מדרש לפירושים/חלק א/כד
| מדרש לפירושים (עולם גדול) - לר' אליעזר פישל מסטריזוב |
|---|
|
חלק א: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל |
|
חלק ב: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ |
דרוש כ"ד - זיווג המוחין עריכה
לשון חז"ל (בראשית רבה, סז) "ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני - ריש לקיש אמר התחיל מחכך בגרונו כמאן דמחייך וזורק רוק מפיו", עכ"ל. וכן הוא בילקוט יחזקאל דף ע' ע"א. והוא פלאי. והמפרשים יצאו בו דחוקים.
ונלע"ד לפרשו בטוב טעם על פי הקדמה אמיתיות ממו' ק"ק האר"י זלה"ה מ"ש בדרושים וזה לשונו:
- "החכמה ובינה שהם המוחין דזעיר הם מתפשטים לי' ספירות. כל אחד מהם ראשם הם למעלה במוחין, וסופן הוא למטה בפה. ושם החיך - כח סיום דחכמה, וגרון הוא סיום דבינה שהוא נקודת ציון שבה. והלשון הוא היסוד של החיך הממשיך ה' חסדים שהם אותיות גיכ"ק עם הכולל אל ה' גבורות אחה"ע עם הכולל. והם שם בסוד מיין דכורין היורד מחיך אל הגרון, ובסוד מיין נוקבין העולים מן הגרון אל החיך. והוא סוד הרוק היוצא מהחיך והגרון כמ"ש רז"ל היכי דמי לאלתר? כגון בעוד שהרוק בתוך פיה וכו' שהוא סוד חיבור עליון דנשיקין."
- "וזהו סוד שאמר באידרא זוטא דף רצ"ה ע"ב (ח"ג רצה, ב) "וכלא מחכאין דא בדא בלישן ממלל רברבין" - כי הוא הלשון אשר הוא המזווג בסוד חיבור דנשיקין שהוא קודם אל החיבור התחתון, ואי אפשר לעשות החיבור התחתון אם לא שיקדים להזדווג בסוד חיבור העליון דנשיקין שהוא סוד המוחין מניה וביה. ואחר כך מתפשט אותה הטיפה בכל הגוף עד היסוד כדי להנתן אל הנוקבא בסוד חיבור התחתון. ולכן כולהון מחכאין ליה כי הלשון הוא העיקר - ממנו הוא תוצאות החיים", עכ"ל. ועיין שם שהאריך מאד.
ובהקדמה זו פירשו המקובלים מאחז"ל (סוטה מו, ב) וזה לשונם: "משרבו מושכי הרוק רבו היהירים ונתמעטו התלמידים והתורה חוזרת על לומדיה", עכ"ל. ופירש"י "מאריכי הרוק מדת גאוה. ונתמעטו התלמידים - סימן לגסות הרוח עניות של תורה", ועיין שם.
ותוכן הענין שסוד רוק הוא סוד טיפה קודש מזיווג דנשיקין היורד דרך ח"י חוליות השדרה עד למטה ליסוד התחתון לעשות "שלום בית" שהוא זיווג התחתון - הוי"ה אדנ"י - שזיווגם עולה כמנין שלום עם האותיות. א' פעמים י', ד' פעמים ה', וכו'. וכנודע במק"א. ועיקר זיווג התחתון הוא על ידי זיווג העליון הקודם תמיד.
והנה פגם הגאוה הוא במוחין. ולכן גאוה בגימטריא י"ה כנודע. ולכן נקראים "מושכי הרוק" - שבעלי גאוה ממשיכים את הרוק זה (הראוי לב"ן דקדושה) דרך עקלתון לב"ן דטומאה. רוק ב"ן גימטריא נחש. ויורד דרך ח"י חוליות. נחש ח"י בגימטריא עשו. מה שהיה ראוי להיות "שלום בית" נתהפך על ידי גאוה ונעשה עשו. חושבן דדין כדדין. וזהו סוד "מושכי הרוק" - מושכי בגימטריא עשו.
לכן איתא בשער היחודים ענוה בגימטריא ס"מ - כל שאין בו מדת ענוה הוא מכת ס"ם, רגל גאוה.
הרוק - הוא אותיות קר ו"ה - שהקב"ה היה מקרר הלויתן שלא לזווג עם הנוקבא בשביל תיקון העולם. ויונקים רק מאותיות ו"ה של שם. וזה הגס רוח עושה לקליפה הרמת ראש ופרצוף גמור. ומן קר עושה שקר שממשיך אל החיצונים הטיפה קודש זו דחיך וגרון שהם סוד אות ש, סוד ג' יודין, ג' ווין של "ויסע ויבא ויט" כנודע.
וזהו שאמר רש"י ז"ל סימן לגסות הרוח עניות של תורה, כי בזמן שאין הקול קול יעקב בתורה - אז ידי עשו שולטים שהוא הבעל גאוה וגס רוח. וז"ש "ונתמעטו התלמידים" - הוא סוד נצח והוד הנקראים 'תלמידים' בסוד מאחז"ל "תלמידי חכמים" - נצח והוד, "מרבים שלום" יסוד, "בעולם" נוקבא. והם 'שחקים' ששוחקים מ"ן "לצדיקים" - יסוד ומלכות, צדיק וצדק. וזה בגאותו מבטל את התלמידים אלו ממשמרתם וממעמדם, כי מושך הטיפה קודש (סוד הרוק) דרך עקלתון אל החיצונים.
"והתורה" חוזרת על לומדיה - הוא סוד יסוד אבא הנקרא תורה - סוד ת"ר ו"ה כנודע, חוזרת מן הלומדים הידועים (נצח והוד דזעיר ונוקבא) בסוד "ואנכי הסתר וגו'".
זה תורף דברי המקובלים. והאריכו בזה מאד. ועיין בסוף ספר ויקהל משה. ובספר ד"ל דף למד ע"א משם בארה.
ומעתה יובן המאמר שהתחלתי בו. וזהו שאמרו "התחיל מחכך בגרונו" - הוא סוד חיך וגרון. והראה עשו בגאותו העצומה ובגודל לבבו שהוא מקבל הטיפה קודש העליון מחיבור חיך וגרון, ולא יעקב. והטפה זו הוא סוד רוק כנ"ל. וזה שאמרו "כמאן דמחיייך וזורק רוק מפיו". הנה הוא עמקות כוונת עשו אל אותו הרוק האמור שהוא סוד זיווג דנשיקין כמדובר.
ודרשו זה המלת "'הכי קרא וגו'" - הלא תדע שהוא סוד זיווג המוחין, סוד י"ה. וזהו סוד הכי - גימטריא יו"ד ה"י. והוא סוד חיך וגרון, חכמה ובינה כנ"ל. והטיבו אשר דברו כאן "התחיל מחכך בגרונו", וכאמור. גם תראה שבמלה זו הכי אין בה רק מאותיות החיך והגרון. אות ה' מהגרון, ואותיות כ"י מהחיך. ועיין זוהר משפטים דף קכ"ג ע"א (ח"ב קכג, א). ויש להאריך ואין כאן מקומו.
והוי יודע שהבכורה והברכה הם בסוד זיווג המוחין האמור על דרך שהודעתיך כמה פעמים שהבכורה הוא סוד יו"ד והברכה סוד ה"י. ומפני שחכמה ובינה הם "רעים דלא מתפרשין" - לכן הבכורה והברכה מקושרים זה בזה. ולכן אותיותיהם שוים. ולכן אמר "ויעקבני זה פעמים" - "זה" דייקא, כי אחד הם, וכמ"ש בזוהר "מאי זה וכו'?", וכמו שכתבנו כמה פעמים.
והנה לפי מ"ש בדרוש שלפני זה ששם ישראל מורה על המוחין שהם סוד לי ראש, ושם יעקב מורה על הקטנות, עי"ש -- ואז מדוייק ביותר מאמר עשו "הכי קרא שמו יעקב וגו'", ובא לומר שמאחר שנקרא 'יעקב' ולא 'ישראל' -- מזה מוכח שבעוקבא(?) לקח הבכרה והברכה, דאי לאו כן מהראוי שיקרא 'ישראל' כמדובר. וז"ש "ויעקבני וגו'". והמשכיל יבין.
וכל זה שכתבתי מרומז גם כן בזוהר תולדות דף קמ"ה ע"א (ח"א קמה, א) וזה לשונו: "הכי קרא שמו -- ההוא דקרא אפיק ציצא דרוקא בגין קלנא וכו'", עיין שם.
ומן אלו הדברים תבין בעצם סוד "ולאום מלאום יאמץ", וקאי על דוכרא דקליפה עם דוכרא דקדושה כמ"ש בטור ברקת, הבאתיו למעלה בדרוש י"ח, עיין שם. והיינו מה שיש לסטרא אחרא הרמת ראש ופרצוף שלם ח"ו. וזה שפירש רש"י ז"ל "כשזה קם זה נופל". הנה קם בגימטריא חכמה בינה, כשאורם מתפשט ליסוד התחתון נעשים כל הקליפות עורים וסומים מגודל הארת יסוד אבא המתפשט, ואז הסטרא אחרא נופל. וההיפך מובן בסוד מושכי הרוק הנ"ל. והבן.
וזהו סוד מאחז"ל (גיטין נו, ב) "כל המצר לישראל נעשה ראש", "לישראל" דייקא שהוא סוד לי ראש - מוחין דקדושה. לפיכך נעשה ראש בסטרא אחרא שיש לו הרמת ראש כאמור.
וזהו סוד (תהלים פג, ג) "ומשנאיך נשאו ראש" דייקא. ונאמר (תהלים פג, ה) "ולא יזכר שם ישראל עוד" - ישראל דייקא, ולפיכך נשאו ראש וכדאמרן.
וזהו סוד הכתוב "הקל קול יעקב", כלומר שקול יעקב שהוא סוד קו האמצעי הוא נמשך מן חיבור עליון דע"ב ס"ג שבגימטריא הקל. "והידים ידי עשו", כלומר שנאחז עשו מן הידים דקדושה. והודיענו הכתוב דרך אחיזתם. ועל כל פנים ממילא נודע כשזה קם זה נופל מן הכתוב "ולאום מלאום יאמץ" כאמור.
ובזה מובנים מאמרי חז"ל (בראשית רבה, סה) מה שדרשו בפסוק זה "אין יעקב שולט וכו' בזמן וכו'", ואין אנו צריכין לפירוש מהר"י בן חביב שמביא במתנות כהונה עיין שם. והמשכיל יבין שהיינו הסוד האמור במושכי הרוק הנז"ל, ונתמעטו התלמידים וכו' והתורה חוזרת וכו'. ולפיכך שפיר ממילא כשקול יעקב בתורה אין ידי עשו שולטים, ובסוד "רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה". ואז בורחין החיצונים לנוקבא דתהום רבא בסוד "יתפרדו כל פועלי און" כנודע. וההיפוך מובן.
ואפשר לומר שזהו סוד מאחז"ל (בראשית רבה, סה) "הקל קול יעקב - הא קול דקול חכים וידיה דמשלחין מיתין", עכ"ל. והוא פלאי. ובמתנות כהונה דחוק את עצמו מאוד. ולדרכי אפשר לפרש שסוד גדול רמוז כאן, והוא הנודע כי חכם גימטריא חיים, סוד אהי"ה הוי"ה אהי"ה בחושבן, כנודע בכוונות תפילין שזהו סוד "כל המניח תפילין מאריך ימים". והנה אז הקליפות מתים כנודע והוא ממש על דרך "כשזה קם זה נופל" האמור.
וכבר הודעתיך כמה פעמים שסוד עשו הוא סוד חשמ"ל דסטרא אחרא מסאבא, ובגמטריא הכי הוי[1]. וז"ש "הא קול דקל חכים" בסוד חכם שבגימטריא חיים בסוד המוחין. ואז ממילא "וידיה דמשלחין" - סוד הידים ידי עשו, סוד חשמל דקליפה (אותיות "משלח"), "מתין" ממש כמשמעו. ואומרו "משלחין" לשון רבים כי יש כמה מיני חשמ"ל דקליפה כמ"ש במק"א, ואין להאריך. כנלע"ד בדרך אפשרי.
כלל העולה שהברכה תלוי בבכורה ושניהם בסוד זיווג המוחין, סוד יו"ד ה"י כנ"ל. ולכן אותיותיהם שוים. וזהו סוד מאחז"ל (בר"ר, סג) "ולא חפץ בברכה ולא חפץ בבכורה", עכ"ל. והם תלוים בכח התורה, ולכן לא מצא יצחק פתח ברכה לעשו רק "והיה כאשר תריד וגו'" ותרגם אונקלוס "כד יעברון בנוהי על פתגמי אורייתא", ואז ממילא "ופרקת עולו מעל צאוריך" בסוד "מושכי הרוק" מזיווג דחיך וגרון כדבר האמור.
וזהו סוד מאמר עשו "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) "אהרוג את יצחק אבי תחלה ואח"כ אהרוג את יעקב אחי וכו'". וכבר נודע שאחיזת החיצונים מן הקדושה נקרא אצל הקדושה בשם 'מיתה' ו'הריגה'. וז"ש "אהרוג את יצחק אבי תחילה" - הוא סוד משיכות הרוק מזיווג העליון שאינה דרך עקלתון לאחור, והוא סוד אחה"ע מהגרו"ן, סוד ה' גבורות, סוד יצחק. והבן. ואז ממילא "אהרוג את יעקב אחי" בסוד זיווג התחתון שאינה יורה כחץ אלא שותת ויורד ושוב אינה קולטות. ובמקום "שלום בית" יתגבר עשו הרשע בסוד נחש חי הנז"ל. והמשכיל יבין.
(ומלת ואהרגה בגימטריא ר"ך כמנין אחה"ע גיכ"ק עם ב' כוללים הנז"ל, והכולל המחברם שהוא הלשון. והמשכיל יבין.)
ובזה מבואר היטב איך שרצה עשו להמית את יעקב בסוד "אבר מת", שאין הזרע יורה כחץ כאמור. ולא עלתה בידו כדלהלן בסמוך. ועל זה נתעוררו חז"ל ואמרו (תענית פרק קמא) "יעקב לא מת". וזהו סוד "ויעקב איש תם" היפך מת. ומפרש הכתוב באיזה בחינה וכח - ואמר "יושב אהלים" בתורה, ואז על ידי כח התורה הוא קם ועשו נופל. ואהלים אותיות אלהים, סוד ה' גבורות - אחה"ע הממתמתקים על ידי ה' חסדים גיכ"ק. וזהו סוד יושב אהלים מלשון "חמרא דיתיב על דרדייא", והדינים נכפין והחסדים מתפשטים בגופו לזיווג התחתון כנודע. ולפי זה יושב אהלים בסוד זיווג התחתון.
וזהו סוד יושב - גימטריא שי"ח - הוא סוד ג' יודי"ן הנעשים בהמשכתם דרך ח"י חוליות - ג' וו"ין דויסע ויבא ויט, והוא סוד ש כנודע ליודעי חן. ולפיכך נאמר באמת "וישק יעקב לרחל" שהוא סוד זיווג העליון דנשיקין כנזכר בשער מ"נ ומ"ד דרוש י"ג (עץ חיים שער לט, דרוש יג), עיין שם. ואח"כ נעשה הזיווג התחתון הגופני. וכאשר נולד יוסף שהוא העיקר של שלום בית, ויש לאל ידו לגבור על עשו -- לכן אז "ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו'". וז"ש רז"ל (בבא בתרא קכג, ב) שיוסף הוא שטנו של עשו. ועיין שם. ותבין היטב עם האמור.
ובכן נ"א"ה נבא אל הביאור.
"וישלח יעקב מלאכים", ואמרו חז"ל (בר"ר, עה) וזה לשונם "מלאכים אלו שלוחי בשר ודם. ורבנן אמרי מלאכים ממש", עכ"ל. סוד הדבר לפי דרכי שהודיע לו בזה שהזיווג עליון ותחתון הם חלקו ואין לזרים עמו. וכבר נודע שמהזיווג העליון נבראים המלאכים ולכן חיים וקימים. ומהזיווג תחתון גופני באים נשמות בני אדם. ונמצא לפי זה שניהם לדבר אחד התכוונו.
והנה זיווג גופני אי אפשר להיות אם לא שיקדים אליו הרוחני דנשיקין. ונמצא לפי זה מר אמר חדא וכו' ולא פליגי. והראה יעקב שהם משרתיו עושי רצונו כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ועיין שער מ"נ ומ"ד דרוש הרביעי ודרוש הי"ג, והמשכיל יבין כי פלא הוא לענ"ד.
"עם לבן גרתי" - הוא סוד זרע לבן כעין הבדולח, סוד טלא דבדולחא, סוד מוח דאריך שהחסדים ממתיקים הגבורות. והמשכיל יבין אחר שיעיין היטב בפירוש מאחז"ל משרבו מושכי הרוק הנ"ל בדברי המקובלים.
וחז"ל הגידו "גרתי ותרי"ג מצות שמרתי" - הוא סוד הנז"ל היפך מ"ש חז"ל "והתורה חוזרת על לומדיה". והבן זה עם מש"ל ששם אצל לבן זכה יעקב אל שני מיני זיווגים אלו, ונמצא לפי זה הפשט עם הסוד בקנה אחד עולים.
וז"ש "ואחר עד עתה" ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עה) שעדיין לא נולד שטנו של אותו האיש וכו', עיין שם. והוא סוד הנז"ל בסוד "שלום בית" המבטל את עשו.
"וארבע מאות איש עמו" - להמשיך אליו הרוק העליון היוצא מזיווג ד' אותיות גיכ"ק עם ד' אותיות אחה"ע, שכל אחד כלול ממאה.
