קטגוריה:מלכים א ג כה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

משפט שלמה

גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם

הדגש הוא לחתוך את הילד לשנים, ולא להרוג אותו. המוות יבוא מעצמו. המלך כאילו בחר בפתרון "יחלוקו" שווה, כי המילה "גִּזְרוּ" מתאימה יותר לחיתוך של בד (טלית) מאשר לבשר או אדם. גזירה נעשית על ידי מספרים, עם שני להבים. כלומר בחיתוך ישתתפו יותר מאשר איש או אישה אחת כדי להחזיק את התינוק לגזירה.

למעשה המלך פקד להרוג את התינוק "גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד". המלך אמר "קְחוּ" ו"גִּזְרוּ" ברבים .הפקודה ניתנה למחזיק החרב (יחיד) שהובאה, או לאמהות (רבים), ככתוב: "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה" (דברים יז ז). כל שנשאר עוד לעשות, לפני הריגת התינוק, היה להעביר את התינוק לרשות המלך ולהחזיק את התינוק במצב מתאים לגזירה. אולם הפקודה כבר ניתנה קבל עם ועדה, ופקודת המלך אין להשיב.

המלך דרש שהאמהות יחזיקו בתינוק החי, כל אם תאחוז רגל אחת, וכך 'יגזרו' את התינוק.

כן, המלך עכשו יצר מחלוקת מהממת. עד כה הנשים דיבורו והתווכחו, עכשו הגיע הזמן להחליט. לא היה זמן לחשוב. התגובה חיבת להיות מהירה, ישר מהנפש. שתי הנשים סרבו לאחוז בתינוק החי ולעזור בגזירה.

הַחַי

המלך מקפיד להיות מדויק, כדי שיבינו שאין בדעתו לחתוך את הילד המת.

וּתְנוּ אֶת הַחֲצִי לְאַחַת, וְאֶת הַחֲצִי לְאֶחָת

המלך לא מבדיל בין האחת לשניה. בשבילו שתיהן "אַחַת", במעמד זהה. המלך לא יודע מי היא אימו האמיתית. הוא זרק פצצה, והנשים חיבות לפתור את הבעיה, ולא, דם הילד ברואשן. הן הביאו את הבעיה, הן שיקרו למלך, הן יצרו מצב ללא פתרון.

מגילת אסתר

קיים דימיון רב בין משפט שלמה ומגילת אסתר:
מרדכי בכוונה עבר עבירה, והכעיס את המן כדי להציל את היהודים מהתבוללות וטמיעה, כפי שקרה לעשרת השבטים.
המן עבר עבירה, והוציא פקודת הרג היהודים, ללא אישור המלך.
אסתר מבקשת על עמה.
והמלך פוסק - "גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם" - תלחמו ביניכם. אני לא יכול לעזור לכם. תפתרו לבד את הבעיה שאתם יצרתם, והטוב ינצח.