מ"ג משלי טו ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַרְפֵּא לָשׁוֹן עֵץ חַיִּים וְסֶלֶף בָּהּ שֶׁבֶר בְּרוּחַ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים
וְסֶ֥לֶף בָּ֗֝הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
רש"י
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמז למוסר שירפא נגע הסכלות, כעץ חיים שהאוכל מפריו יחיה שנים רבות, כן לומד מפיו מוסר יחיה.
"וסלף" - שיסלף לשונו לדבר אולת, תבא שבר ברוחו, כענין (משלי טו יג): "רוח נכאה", כי אין לשברה רפואה.
"יערים" - יעשה בערמה בשישמור התוכחות.רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"מרפא לשון" - מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות, היא לו לעץ המגדל חיים. אבל המעקם בלשונו לדבר קשות, בא שבר ברצונו, כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו.
מצודת ציון
"מרפא" - מלשון רפיון.
"וסלף" - ענין עיקום ועיוות.
"ברוח" - ענינו רצון, וכן (ישעיהו לז): "הנני נותן בו רוח".מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"וסלף". הוא עוות התום והיושר (למעלה י"ג ו').
" שבר ברוח", כמו רוח נשברה, והרוח הוא כולל כל כחות הנפש הפנימים:הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
"וסלף בה" - פירוש, המסלף לשונו, "שבר ברוח" - כי הרוח הוא העיקר המביא לידי מצוה, אכל המסלף לשונו, הוא שובר את הרוח ואינו מתאוה עוד לדבר מצוה. וכל הגדרים שעשה לו יהיו בטלים כשפושק את פיו, כי הוא מסלף.