ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשנט
תניא ושלח מלמד שהוא עושה שליח, ושלחה מלמד שהיא עושה שליח, ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח, אשכחן בגירושין בקידושין מנלן, וכי תימא דיליף מגירושין מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו בעל כרחה, אמר קרא ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה משוי שליח אף הויה משוי שליח. ואלא הא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום צא ותרום תורם כדעת בעל הבית וכו' מנא לן, וכי תימא דיליף מגירושין, מה לגירושין שכן ישנו חול, אמר קרא אתם גם אתם לרבות שלוחכם. ונכתוב רחמנא בתרומה וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לתרומה שכן ישנו במחשבה, והא דתנן חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחטא [והן לקחו ושחטו אם שלו נשחט ראשון] הוא אוכל משלו והם אוכלין עמו מנלן, וכי תימא דיליף מהנך, מה להנך שכן חולין הן אצל קדשים, נפקא ליה מר' יהושע בן קרחה מנין ששלוחו של אדם כמותו שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וגו' וכי כל הקהל שוחטין והלא אינו שוחט אלא אחד, אלא מכאן ששלוחו שלא אדם כמותו, [ונכתוב רחמנא בקדשים] וניתי הנך ונגמרו מיניה, משום דאיכא למיפרך מה לקדשים שכן רוב מעשיהם על ידי שליח וכו', לא לכתוב רחמנא בתרומה ותיתי מהנך, הכי נמי ואלא אתם גם אתם [ל"ל], מיבעיא ליה מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית וכו', ואצטריך סלקא דעתך אמינא נכרי הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה דתנן הנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה אימא שליחות נמי עבדי קמ"ל. ולר"ש דפטר דתנן תרומת נכרי מדמעת וחייבין עליה חומש ורבי שמעון פוטר אתם גם אתם למה לי, אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר מר אתם ולא אריסין וכו' אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל, הניחא לרבי יהושע בן קרחה אלא לר' יונתן דאמר מנין שכל ישראל יוצאין בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל כו' (כדלעיל) שליחות מנא ליה בקדשים, וכי תימא מיניה דלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה, אלא מהכא ויקחו להם איש שה לבית אבות, [ודלמא] התם נמי דאית ליה שותפות בגויה, א"כ תרי קראי למה לי, אם אינו ענין להיכא דשייך תנהו ענין להיכא דלא שייך. האי מיבעי ליה לכדרבי יצחק [דאר"י] איש (זובח) [זוכה] ואין הקטן (זובח) [זוכה], האי מאיש לפי אכלו נפקא, ואכתי מיבעי ליה לשו חט את הפסח על היחיד, סבר לה כמאן דאמר אין שוחטין את הפסח על היחיד:
אמר רבי יוחנן מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה. דבי רבי ישמעאל תנא כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברין מכאן שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי (יוחנן) [יונתן] מנין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ שנאמר ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' כל המחזיק בתורת ה' יש לו מנת וכל שאינו מחזיק בתורת ה' אין לו מנת, כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפי ארי מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אין דורס ואוכל אף כהן עם הארץ ספה אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. רבי יוחנן אומר אף גורם לו מיתה שנאמר ומתו בו כי יחללוהו, דבי רבי (אליהו) [אליעזר בן יעקב] תנא אף משיאו עון אשמה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה:
מכל מעשרותיכם בא הכתוב ולמד על מעשר שהוא נוהג בכל. (איסי בן עקביא או') מכאן אתה דן לתרומה. אם מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל. ד"א אם מעשר שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנה הג' ו'] הרי הוא נוהג בכל תרומה [חמורה] דין הוא שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אין דין שתהא נוהגת בכל. מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר. או אינו מדבר אלא בתרומת מעשר, כשהוא אומר מכל מעשרותיכם הרי תרומת מעשר אמור, הא מה ת"ל תרימו את כל תרומת ה' בתרומה גדולה הכתוב מדבר דברי ר' יאשיה, רבי יונתן אומר לפי שהוא אומר ראשית דגנך תירושך ויצהרך חובה. אתה אומר חובה או אינו אלא רשות, ת"ל תרימו את כל תרומת ה' חובה ולא רשות. מכל חלבו את מקדשו ממנו שאם נפל לתוכו מקדשו, מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, אמרת ק"ו אם יעלה היתר את האיסור להיתר ק"ו לאיסור מן המותר להיתר. אמר רבי אינו צריך ק"ו הוא אם יעלה איסור מן האיסור להיתר קל וחומר לאיסור מן המותר להיתר, אין לי אלא תרומה שהיא עולה, ערלה וכלאי הכרם מנין, נאמר כאן מלאה ונאמר להלן מלאה, מה מלאה האמור להלן עולה אף מלאה האמור כאן עולה. אי מה להלן במאה ואחד אף כאן במאה ואחד, אמרת מקום שכפל את האיסור כפל את העליה [מקום שלא כפל את האיסור לא כפל את העליה], מכ אן אמרו תרומה עולה באחד ומאה ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים. ואמרת אליהם בהרימכם הרי זה אזהרה לב"ד של לוים שלא יהו תורמין אותו אלא מן המובחר. ונחשב ללוים למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' שומע אני הואיל וקראו הכתוב תרומה תהא בקדושתה עולמית, ת"ל ונחשב ללוים וגו' מה תרומת גורן מפריש תרומה ושאר חולין אף מעשר ראשון מפריש תרומה ושאר חולין:
ואכלתם אותו בכל מקום אתם וביתכם. למד על נשואה בת ישראל שנשאת ללוי שנותנת רשות לתרום. או אינו אלא לאכול, אמרת ק"ו ומה תרומה חמורה אכלה מעשר הקל לא כל שכן, אלא למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר, שהיה בדין הואיל ותרומה קרויה תרומה ומעשר ראשון קרוי תרומה, אם למדתי לתרומה שאינה נאכלת אלא במקום טהור אף מעשר ראשון לא יהא נאכל אלא במקום טהור, ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום אפילו בקבר. כי שכר הוא לכם חלף עבודתכם אם עבד יטול [ואם לא עבד לא יטול] מכאן אמרו בן לוי שקבל עליו עבודת לוים חוץ מדבר אחד אין לו חלק בלויה:
ולא תשאו עליו חטא, מנין אתה אומר שאם הפרשתם אותו שלא מן המובחר שאתם בנשיאת עון, ת"ל ולא תשאו עליו חטא וגו'. אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין, ת"ל ולא תשאו וגו'. בהרימכם את חלבו למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר אין לי אלא תרומה טהורה תרומה טמאה מנין, ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו הרי זו אזהרה לכהנים וללוים דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ממנו שלא יפריש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרעה על היפה, ונחשב ללוים מה תבואת גורן ויקב הנאמר להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל, ואימא מה מצינו במעשר שני טעון הבאת מקום אף כאן טעון הבאת מקום, ת"ל ואכלתם אותו בכל מקום. חלף עובדתכם שכר שעשו עמי במדבר. בהרימכם וגו' מגיד שהכהנים והלוים חייבין על חלול הקדשים ואיזו הם אלו כהנים ולוים המסייעין בגרנות, ומנין אתה אומר שכל כהן או לוי שאמר לישראל תן לי סאה אחת ואני מחלל על גרנך שהוא חייב מיתה, ת"ל לא תחללו ולא תמותו. אין לי אלא כהנים ולוים המסייעין בגרנות, מנין אף לישראל שאמר לכהן הילך סאה אחת וחלל על גרני, ת"ל קדשי בני ישראל אף ישראל חייב על חלול קדשים. [אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני וכו' רבא אמר לא מהני וכו'] והרי התורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר חלבו חלבו אין גרוע לא ותנן אין תרומין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני, א"ל רבא שאני התם כרבי אילעאי דאמר רבי אילעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה דכתיב ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. ולאביי אי לאו דאמר רחמנא ולא תשאו עליו חטא הוה אמינא הכי אמר רחמנא עביד מצוה מן המובחר ואי לא עביד חוטא לא מקרי קמ"ל. התורם קישות ונמצאת מרה אבטיח ונמצאת סרוח תרומה ויחזור ויתרום שנאמר ולא תשאו עליו חטא, אם אינו קדוש נשיאת חטא למה, אלא מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. תנו רבנן הכהנים והלוים (והעבדים) [והעניים] המסייעין בבית הגרנות ובבית הרועים ובבית המטבחים אין נותנין להם תרומה ומעשר בשכרן ואם עשו כן חללו ועליהן הכתוב אומר שחתם ברית הלוי, ואמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו, מאי ואומר, וכי תימא מיתה לא, תא שמע ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו. ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן [תרומה] משלם, ומפני מה לא קנסום, דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב. ובכולן יש להן טובת הנאה לבעלים, כיצד ישראל שהפריש תרומה מכריו ומצאו ישראל אחד ואמר ליה הילך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר ואם היה כהן לכהן אסור. ותנא (קמא) מאי טעמא לא אמר מתנות כהונא, אמר לך תרומה הוא דקדושת הגוף היא דכיון דלא מתחללא לא אתי למיטעי בה, הני דכיון דקדושת דמים נינהו אתי למטעי בהן סבר תתחל קדושתייהו אארבעה זוזי ואתי למנהג בהן מנהג חולין:
פרשת חקת:
רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' וגו' אמרות ה' אמרות אמרות בשר ודם אינן אמרות, בנוהג שבעולם מלך ב"ו נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן אמר למחר אני בונה לכם דימוסיאות ומרחצאות למחר אני מכניס לכם אמת המים ישן הוא ולא עמד היכן הוא היכן אמרותיו, אבל הקב"ה אינו כן אלא וה' אלקים אמת, מהו אמת שהוא אלקים חיים ומלך עולם. טהורות רבי יודן בשם רבי יוחנן ורבי ברכיה בשם רבי (אבא) [אלעאי] ורבי (עקיבא) [יעקב] בשם רבי יהושע בן לוי מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש תיבות בתורה כדי שלא להוציא דבר טומאה מפיו הה"ד מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה אשר טמאה היא אין כתיב כאן אלא אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר מנשה אף כשבא לפתוח בסימני בהמה טמאה פתח להלן בסימני, טהרה את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה הוא וכן בארנבת ושפן וחזיר. כתף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים רבי חנן בר (פפי) [פזי] פתר קריא בפרשת פרה שיש בה משבעה שבעה, שבע פרות, שבע הזאות, שבע שרפות, שבעה כבוסים, שבעט טמאים, שבעה טהורים, שבעה כהנים, אם יאמר לך אדם חסרים הן, אמור לו אף משה ואהרן היו בכלל. מי יתן טהור מטמא לא אחד כגון אברהם מתרח חזקיה מאחז מרדכי משמעי ישראל מאומות העולם הבא מהעולם הזה מי עשה כן מי גזר כן מי צוה כן לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגרים טמא פרח בכולו הרי הוא טהור מי עשה כן וכו'. תמנן תנינן האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, המת בבית הבית טהור, טצא מתוכו הרי הוא טמא, מי עשה כן וכו'. תמן תנינן כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאין בגדים [והיו פוסלים אותה במלאכה] והיא עצמה מטהרת טמאים אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. זאת חקת התורה רבי יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, אמר שלמה על כל התורה כולה עמדתי ועל פרשה זו של פרה כיון שהייתי מגיע בה הייתי דורש בה חוקר בה ושואל בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. מי כהחכם זה משה דכתיב ביה עיר גבורים עלה חכם וגו' יודע פשר דבר שפירש התורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו רבי מני דשאב ורבי יהושע דסיכנין בשם רבי לוי אמר על כל דבר ודבר שיצא מפי הקב"ה כשהיה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים אמר לפניו רבש"ע ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו, באותה שעה נת כרמו פניו של משה שנאמר ועוז פניו ישונא, כיון שהגיע לפרשה זו של פרה אמר ליה הקב"ה משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה היא טהרתו ולא השבתיך זו היא טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת. משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (שלשה) שמו עדותיו וחק נתן למו. שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. בשמואל נכתב לו שנאמר ויכתוב בספר וינח לפני ה'. אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד שנתנה לו פרשה זאת שלא תזוז ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות ואיזו זו זאת חקת התורה. רבי (יהודה) [יהושע] דסיכנין בשם רבי לוי ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם ובכולם כתיב בהם חקה ואלו הן, אשת אח וכלאים ושעיר המשתלח ופרה אדומה (כתוב ברמז תקע"ז):
זאת חקת התורה. כותי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי אמר ליה אלין מלין דאתון עבדין נראין כמין כשפים, מביאין פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין אותה אפר ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים ושלש טיפין ואומר לו טהרת, א"ל נכנס רוח תזזית באותו האיש מימיו, א"ל ומה עושין לו, [א"ל] מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצין עליו מים והיא בורחת, א"ל ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזו רוח טומאה היא דכתיב וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו [רבי] לזה דחית בקנה לנו מה אתה משיב, א"ל חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזרה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי. תמן תנינן אבא שאול אומר כבשי פרה כהנים גדולים עושין אותם משל עצמן ולא היה אחד מהם מוציא פרתו בכבשו של חברו אלא סותרו וחוזרו ובונה אותו משלו, רב אחא בר חנינא אמר יותר מששים בכדי זהב היא יוצא עליו וכולם שחצים היו, והתנינן שמעון הצדיק עשה שתי פרות, ולא בכבש שהוציא את הראשונה הוציא את השניה, אית לך למימר על אותו [צדיק] שהיה שחץ, רבי אבין בשם רבי אלעזר אומר משום סלסול פרה:
ויקחו אליך. א"מ הקב"ה משה לך אני מגלה טעמיה אבל לאחרים חוקה. כתיב והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, הדברים שמכוסים מכל בעולם הזה עתידין הן להיות צפים לכם כהדין בולוס. הדא הוא דכתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו אדריכם אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים. אלה הדברים אעשה אין כתיב כאן אלא עשיתים כבר עשיתים גליתים לרבי עקיבא וחבריו. אמר רבי אחא דברים שלא נגלו לו למשה נגלו לרבי עקיבא שנאמר וכל יקר ראתה עיני זה רבי עקיבא. ויקחו אליך רבי יוסי בר חנינא אומר/רמז שכל הפרות כלות ושלו קיימת. רבי אחא בשם רבי יוסי חנינא אומר בשעה שעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוסק בפרשת פרה ואומר הלכה בשם אומרו, אליעזר בני אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואתה יושב ואומר הלכה משמו של בשר ודם, א"ל משה צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחלה, רבי אליעזר אומר פרה בת שתים עגלה בת שנתה, אמר לפניו רבש"ע יהי רצון שיצא מחלצי א"ל הקב"ה חייך שיצא מחלציך הה"ד ושם האחד אליעזר ושם אותו המיוחד אליעזר. פרה אדומה מפני מה כל הקרבנות באים זכרים והיא נקבה, אמר רבי אייבו משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך אמר המלך תבוא אומו ותקנח הצואה, כך אמר הקב"ה תבוא פרה ותכפר על מעשה העגל. פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפהפיה מצרים. אדומה זו בבל שנאמר אנת הוא רישא דדהבא. תמימא זו מדי. אמר רבי חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו אין להקב"ה עליהם אלא עבודת אלילים שקבלו מאבותיהם בלבד. אשר אין בה מום זה יון, אלכסנדרוס מוקדון כד חמא לשמעון הצדיק הוה קאים ליה על רגלוהי ואמר בריך אלהא דשמעון הצדיק, אמרו לו בני פלטין דידיה מן קמי יהודאי את קאים, אמר להון כד אנא נחית לקרב כדמותיה אנא חמי ונצח. אשר לא עלה עליה עול זה זו מלכות רביעיתצ שלא קבלו עליהן עול של הקב"ה, ולא דיה שלא קבלה אלא מחרפת ומגדפת ואומר מי לי בשמים. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן אל אל עוזר. והוציא אותה אל מחוץ למחנה מלמד שהוא עתיד לדחוץ את שרה של כרך גדול ממחיצתו. ושחט אותה לפניו שנאמר כי זבח לה' בבצרה וגו', א"ר ברכיה טבח גדול בארץ יהיה. ושרף את הפרה לעיניו ויהיבת ליקודת אשא. את עורה ואת בשרה וגו' היא ודוכסיה ואיפרכיה ואיסתרטליטיה כד"א הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקך ועורבי מערבך. אמר שמואל בר רב יצחק אפילו אותם שהם מקהלי ובאו ונדבקו בקהלך אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך, דבר אחר פרה אלו ישראל שנאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל. אדומה אלו ישראל שנאמר אדמו עצם מפנינים. תמימה אלו ישראל שנאמר יונתי תמתי, אשר אין בה מום אלו ישראל שנאמר כלך יפה רעיתי ומום אין בך. אשר לא עלה עליה עול זה דורו של ירמיה שלא קבלו עליהם עולו של הקב"ה:
ונתתם אותה אל אלעזר הכהן זה ירמיה שנאמר מן הכהנים אשר בענתות, והוציא אותה אל מחוץ למחנה ועמה הגלי לבבל. ושחט אותה לפניו ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו עור:
ושרף את הפרה לעיניו וישרוף את בית ה' ואת בית המלך. את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף ואת כל בתי ירושלים ואת כל הבית הגדול שרף באש, ולמה הוא קורא אותו הבית הגדול, אלא זה בית מדרשו של רבן יוחנן בן זכאי ששם היו מתנין גדולתו של הקב"ה, ולקח זה נבוכדנצר. עץ ארז ואזוב ושני תולעת זה חנניה מישאל ועזריה. והשליך אל תוך שרפת הפרה קטל המון שביבא די נורא. ואסף זה הקב"ה דכתיב ביה ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל. איש זה הקב"ה דכתיב ביה ה' איש מלחמה, טהור זה הקב"ה דכתיב טהור עינין מראות ברע. את אפר הפרה אלו גליותיהם של ישראל. והניח אל מחוץ למחנה במקום טהור זה ירושלים שהיא טהורה:
והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, לפי שבעולם הזה ישראל מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן אבל לעתיד לבוא הקב"ה עתיד לטהרן ומה טעם וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו':
וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר. יש פרשיות שכולל בתחלה ופורט בסוף פורט בתחלה וכולל בסוף וזו כללה בתחלה וכללה בסוף, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש פרט, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל כלל, דאת חקת התורה כלל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. זאת חקת רבי אליעזר אומר נאמר כאן חקה ונאמר להלן חקה מה חקה האמורה להלן בבגדי לבן אף חקה האמורה כאן בבגדי לבן הכתוב מדבר. שאלו [תלמידיו את] רבי יוחנן בן זכאי באיזו כלים פרה נעשית אמר להם בבגדי זהב, אמרו לו והלא למדתנו רבינו בבגדי לבן, אמר להן מה שראו עיני ושרתו ידי שכחתי ק"ו למה שלמדתי, וכל כך למה (לחזק) [לחדד] את התלמידים, וי"א הלל הזקן היה אלא שלא היה יכול לומר מה ששרתו ידי, דבר אל בני ישראל משל צבור היתה פרה באה ואינה באה משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים. ומנין לרבות את כולם שישקלו או שישתתפו, אמרת וידבר ה' אל משה לרבות את היחידים. דבר אל בני ישראל לרבות את הגרים, ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים, ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים להנהיגם במצות. אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרה באשה כבאיש ואין כשרה אלא ביום, מנין לרבות שחיטתה [וקבלת דמה] והזאת דמה ושפרתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת ת"ל תורת. יכול שאני מרבה אף אסיפת אפרה ומלוי מים וקידוש ת"ל זאת, ומה ראית אחר שריבה הכתוב ומיעט [אמרת] אנו למדין כולם מהזאת [דמה) [מימיה] מה הזאתה מיוחדת שאין כשרה באשה כבאיש ואין כשר אלא ביום אף אני אביא שחיטתה והזאתה ושרפתה וכו' (כדלעיל), ומוציא אני אסיפת אפרה בלילה. שלשה מינין שבפרה מעכבים דכתיב חקה. ויקחו אליך מתרומת הלשכה. אליך שתהא גזבר לדבר, כשם שהיה משה גזבר לדבר כך היה אהרן גזבר לדבר. כיוצא בו אתה אומר בשמן המשחה. תני רבי שילא מאי טעמא דר' אליעזר דאמר פרה אדומה אינה נקחית מן הנכרים דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו אליך בני ישראל יקחו ואין הנכרים יקחו וכו' (כתוב ברמז שס"ד). וחכמים אומרים עגלה בת שתים ופרה בת שלש ובת ארבע, ר' מאיר אומר אף בת ה' כשרה, וזקנה כשרה אלא שאין ממתינן לה שמא תשחיר שלא תפסול. פרה שומע אני שחורה ולבנה. ת"ל תמימה תמימה לאדמימות, או תמימה למומין, כשהוא אומר אשר אין בה מום וגו' הרי מומין אמורין, הא מה ת"ל תמימה תמימה לאדמומית. ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלו אותה, מעשה שלק חו פרה עוברה אדומה מן הנכרים והיו משמרין אותה עד שהיתה בת ג' שנים וחוזרין ולוקחין אותה מתרומת הלשכה לקיים מה שנאמר ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדלוה. רבי אליעזר אומר אין לוקחין אותה מן הנכרים ומעשה שלקחו פרה מן הערביים והיו קורין אותה דמת דמת והיא רצה ובאת. ר' יהושע בן בתירא אומר אפילו אחת בראשה ואחת בזנבה פסולה. ר' עקיבא אומר אפילו יש בה הרבה כשרה ובלבד שיעבירם אבל אם היו שנים לתוך גומא אחת פסולה מפני שהיא כמין קרחת. השינים והלשון אין פוסלין בפרה, הקרנים והטלפים הרי זה יגרר ואם גרר בזכר הרי פסול. פרה שגלגל עיניה משחיר היו מביאין פרות אחרות ומעמידין אותה בתוכן אם דומה גלגל עיניה לאחת מהן הרי זו כשרה ואם לאו פסולה: