב: ד"ה הא) דטפי עדיף להקשות מברייתא עש"ה.

מעשר בהמה

• אי מותר לקדש בו אשה, עיין רש"י חולין (קלז. ד"ה בקדושה).

מפרק

• איפלגו ביה משום מאי מחייב, עיין תוס' יבמות (קיד. ד"ה וקסבר) שדעת רש"י משום דש, וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' שבת (הל' ז), ודעת הר"ת שם בתוס' משום ממחק.

מצוה בו יותר מבשלוחו

• עיין בחת"ס חאו"ח (סי' קנט) שרצה לומר דבמצוה שהשליח מברך לא אמרינן הכי.

מצוה דרבנן

• יש עליה שם מצוה גם מן התורה, ציונים לתורה (כלל ל).

מצוה הבאה בעבירה

• אם העבירה הוא רק איסור דרבנן והיה שוגג לא הוה מצוה הבאה בעבירה, עיין ילקוט הגרשוני (סי' רעא, ט) בשם תשובת חסד לאברהם עפ"י דברי נתיבות המשפט (רלד, ג) [דאיסור דרבנן בשוגג א"צ כפרה], ולפי מה שמבואר בשדי חמד בפאת השדה (מערכת א, קח) שיש לפקפק בדברי הנתיבות, א"כ גם דין זה איננו ברור דהוה מצוה הבאה בעבירה.

מצוה לקיים דברי המת

• איזה פרטים בזה, עיין נודע ביהודה מהדו"ת (חאהע"ז סי' מה) ושו"ת רע"א (סי' סח).

מצוה לקיים דברי המת

• כמה כללים בזה, עיין תוס' גיטין (יג. ד"ה והא).

מצורע

• למה אינו נוהג בזמן הזה דיני נגעים, עיין בתפארת ישראל בסוף הקדמתו למסכת נגעים הנקרא מראה כהן, ועיין בשו"ע או"ח (סי' לח יג) שנראה מדברי השו"ע שנוהג בזמן הזה.

מצות עשה שהזמן גרמא

• אם מן התורה אין לה זמן קבוע וכל שעתא זימנא ורבנן קבעו לה זמן קבוע, אם נשים פטורות, עיין בלמודי ה' (לימוד קמב).

מצות עשה שהזמן גרמא

• דנשים פטורות, אם גם במצוה דרבנן שייך כלל זה, הוא פלוגתת רש"י ותוס' בברכות (כ:). ועיין שו"ת מהר"ם ב"ר ברוך (סי' תעג).

מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו

• ש"ס חולין (ז.).

מקח וממכר בשבת

• בחת"ס חאו"ח (סי' רח) דמקח וממכר באקראי למכור ליחיד הוא דרבנן, אבל לפתוח החנות למכור לרבים וכדומה לשכור פועלים ולהטעין על עגלות הוא מן התורה, ויסודו מדברי הרמב"ם ז"ל והרמב"ן ז"ל.

מקץ

• היכי דכתיב מקץ בין תיבה אחת לחברתה נוכל לחשבה לענין חשבון התיבות לתיבה אחת, חידושי הגהות לטור או"ח (אות ב).

מראית עין

• שייך גם באיסור דרבנן, דהיינו אם יחשדוהו שעובר רק על איסור דרבנן מ"מ אסור משום מראית עין, עיין ש"ך יור"ד (סי' פז, ו), ומבואר בש"ך שם דדעת הרמ"א ז"ל הוא דעל איסור דרבנן לא חיישינן למראית עין.

מראית עין

• הא דאמרינן כל דבר שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור, כתבו התוס' כתובות (ס. ד"ה ממעכן) דהיינו דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן לא אסרו בחדרי חדרים.

מראית עין

• במקום הפסד מרובה לא חיישינן למראית העין, עיין שו"ע הרב או"ח (סי' רמד, יז) והוא מן הט"ז.

מראית עין

• אף מה שאסור משום מראית העין אסור לבטל לכתחילה, ש"ך יור"ד (סו, יא).

מראית עין

• א"צ לבזבז ע"ז כל ממונו כדי שלא יעבור רק שליש בשכר, שו"ת מהרש"ם (ח"ב סי' קכג) ממשנה דכלאים (פ"ז מ"ו) וירושלמי שם.

מרגלים

• בתנא דבי אליהו רבה (פכ"ט) שנטלו חמשה תאנים וחמשה רמונים, ועיין בישועות יעקב שם, ועיין שם אריכות בתנא דבי אליהו מענין המרגלים.

משה רבינו

• אם היה לו דין מלך, עיין פנים יפות (במדבר טו, כה) דנקט שהוא פלוגתת ר' יוחנן ומתניתא בסנהדרין (קי.).

משה רבינו

• תוארו היה כאיש אשר יש לו מידות הגרועות, כי כן נולד בטבע רק הוא התגבר על טבעו, תפארת ישראל סוף קידושין.

משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות

• עיין בשו"ע הרב מלאדי ז"ל או"ח (סי' סח, א) שיש בזה פלוגתת הראשונים ז"ל מאי חשוב משנה, אם כל שינוי שמקצר בברכה או מאריך בה חשוב שינוי, או לא חשיב שינוי רק אם אינו פותח בברוך במקום שאמרו לפתוח או להיפוך, וכן בחתימה או בדברים פרטיים שחז"ל אמרו בהדיא שצריך לומר דברים הללו, כגון ברית ותורה בברכת המזון. ועיין בבית יוסף או"ח (סי' קכב) בשם ספר המנהיג דמשמע דעתו כשיטה הא' יעש"ה.

משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות

• לא חיישינן במה שלא הוזכר בש"ס רק הוא תקנת הגאונים שהוסיפו, רא"ש ספ"ק דברכות (סי' טז).

משפחה

• קרויה רק משפחת אב ולא משפחת אם, ש"ס ב"ב (קט:).

משקה היוצא מאיסור

• אי אית ביה איסור מן התורה, עיין חכם צבי (סי' כ) ופני יהושע בקו"א לקידושין בפסק על חדש (לז. ד"ה ומעתה), וחלקת יואב חיו"ד (סי' ט) ומשנת ר' אלעזר חיו"ד (סי' ד, דף קה.).

מתה

• שייך לשון זה על הקרובה למות אף שלא מתה, עיין בתשב"ץ (ח"א סי' קי).

מתים

יש להם הנאה כשהחיים הולכים על קברם, ספר חסידים (תשט). ושם (תשו) שכשהחיים מתפללים עליהם הם מתפללים על החיים.

מתים

• אם יודעים מעניני החיים, עיין ש"ס ברכות (יח.) שקלא וטריא בזה.