מהרש"א על הש"ס/סוכה/פרק א

חידושי הלכות דף ב עמוד א

תוס' בד"ה מ"ש גבי סוכה דתני כו' והא דלא פריך מ"ש גבי הדס כו' דסד"א כיון דגדולו בפסול כו' עכ"ל הא ודאי לדברי המתרץ לא תקשי מהך דגבי הדס אהך דמבוי דהדס דאורייתא נפישין נמי מיליה והמקשה נמי ניחא ליה למפרך מהך דסוכה שהיא בריש מכילתין אבל מהך דגבי הדס אהך דסוכה דכולם במס' זו עדיפא הוה ליה למפרך גם לדברי המתרץ לא יתורץ הך אי לאו משום טעמא דסד"א כיון דגדולו בפסול כו' ודו"ק:

בד"ה דאורייתא תני פסולה דאי הוה תנא ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה כו' עכ"ל ולא ניחא ליה לפרש דקושטא דמלתא הכי הוא דבמבוי דתנא ימעט היינו לכתחילה ודיעבד כשירה דמבוי דרבנן הוא ולהכי לא תני ימעט גבי סוכה דפסולה דאורייתא הוא אפילו דיעבד דהא גבי נר חנוכה תני לישנא דפסולה אע"ג דהוי דרבנן דמשום דאגב סוכה נקט פסולה בנר חנוכה ודאי לא הוי נקט שקר בנר חנוכה ועוד למאי דעבדינן צריכותא לרבה בריש עירובין מהך דסוכה אהך דמבוי ע"כ לית לן לפלוגי לענין דינא בין לישנא דימעט ללישנא דפסולה דאי לאו חד דינא אית להו הא ודאי דאיצטריכו תרוייהו שפיר ודו"ק:    

חידושי הלכות דף ב עמוד ב

בד"ה יש בה יותר מד' אמות כו' לבסוף מסיק דרב הונא סבר כו' ותימה וכי נכשיר כו' עכ"ל דלמאי דבעינן למימר דבהכשר סוכה קמיפלגי ובשיעורא המצומצם שהוא ד' אמות קאמר רב הונא דפסולה בגבוה כ' ודאי דאיכא למימר דלפי חשבון זה צריך הרוחב לפי הגובה אבל למאי דמסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות פליגי משמע להו דכולהו בשיעור גובה כ' מפסלי ולא לפי ערך וא"כ ביתר מד' אמות דקאמר דכשרה לית לן למיפסל לפי ערך ואהא תקשי להו וכי נכשיר ברחבה משהו יתר כו' ותירצו דיש לומר דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה כו' דהא דקאמר מראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות פליגי היינו נמי לפי ערך רוחב ד' אמות לגובה כ' פליגי נמי בפחות מד' אמות והשתא ביתר מד' אמות נמי אינה כשרה אלא לפי ערך ודו"ק:

חידושי הלכות דף ג עמוד א

בד"ה דאמר לך מני כו' מיהו שמעתין דהתם תימה היכי דייק כו' ומדב"ש נשמע לב"ה כו' עכ"ל שיעור דבריהם כך הוא דלפי יישוב שמעתין דהתם לא מייתי ראיה מהך מלתא דסוכה אלא למילתא אחריתא דב"ה מחמירין מדרבנן דאם עשה כדברי ב"ש לא עשה ולא כלום השתא לית לן לדחוקי כדלעיל למימר דבסוכה גדולה הלכה כב"ה אלא דמצינן למימר שפיר דבסוכה גדולה הלכה כב"ש דרב יוסף לא נחית לאתויי התם ראיה אהך מלתא דסוכה כלל אלא אמילתא אחריתא כמו ק"ש וע"ש בתוס':

חידושי הלכות דף ג עמוד ב

בד"ה ואין עושין אותו עיבור כו' דהוא שיעור ב' קרפיפות שעכשיו מצטרך בית זו לצרפן כו' ואין העיירות מתחברות בין לרב הונא בין לחייא כו' עכ"ל בשיעור ב' קרפיפות לחייא בר רב ליכא לאשכוחי אלא אליבא דר"מ וק"ל:

בא"ד לא נקטי רבנן ב' עיירות דוקא דה"ה עיר ובית דע"י בורגנין כו' עכ"ל ולא נקטו רבותא טפי דלאו דוקא ב' עיירות אלא אפילו ב' בתים כמ"ש בסוף דבריהם משום דלית להו ראיה להא אלא מסברא כתבו כן אבל לעיר ובית ע"י בורגנין אית להו ראיה כמ"ש כדמוכח פרק עושין פסין:

חידושי הלכות דף ד עמוד א

בד"ה בית שמלאוהו תבן כו' ומשום דמייתי ליה הכא ובעירובין אתבן כו' עכ"ל לכאורה לא מייתי ליה התם מידי אתבן דהכי איתא שם מלא עפר מערבין אחד כו' ואפילו בסתמא והתנן בית שמלאוהו כו' ונראה לפרש דהא דמשמע ליה התם הא דמלא עפר ואפילו בסתמא היינו משום דאי בבטלו בפירוש קאמר לא הוי תני ברישא במלא קש ותבן דמערבין שנים ולא א' ומ"ה טעו להגיה בהך דמייתי בית שמלאוהו תבן כו' דמהני ביטול בפירוש אפי' גבי תבן ודו"ק:

בא"ד והא דקאמר עפר סתם מחלוקת ר"י ורבנן המ"ל כו' עכ"ל יראה דהוכרחו לפרש זה לפי גירס' דל"ג תבן בהך מתני' אבל לגירסת רש"י דגרסי' תבן בהך מתני' מצינן למימר שפיר דבעפר וצרורות ואין עתיד לפנות מודו רבנן דבטל ולא נקט בטלו אלא משום תבן דאין בטל באין עתיד לפנותו:

בפרש"י בד"ה אם יש בה כו' ז' טפחים ומשהו דהיינו כו' עכ"ל צ"ע דהוסיף כאן ולקמן גבי עמוד בשיעור סוכה משהו על ז' טפחים ובכמה דוכתין במכילתין נראה דלא הוי שיעור הסוכה אלא ז' טפחים מצומצמים והטעם דגברא באמתא יתיב ושלחנו טפח כדאיתא בירושלמי וכמ"ש הרא"ש ע"ש:

גמרא ובנה בה אצטבא כו' הרא"ש מפרש הך דאצטבא אפילו בגבוה עשרה טפחים ע"ש באורך מיהו למאי דסבר אביי למימר גוד אסיק בהך דבנה בה עמוד גבוה י' טפחים ע"כ הך דאצטבא באינה גבוהה י' טפחים קמיירי דאל"כ ליתכשר בגוד אסיק אפילו ביש ד' אמות משפת אצטבא לכותל וק"ק לפי דרכו אמאי נקט עמוד גבוה י' טפחים ולא נקט הך מלתא דסבר אביי באצטבא גבוה י' דקיימינן בה ולפי פי' ר"י גיאות ניחא דאיכא למימר אין דרכה לעשותה י' טפחים ודו"ק:

חידושי הלכות דף ד עמוד ב

תוס' בד"ה סבר אביי למימר גוד כו' אכסדרה שאין לה פצימין דשלהי פרקין דפי תקרה כו' עכ"ל וכ"ה בתוס' מדויקים וכן נראה דמשום הפצימין אין שייך להכשיר משום דפי תקרה כו' אלא משום לבוד ועיין לקמן:

חידושי הלכות דף ה עמוד א

בד"ה מסגרתו למטה היתה כו' ואי המ"ל דף של נחתומין הוה כטבלא המשמשת אדם כו' עכ"ל והיינו לפי תירוצם קמא דהך דדף של נחתומין כמ"ד מסגרתו למעלה ומדרבנן טמאה ומדאורייתא תבעי דהשתא שפיר איכא למימר דדף של נחתומין הוה כטבלא מתהפכת וק"ל:    

חידושי הלכות דף ה עמוד ב

גמ' אלא מבית עולמים גמר כו' יראה דהך ילפותא דלא ירדה שכינה למטה דשמעינן מיניה דלמעלה מי' מפסקא רשותא ודאי קיימא ואינו סותר הך דיליף הכא דלא הוי רשות אחרת אלא בחללה עשרה לבר מסככה דלענין דלהוי ע"ג רשות אחרת אפילו בגבוה י' עם סככה קאמרינן לעיל דמפסקא רשותא והכא דלהוי תוכה רשות אחרת כמו סוכה קאמר דלא הוי אלא בחללה י' לבר מסככה והכי אמרינן בפ"ק דשבת דבית שאין תוכו י' וקירויו משלימו לי' על גגו מותר לטלטל בתוכו אין מטלטלין כו' וק"ל:

חידושי אגדות דף ה עמוד א

ולא עלה כו'. מה שיש לדקדק בזה מפורש פ' הפועלים:

מלמד שפירש שדי מזיו כו'. מפורש בפ' ר"ע ע"ש:

יו"ד ה"א מלמעלה כו'. שם של ד' היה כתוב בו ולא נקט התנא במלתיה רק חצי שם ולדברי התוס' ניחא דלא נקט התנא השם שלם בארבע אותיותיו משום דהוה הוגה השם באותיותיו דאסור ואין לו חלק לעוה"ב. ולפ"ה שכתבו התוס' דלא אמרו הוגה באותיותיו אלא בשם של מ"ב מ"מ איסורא נמי איכא בשם של ד' כדאמרי' לעלם כתיב וטעם הענין שאין זה כבוד השם שיהיה קדש למ"ד כתוב קודם השם בשיטה אחת ולהקדים השם קודם לקדש למ"ד אין זה דרך קריאתו אבל קדש למ"ד בתחלת שיטה התחתונה והשם בסוף שיטה העליונה הוה שפיר דרך קריאתו כמ"ש התוס' וא"ל דבכמה מקומות בתורה שמקדימין דברים אחרים לפני השם בשיטה אחת וכבר אמרו במס' ידים שהשיבו הפרושים למין הגלילי שכותבין המושל מלמעלה ואת השם מלמטה שנאמר ויאמר פרעה מי ה' אשר וגו' דהתם כיון דיש בתורה סיפור דברים לפני השם ולאחריו ואין לחוש בקדימה ובלמעלה משא"כ הכא בציץ דלא כתיב ביה רק תיבה אחת והשם יש לחוש בקדימת התיבה לפני השם ומשום דרך קריאתו כתבו בב' שיטות דרך קריאתו כמ"ש התוס':