מ"ג שמות יא ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר משה כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר יְהוָה כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מֹשֶׁה כִּדְנָן אֲמַר יְיָ כְּפַלְגוּת לֵילְיָא אֲנָא מִתְגְּלֵי בְּגוֹ מִצְרָיִם׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר משֶׁה לְפַרְעה כִּדְנָא אָמַר יְיָ לֵילְיָא חוֹרַן בְּשַׁעְתָּא דָא אֲנָא מִתְגְּלֵי בְּגוֹ מִצְרָאֵי: |
רש"י
"כחצות הלילה" - כהחלק הלילה כחצות כמו (מ"א יט) כעלות (תהלים קכד) בחרות אפם בנו זהו פשוטו לישבו על אופניו שאין חצות שם דבר של חצי (ברכות ד) ור"ד כמו כבחצות הלילה ואמרו שאמר משה כחצות דמשמע סמוך לו או לפניו או לאחריו ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות
מפרשי רש"י
[ד] ורבותינו דרשו כמו כחצי וכו'. ותימא מאוד למה לא פרשו שהוא כמו "כעלות", כי מי הוא שיתפאר עצמו בדקדוק הלשון על חכמים ז"ל, לכך נראה שרז"ל (ברכות דף ד.) הוקשה להם כי למה נקט משה רבינו ע"ה בלשון "כחצות" ולא אמר 'בחצות' כדכתיב (להלן יב, כט) "ויהי בחצי הלילה", אלא שאם יטעו איצטגניני פרעה בלפניו או לאחריו אז הם יאמרו "כחצות" הוא שם דבר, והוא לפניו או לאחריו, ולשון "כחצות" משמע שם הפעל לפי האמת ושם דבר לאיצטגניני פרעה. ועוד, דרז"ל לא ירצו לפרש שם הפעל כמו "כעלות השחר", דלא תליא מילתא בחלוק הלילה, דהיינו במה שהלילה נחלק, אלא עיקר הענין תולה במה שהוא חצות, כדכתיב "ויהי בחצי הלילה", ואם כן למה יאמר "כחצות" בהחלק, ויפה פירשו הם ז"ל שהוא שם דבר, לא שם הפעל שהוא מקור, כי הכתוב תולה הדבר [ב]מה שהוא סבתו, דכיון דכתיב "ויהי בחצי הלילה" שהדבר תולה בחצי הלילה, אין לתלות בהחלק הלילה, וזה נכון. ועוד ראיה ברורה לדברי רז"ל שאין לפרש המלה מקור מן הקל, דלא דמי אל "כעלות" שהוא שם הפעל, מפני שהעליה של שחר הוא פעל, אבל הלילה נחלק כמו "ויחלק עליהם לילה" (בראשית י"ד, ט"ו), ואין כאן פעל אבל נפעל, ולפיכך אין המלה פעל מן הקל:
הנה החכמים ז"ל לא הלכו בדרך המדקדקים שכאשר נתנו גזרה ודמות לתיבה שיש לה דומה - אין צריך יותר, אבל הם ז"ל בחכמתם לא נתנו לתיבה שום גזרה לומר שהיא מזאת הגזרה אף כי צורת המלה כך בנקוד שלה, אלא אם סובלת הפירוש, ולכך לא פרשו הם ש"כחצות" הוא שם הפעל, כי ידעו שאין פעל בחלוק הלילה אבל נפעל, ודבר זה ברור, והם אמת ודבריהם אמת, ואין להאריך:בד"ה בעמדו לפני פרעה כו' דיבור חמור כו' ואני אומר לפי מה שפרשתי בסוף וארא לק"מ דודאי בקשה גדולה לא היה מתפלל בתוך העיר להזכיר שמו להמשיך שפע הקדוש אבל שאר דיבור לית ביה קפידה ומ"ש לקמן אפילו תפילה קלה כו' ר"ל בערך ד"ת ור"ל דמכ"ש שד"ת אין ראוי לומר בתוך העיר ודוק מהרש"ל:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה – כְּהֵחָלֵק הַלַּיְלָה. "כַּחֲצוֹת" – כְּמוֹ "בַּעֲלוֹת" (מל"א יח,לו), "בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ" (תהלים קכד,ג). זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ לְיַשְּׁבוֹ עַל אָפְנָיו, שֶׁאֵין חֲצוֹת שֵׁם דָּבָר שֶׁל חֲצִי. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ כְּמוֹ "בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (שמות יב,כט), וְאָמְרוּ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה "כַּחֲצוֹת", שֶׁמַּשְׁמַע סָמוּךְ לוֹ, אוֹ לְפָנָיו אוֹ לְאַחֲרָיו, וְלֹא אָמַר "בַּחֲצוֹת", שֶׁמָּא יִטְעוּ אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה וְיֹאמְרוּ: מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. [אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו, אָמַר "בַּחֲצוֹת" (ראו ברכות ד' ע"א; מכילתא על שמות יב,כט).]