"אלהי אבי אברהם" - סוד גיכ"ק. "ואלהי אבי יצחק" - סוד אחה"ע. "ה' האומר אלי" - הוא סוד זיווג שניהם בסוד (שמות כ, טו) "וכל העם רואים את הקולות" כנודע שם בשער מ"נ ומ"ד. וז"ש "האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך" בזיווג התחתון הגופני.
"ויעבר את מעבר יבק" - הנה הוא סוד זיווג המוחין האמור שהוא סוד הוי"ה אלהי"ם כנודע בכוונות נרות של שבת בפרי עץ חיים. ומובא במ"ח מס' זיווג זו"ן פ"ב מ"א, עיין שם.
"ויעבירם את הנחל" - הוא סוד נחל עדנים, נחל קדומים, סוד יסודות דאבא ואמא הנודע בכמה מקומות בזוהר ותיקונים ובעץ חיים דרוש מוחין דצלם, ובלקוטי תורה דרוש הפסוק "מנחל בדרך ישתה".
"ויגע בכף ירכו" - הוא סוד "תלמידי חכמים המרבים שלום", שנתמעטם על ידי מושכי הרוק כמש"ל, ונתמעטו התלמידים שהוא סוד נצח והוד כנז"ל.
גם מלת "כף" נוטריקון - כ' פשוטה, שהוא סוד זווג עליון דמוחין כנודע. ומובא במ"ח מס' זיווג אבא ואמא פ"ב מ"ב, עיין שם. וגם כפשוטו הוא סוד כף כפופה שהוא סוד זיווג התחתון כדאיתא במ"ח מס' זיווג זו"ן פ"ב מ"ב, עיין שם ובמגיד משנה.
"לא אשלחך כי אם ברכתני וגו'", ואמרו חז"ל שיודה לו על הברכות וכדאיתא בזוהר תולדות דף קמ"ד ע"ב (ח"א קמד, ב) ותזריע דף מ"ה ע"א (ח"ג מה, א), עיין שם. והנה אמר "ישראל יהיה שמך", ולכאורה יש לעיין במה הודה לו בזה על הברכות? ואמנם עם מה שנתבאר לעיל אתי שפיר, כי שם ישראל הוא מורה על זיווג המוחין.
ויתר הדברים יתפרשו על דרך שכתבתי בדרוש שלפני זה.
"ויזרח לו השמש" - סודו הוא זיווג חב"ד האמור. והכל בכח שם בן ארבע. והנה חכמה בינה דעת עם שם הוי"ה בגימטריא ממש תר"ם כמנין שמש. ואותו האור זרח לו אל הזיווג התחתון הבא אחר זיווג העליון זה. והמשכיל יבין.
וזהו שאמר הכתוב "ויבא יעקב שלם עיר שכם" - שני מלות אלו עיר שכם בגימטריא ממש תר"ם שהוא חושבן חכמה בינה דעת ושם הויה כאמור. וז"ש "ויחץ את פני העיר" - הוא סוד נוקבא דזעיר הנקראת עיר כנודע.
ואמר "את פני העיר", ר"ל בסוד זיווג התחתון פנים בפנים, וכלומר שהטיפה קודש מזיווג המוחין נמשכה בדרך הישר עד למטה ליסוד להזדווג עם הנוקבא זיווג גופני. וזיווג המוחין הוא סוד "יחן" שבגימטריא אהיה הויה אהיה כנודע בכוונות תפילין שהוא סוד חיים. וז"ש "ויחן את פני העיר", שנמשך למטה סוד יחן האמור. ובא לומר שלא היתה הטיפה שותת ויורד אלא שהיה יורה כחץ כנודע.
גם במלת עיר רמוז פ"ר דינין - היפך משארז"ל "רבו היהירים" שבגימטריא פ"ר כמ"ש המקובלים.
ואמרו חז"ל (בראשית רבה, עט) "שלם בבניו". לדעתי הוא סוד נצח הוד יסוד הנקראים 'בנים' כנודע בסוד "וכל בניך", והיינו שבאים בסוד תוספות על ידי זיווג המוחין כנודע למבינים.
ומעתה אחר שתשכיל מש"ל בסוד "יעקב איש תם וגו'" -- ממילא תבין מאחז"ל (בר"ר, עט) וזה לשונם: "ולפי שכתוב ויעקב איש תם לפיכך ויבא יעקב שלם", עכ"ל. והרי הוא כמבואר. והמשכיל יבין.
- נשלם דרוש הארבעה ועשרים בס"ד
- ^ לענ"ד הכוונה ש"עשו" עם האותיות שווה לחשמ"ל עם הכולל - ויקיעורך