<< · מ"ג ישעיהו · סו · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ͏ִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלַ֛͏ִם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כׇּל־אֹהֲבֶ֑יהָ שִׂ֤ישׂוּ אִתָּהּ֙ מָשׂ֔וֹשׂ כׇּל־הַמִּֽתְאַבְּלִ֖ים עָלֶֽיהָ׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"כל המתאבלים עליה" - בעת חורבנה

"כל אוהביה" - כל מי שאהב אותה ותאב לראותה בבניינה

"שמחו" - אתם הבאים מן הגולה שמחו את ירושלים בבואכם אליה 

מצודת ציון

"המתאבלים" - מלשון אבלות וצער

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שמחו", (נגד קול מהיכל) קול יוצא מהיכל שישמחו את ירושלים ויגילו בה כל אוהביה, ויש הבדל בין שמחה גיל משוש, ששמחה וגיל מורים השמחה שבלב, לבד ששמחה מורה על שמחה תמידית וגיל מורה על השמחה הפתאומית אשר תפתח לב האדם עת יגיע לו בשורה טובה פתאום, ובזה "אהבי ירושלים ישמחו בה" שמחה תמידית על הצלחתה, "גם יגילו בה" מפקודה לפקודה גילה חדשה על הנסים שיתחדשו בה בכל עת. אולם ששון מורה על המעשים החיצונים שיעשו השמחים לאות על שמחתם כמו לבישת בגדי ששון, משוש תופים משוש כנור וכדומה, עפ"ז אומר "כי כל המתאבלים עליה" שהם עשו אותות חיצונים להוראת האבל כמו לבישת שק ואפר ודומיהם, כן יעשו עתה אותות חיצונים להוראת הששון, כמו שאמר (למעלה ס"א) שמן ששון תחת אבל, וזה מדה כנגד מדה:

ביאור המילות

"שמחו, גילו, משוש". בארתי הבדלם (לה א') ובכ"מ:
 

<< · מ"ג ישעיהו · סו · י · >>