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ויש לשאול על המאמר הזה כי בודאי איצטגניני פרעה וחרטומיו מן המכה השלישית שהודו על כרחם ואמרו אצבע אלהים היא לא נתראו לפני משה ולא באו בהיכל המלך כלל כי ראו במשה שהשיב כל חכמתם אחור ודעתם יסכל וא"כ איך יתלו הטעות במשה ויאמרו משה בדאי הוא והם היודעים כי נאמנים כל דבריו בתשע מכות הקודמות ולא נפל מכל דבריו ארצה והנה המה חכמים מחוכמים המכירים כי מעשיו של משה היו מאת השם כי כבר הודו בכך ועוד כי אף אם יתלו הטעות במשה מה היה משה חושש להם שישנה בשביל כך הלשון שנאמר לו מפי הגבורה בחצות ויאמר להם בשמו כחצות.
והנראה לומר כי עד המכה השלישית היו האצטגנינים והחרטומים חזקים באמונתם והענין ברור אצלם כי כל מעשיו של משה רבינו בדרך חכמה ותחבולה לא מאת הש"י אבל כאשר היתה המכה השלישית היו מכחישים חכמת עצמם ומודים בנבואת משה ואז אמרו אצבע אלהים היא ומשם ואילך היו רואים שהיו המכות באות בדברו של משה ואחר התראתו מיד והיו רואים שהיו מסתלקות בכל פעם ופעם בכח תפלתו, אז היה הענין הולך ומתחזק בלבם והיתה נבואת משה מתבררת אצלם והיה שם שמים נודע ומתקדש בעולם על ידו, וכיון שנאמנו דבריו בכל המכות והיה ענין החרטומים והאצטגנינים הולך לאחור בשקריהם ופחוזתם וענין אמתת נבואת משה מתגבר והולך לכך נתירא משה במכה זו האחרונה שהיא חתימת עשר מכות פן ימצאו החרטומים והאצטגנינים מקום לטעות בדבריו מה שלא מצאו עד עתה בין המכות הקודמות כי אם היו מוצאים עתה מקום לטעות יהיו מכחישים כל המכות והאותות והמופתים למפרע ויתחלל שם שמים וע"כ היה הענין מוכרח למשה שהוצרך לשנות לשון הש"י פן יטעו הם ויכחישו למפרע ונמצא שם שמים מתחלל, וחשש בזה במכה האחרונה לפי שכל האותות הקודמים תלוין בה.
ונראה לי עוד לומר במה ששינה ואמר כחצות שהוצרך לעשות כן שיתקדש שם שמים, כי מן הידוע אצל חכמי הכוכבים שראשי הימים שהם חל"ם כצנ"ש וראשי הלילות כצנ"ש חל"ם אם כן תחלת שעה שביעית של ליל חמישי היא למאדים ולכך שנה משה כחצות כלומר קרוב לחצות ושיחשבו המצריים שהמכה היתה בסוף שעה ששית לצדק שהוא כוכב החיים, ושיתברר אצלם שהמכה אינה מכח הכוכבים, ואלו אמר להם בחצות היו אומרים כי המכה למאדים היא ולא מאת ה' היתה זאת להם רק שנתחייב כן מכח המערכה.
