מדרש רבה על בראשית מט


פסוק ה

לפירוש "פסוק ה" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמעון ולוי אחים" - אחים לדינה ולא ליוסף.

"כלי חמס מכרותיהם" -אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם. למי הם ראוים? למכרותיהן, לעשו שמכר את הבכורה.

(מתוך בראשית רבה צח#ה).

פסוק ו

לפירוש "פסוק ו" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(בראשית מט ו): "בסודם אל תבא נפשי" - בשעה שהן באים ליטול עצה בשטים.

"בקהלם אל תחד כבודי" - בשעה שהם נקהלין על משה, בעדת קרח.

"בקהלם אל תחד כבודי" - אבל לדוכן יזכר שמי, כשבניו עומדין על הדוכן, שנאמר (דברי הימים א ו): "ואלה העומדים וגו' ובניהם הימן...". ר' הונא ורבי חנינא ורבי פנחס, תלתיהון אמרי: (במדבר טז א): "בן יצהר, בן קהת, בן לוי", בן ישראל.

"כי באפם הרגו איש" - זה חמור אבי שכם.

"עקרו שור" - עקרתון שורן של גרים. רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחייא בר אבא: דכתיב: וברצונם עקרו שור, בשביל לעשות רצון יצרכם, עקרתם שורן של גרים.

(מתוך בראשית רבה צח#ה).

פסוק ז

לפירוש "פסוק ז" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

(בראשית מט ז): "ארור אפם כי עז" - רבי חוניא ורבי עזריה בשם ר' יוחנן: ריבה בהן בוהקנין, מעלה חמה, הדא אמרה: על מי שהוא בהקן, שהוא מעלה חמה.

אמר רבי יהודה בר סימון: למלך שהיה לו בן וצפה המלך, שהנחש עתיד לישוך את בנו. אמר: יהי ליט חויא, דבעי למיכת ית ברי! כך, בא לקללן וקלל את אפם, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, ועבירתם כי קשתה.

"אחלקם ביעקב" - זה שבטו של לוי, (במדבר יח): "אני חלקך ונחלתך".

"ואפיצם בישראל" - זה שבטו של שמעון, הדא אמרה: רובן של עניים, משבט שמעון היו. אמר רבי תנחומא: אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (במדבר לה): "והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל, ששה עיר, אתהן ואת מגרשיהם" כולן משל שמעון היו.

(מתוך בראשית רבה צח#ה).