מ"ג דברים כג א
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא יִסַּב גְּבַר יָת אִתַּת אֲבוּהִי וְלָא יְגַלֵּי כַּנְפָא דַּאֲבוּהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא יִסַּב גְּבַר יַת אִתְּתָא דְּאָנִיס אוֹ דְשַׁרְגִיג אָבוֹי וְכָל דְּכֵן אִתַּת אָבוֹי וְלָא יְגַלֵי כַנְפָא דְגַלֵּי אָבוֹי: |
רש"י
"ולא יגלה כנף אביו" - (יבמות צג) שומרת יבם של אביו הראויה לאביו והרי כבר הוזהר עליה משום (ויקרא יח) ערות אחי אביך אלא לעבור על זו בשני לאוין ולסמוך לה לא יבא ממזר ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות וק"ו מחייבי מיתות ב"ד שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת
מפרשי רש"י
[ב] בשומרת יבם הכתוב מדבר. מדכתיב "כנף אביו", אלא "כנף אביו" פירושו כנף הראוי לאביו לא יגלה, והיינו שומרת יבם, שראויה לאביו (יבמות סוף צז.):
[ג] ולסמוך לה וכו'. דדרשינן סמוכים במשנה תורה לכולי עלמא (יבמות דף ד.), ולכך נכתב כאן לסמוך לה "לא יבא ממזר" (פסוק ג), לומר מה כנף אביו הוא בכרת, דדודתו הוא בכרת (כריתות דף ב.), אף כל ערוה שהיא בכרת - יש ממנו ממזר, אבל אין בה כרת - אין ממזר ממנו (יבמות דף מט.). והקשו בתוספות (שם ד"ה וכתיב), הרי "לא יבא פצוע דכא" (פסוק ב) הפסיק הענין. ותרצו, כיון דפצוע דכא אינם בני בנים, לא חשיב הפסק, והוי כאילו כתיב "לא יבוא ממזר" מיד אחר "לא יגלה כנף אביו". ולי יראה דלא חשיב "לא יבא פצוע דכא" הפסק, כיון דגם "לא יבא ממזר" נסמך לפצוע דכא, כדאמרינן (יבמות דף עה:) במתניתא תנא; מה "לא יבא ממזר" בידי אדם, אף פצוע דכא בידי אדם. ומה להלן באותו מקום, אף "לא יבא ממזר" באותו מקום. ולפיכך כיון דממזר ופצוע דכא נסמכו לענין שלהם, שוב אין קשה דפצוע דכא הפסיק הענין, דהוי כמו ענין אחד:
[ד] וקל וחומר לחייבי מיתת בית דין וכו'. הא דהוצרך לומר 'שאין בחייבי מיתות בית דין שאין בו כרת', שלא יקשה לך שמא כרת חמור - שהוא מיתה בידי שמים - ממיתת בית דין שאינה רק מיתה בידי אדם, ודילמא דין שמים חמור מדין בית דין של מטה. ותירץ, דזה אינו, שהרי בכל מיתות בית דין יש כרת גם כן, והוא נידון במיתת בית דין, לפי שהוא חמור מיתת בית דין. ולא שייך כאן 'אין מזהירין מן הדין' (מכות דף יז:), דאין כאן אזהרה כלל, רק שלמדנו שיש ממזר מחייבי כריתות, שדבר זה מום זר היכא שבא על חייבי כריתות, והולד יש בו ממזרות. ושפיר ילפינן קל וחומר היכי שבא על חייבי מיתות בית דין שהוא דבר זר והולד ממזר, ופשוט:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו – שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁל אָבִיו הָרְאוּיָה לְאָבִיו (יבמות ד' ע"א; שם מ"ט ע"א). וַהֲרֵי כְּבָר מֻזְהָר עָלֶיהָ מִשּׁוּם "עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ" (ויקרא יח,יד)? אֶלָּא לַעֲבֹר עַל זוֹ בִּשְׁנֵי לָאוִין (יבמות ד' ע"א); וְלִסְמֹךְ לָהּ "לֹא יָבֹא מַמְזֵר" (להלן פסוק ג), לְלַמֵּד שֶׁאֵין מַמְזֵר אֶלָּא מֵחַיְּבֵי כָּרֵתוֹת; וְקַל וָחֹמֶר מֵחַיְּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, שֶׁאֵין בַּעֲרָיוֹת מִיתַת בֵּית דִּין שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת (יבמות מ"ט ע"א).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא יקח איש את אשת אביו . מכאן אמרו (נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנושאה [אולי "הנשואה"] - חייב.) נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו. ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו, (לכך נאמר) [שנאמר] לא יקח איש את אשת אביו .
מלבי"ם - התורה והמצוה
קי.
לא יקח איש. כבר בא ע"ז אזהרה בפ' אחרי ועונש בפ' קדושים. וכאן לא נשנה רק להשמיענו שאין בה ליקוחין. שאין הקדושין תופסין בה. ואם קידשה - אינה צריכה ממנו גט, והולד ממזר.
את אשת אביו . לא תקרא אשת האב, כי אם ע"י קדושין. ומזה נלמוד, שאם היא איננה אשת האב, רק אנוסת האב - מותר לנושאה. וז"ש בספרי "מכאן אמרו כו' ". שלא יעלה על הדעת, שכמו שהאונס והמפתה על הנשואה חייב, כן הנושא על האנוסה יהיה חייב.
ור"י אוסר, דדריש ולא יגלה כנף אביו , שהוא מיותר - לרבות אנוסת אביו, שהוא כנף שראה או שגלה אביו. ולחכמים לא נראה להם דרש ר"י, מפני שנראה להם לפרש, שהאשה בעצמה תקרא בשם "כנף האב". ואנוסת האב, לא תקרא רק בשם "כנף שראה אביו". לכן ידרשו על שומר יבם של אביו, כמו שהביא רש"י בגמ' דיבמות, שהיא בעצמה נקראת "כנף אביו"; כמו שמצינו ברות, ופרשת כנפך על אמתך .