יה ריבון

מחבר: ר' ישראל נג'ארה

סימן:ישראל

נוסח הפיוט

הפיוט	תרגום
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא,	יה אדון עולם ועולמים,
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא, מֶלֶךְ מַלְכַיָּא,	אתה הוא המלך, מלך המלכים,
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא	מעשי גבורתך והנפלאות
שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָה.	נאה לפניי (לי) לספר.
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא	שבחים אערוך בוקר וערב
לָךְ – אֱלָהּ קַדִּישָׁא, בָּרֵא כָל נַפְשָׁא –	לך – אל קדוש, בורא כל נפש –
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי־אֲנָשָׁא,	מלאכים קדושים ובני־אדם,
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא.	חיתו שָׂדָי חיית השדה ועוף־השמיים.
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין –	גדולים מעשיך וחזקים –
מַכִּיךְ רַמַיָּא, זְקִיף כְּפִיפִין.	משפיל גבוהים, זוקף כפופים.
לוּ־יְחֵי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין	לו־יחיה אדם אלפי שנים
לָא יֵעוּל גְּבוּרְתֵָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא!	לא תבוא גבורתך בחשבונות תִימָנה ותחשב גבורתך בחשבונו כראוי!
אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא,	האלוהים אשר לו כבוד וגדולה,
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם־אַרְיָוָתָא,	הושע את צאנך מפי־אריות,
וְאַפֵּיק עַמָּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא –	והוצא עמך מתוך הגלות –
עַמָּא דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל א‎‏‏ֻמַּיָּא.	העם אשר בחרת מכל האומות.
לְמַקְדְּשֵָךְ תּוּב וּלְקוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין –	למקדשך שוב ולקודש קודשים –
אֲתַר דִּי בֵיהּ יִחְדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין,	מקום אשר בו [ישמחו] (יתייחדו) רוחות ונפשות
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחְשִׁין	ויזמרו לך שירים ושבחים
בִּירוּשְלֶם – קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא.	בירושלים – עיר היופי.

הפיוט בהרחבת ביאור

לחן הלחן המקורי אליו נכתב הפיוט: יא ראבי يا ربي – יא רבי, הא אלוהיי שאלים שאילמי משורש سلم – סלם, לשון שלום, שלמות ובריאות. אולי: سليم سليمي/سالم سالمي – סלים סלימי/סאלם סאלמי • עראבי מקור ערבי • ראשט מקאם ראסט (זמירות ישראל, ראו קישורים חיצוניים)

הש' היא שׂ' (س, סין), וייתכן שאותיות הניקוד א' וי' נוספו בתעתיק להקלת הקריאה.

ניתן לראות את השפעת המקור הערבי בשורה הראשונה: יה ריבון עלם ועלמיא. רבי ישראל נג'ארה היה אחד־הראשונים לציין לחנים להם נכתבו פיוטיו.

משקל: לרוב עשר הברות (כולל שוואים נעים), בדלת ובסוגר

הפיוט	תרגום
יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעָלְמַיָּא, (ראו דניאל ז יח)	יה אדון עולם ועולמים,
אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא, מֶלֶךְ מַלְכַיָּא, (דניאל ב לז) (שבועות לה ב)	אתה הוא המלך, מלך המלכים,
עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא	מעשי גבורתך והנפלאות
שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוָיָה. (דניאל ג לב)	נאה לפניי (לי) לספר.
שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא	שבחים אערוך בוקר וערב
לָךְ – אֱלָהּ קַדִּישָׁא, בָּרֵא כָל נַפְשָׁא –	לך – אל קדוש, בורא כל נפש –
עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי־אֲנָשָׁא,	מלאכים קדושים ובני־אדם,
חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא. (דניאל ב לח)	חיתו שָׂדָי חיית השדה ועוף־השמיים. (תהלים קד יא–יב)
רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין –	גדולים מעשיך וחזקים –
מַכִּיךְ רַמַיָּא, זְקִיף כְּפִיפִין.	משפיל גבוהים, זוקף כפופים.
לוּ־יְחֵי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין	לו־יחיה אדם אלפי שנים
לָא יֵעוּל גְּבוּרְתֵָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא!	לא תבוא גבורתך בחשבונות תִימָנה ותחשב גבורתך בחשבונו כראוי!
אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא, (דניאל ה יח)	האלוהים, אשר לו כבוד וגדולה,
פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפּוּם־אַרְיָוָתָא,	הושע את צאנך מפי־אריות (תהלים כב כב),
וְאַפֵּיק עַמָּךְ מִגּוֹ גָלוּתָא –	והוצא עמך מתוך הגלות –
עַמָּא דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל א‎‏‏ֻמַּיָּא. (לפי דניאל ג לא)	העם אשר בחרת מכל האומות.
לְמַקְדְּשֵָךְ תּוּב וּלְקוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין –	למקדשך שוב ולקודש קודשים –
אֲתַר דִּי בֵיהּ יִחְדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין,	מקום אשר בו [ישמחו] (יאחזו בַּמקום או אלו באלו) רוחות ונפשות[1],
וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרַחְשִׁין	ויזמרו לך שירים ושבחים
בִּירוּשְלֶם – קַרְתָּא דְשׁוּפְרַיָּא.	בירושלים – עיר היופי.

	לב  אָתַיָּא וְתִמְהַיָּא דִּי עֲבַד עִמִּי אֱלָהָא עליא [עִלָּאָה] האותות והמופתים / הנסים והנפלאות אשר עשה עמי האלוה העליון, שְׁפַר קָדָמַי לְהַחֲוָיָה נאה לפניי (לי) לספר. לג  אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין אותותיו/ניסיו כמה גדולים ומופתיו/נפלאותיו כמה חזקים, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר מלכותו מלכות עולם ושלטונו עם דור ודור.
– דניאל ג

לקריאה נוספת

• "יה רבון" במקור: זמירות ישראל, עולת תמיד ד, באתר היברובוקס, ונציה: חואן דה־גארה, ה'שנ"ט

קישורים חיצוניים

• ערך בוויקיפדיה: יה ריבון עלם
• על הפיוט, פירוש ולחנים מסורתיים באתר הפיוט והתפילה
• ביצוע מאת זמירה חן, יונתי תמתי, 1985, באתר מרכז אור שלום

הערות

1. פירוש אחר על פי הקבלה: יתייחדו ייחוד רוח (תפארת – ז"א) ונפש (מלכות – נוק')