אבל אצל המאמינים ידוע כי בחצי הלילה היתה המכה בכוון ברגע התחלת מאדים וכן העידה התורה כי אין הקב"ה משנה הטבע אלא אחר ההכרח ולצורך גדול ורצה להשתמש באחד ממשרתיו שהוא מאדים כדי להרוג בשונאיו וכענין שאמרו במבול נטל כוכב אחד מכימה והביא מבול לעולם, ואע"פ שהיה נס גדול ומפורסם בהיות המכה בתחלת מאדים אפילו לדעת הכופרים מפני שאין החוזים בכוכבים יכולים לתלות הכח במאדים להשמיד להרוג ולאבד כי אם ליחיד או לשנים וזה בהיותו בבית שפלותו אבל ברבוי עם ברגע אחד כמו שהיה בבכורי מצרים זה אי אפשר מכח המזלות אלא אע"פ כן רצה משה שלא ליתן פתחון פה אפילו לאחד מהם מן הנפתים בהבליהם שלא יהיו מפרישין בין יחידים לרבוי עם שלא יאמרו שהיה בשעת ממשלת מאדים כלל אלא בשעת ממשלת צדק שהוא בית החיים שהרי רוב הנולדים לתשעה הם לצדק וכאשר תבא להם המיתה בשעת ממשלת כוכב החיים אז יתפרסם להם כי זה מכח עליון למעלה מן הכוכבים והמזלות. ומה שתמצא במלת כחצות סיוע לדברי קצת שבסוף שעה ששית הוא קרוב לחצות אבל בחצות הלילה בכוון באותו רגע התחילה המכה במצרים הוא שכתוב (איוב לד) רגע ימותו וחצות לילה יגועשו עם, כלשון (תהלים יח) ותגעש ותרעש הארץ, ויעברו אלו ישראל שהרי בלילה אמר להם קומו צאו מתוך עמי, ויסירו אביר לא ביד יסירו אימת פרעה והמצריים שהיו אבירים עליהם ולא בכח ידם.
ובמדרש כחצות הלילה זש"ה (תהלים קיט) חצות לילה אקום להדות לך על משפטי צדקך זו ליל מכת בכורות שהיה משפט למצריים וצדקה לישראל להצילם.
אני יוצא בתוך מצרים. תרגם אונקלוס אנא מתגלי ודרשו רז"ל כי הנה ה' יוצא ממקומו וירד וגו' יוצא ובא מדה כנגד מדה, תן לבך להבין זה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
היה ביום ה' וראשי הלילות הם כצנ"ש חל"ם, א"כ בתחלת ליל חמישי משמש חמה ובחצות הלילה משמש כוכב מאדים, והראה ה' כי בשליטת כוכב מאדים יוכו בכורי מצרים וישראל ינצלו, וע"כ אמר אני יוצא בתוך מצרים שלא תהיה המכה ע"י הכוכב השולט אז שהוא נגד ישראל רק ע"י ה' שיבטל הוראת הכוכב, ואמר לשון יציאה כאלו עד עתה היה
כלוא עמהם בגלות ועתה יצא לחפשי לפעול גדולות בכח אלהי:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אני יוצא וגו'. פירוש הגם שיש לי כמה משרתים אף על פי כן אני בעצמי אצא בתוך מצרים, והטעם לב' סיבות, א' לחיבת הבנים שתהיה יציאתם על ידו בכבודו ובעצמו, ב' כי אין מלאך מבחין ההבחנה הגדולה מי הוא שנוצר מטפה ראשונה של אדם שיקרא גם כן בכור הגם שהוא ב' וג' לבטן זולת הוא היוצר הוא הבורא ברוך הוא מכיר הטיפות שצר מי ומי הבכור: