טור ברקת/תרלד
שולחן ערוך עריכה
- סימן תרל"ד - שלא תהיה פחות מן ז' על ז' - ובו ד' סעיפים
- (א) סוכה שאין בה שבעה על שבעה פסולה. ולענין גודל אין לה שיעור למעלה.
- (ב) אם היא עגולה צריך שיהא בה כדי לרבע שבעה על שבעה.
- (ג) יש בה שבעה על שבעה ונתן בה בגדים לנאותה וממעטים אותה משבעה על שבעה - פסולה.
- (ד) מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו חוץ לסוכה ואכל - כאילו לא אכל בסוכה אפילו אם היא סוכה גדולה - גזירה שמא ימשך אחר שלחנו.
טור ברקת עריכה
פירוש ראשון עריכה
הנה נתבאר למעלה כי ענין שבעה על שבעה היינו שמקיים שבעה מצות שנצטוו בהם בני נח אמנם חזר הקב"ה ונתנם להם לישראל כמו שאמרו חז"ל "ראה ויתר גוים - ראה הקב"ה שאין מקיימים אותם אומות העולם, פרקן מהם ונתנם לישראל". ולכן על יסוד זה יאמר נא:
"סוכה שאין בה שבעה על שבעה", כלומר כי אין אדם זה מקיים שבעה מצות הללו על עיקר זה שחזר הקב"ה ונתנם לישראל, לכן "פסולה" אותה סוכה כי לא יבאו השבעה צדיקים לתוכה ולא השכינה.
"ולענין גודל אין לה שיעור למעלה" - כל המרבה במצות לתקן סוכה זו הרי זה משובח. ובלי ספק שהיא מגינה עליו בעולם הזה ולעולם הבא.
"אם היא עגולה וכו'" - הנה נתבאר כי סוכת דוד הוא סוד אות ה' ואין זה הדבר בהזדמן. כי מה שאמרו חז"ל "עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". וכבר נתבאר אלי כי 'עטרה' זו הוא סוד אות ה'. ולכן אמרו חז"ל "עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק שנאמר יהיה לה' לעטרת צבי". ולכן קא סלקא דעתך כי עטרה זו תהיה "עגולה" כי כן ה' זו היא סוד הסוכה כנזכר.
ולכן יאמר נא כי אם באמת סוכה זו היא 'עגולה' מה שעשה אותה ותקן אותה בסוד אות ה' כאמור, כי כן הוא תיקון נשמתו להיות כלולה ממעשה המצות. אמנם "צריך לרבע אותה" לרמוז כי העיקר הוא ייחוד הקב"ה מה שהוא שקול כנגד כל המצות כמו ששנינו כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה קורין פרשת שמע ואחר כך מקבל עליו עול מצות שהוא "ואהבת". וכמו שאמר הרמב"ם ז"ל עיקר הכל יחודו של הקב"ה. וכדאיתא בזוהר שצריך לקבל עליו מיתה כשאומר "ה' אחד". והיינו שצריך שתהיה הסוכה מרובעת - הוא כנגד ייחוד ה' שהוא ד' של אחד. וכן נמי צריך להיות בה "כדי לרבע בה" - הם ארבעה פרשיות של קריאת שמע, כי העיקר הוא שיהיה בה "כדי לרבע שבעה על שבעה", הם שבע מצות של בני נח שקבלו עליהם ישראל בסיני כנ"ל.
"יש בה ז' על ז' וכו'" - הנה חזר והגיד כי אם באולי נמצא באדם זה העושה הסוכה שהיה מקיים "שבעה על שבעה" - הוא מה שאמרו חז"ל "שבע ביום הללתיך" כנגד שבעה ברכות: בשחר שתים מלפניה ואחר מלאחריה, ובערב שתים מלפניה ושתים מלאחריה - הרי שבע ביום הללתיך. ועוד אמרו כנגד שבע מצות שהאדם מקיים בכל יום: תפילין וציצית וכו' - הרי שמקיים שבע על שבעה - היינו מ"ש "אם יש בה שבע על שבע".
"ונתן בה בגדים לנאותה" - כנראה כי אותה מצות אשר יעשה לא היה לשמה זולת 'לנאותה' - אותה סוכה להתנאות בה. לכן "פסולה" כי בא זה ואבד את זה וגילה דעתו למפרע כי כל המצות שהיה עושה מתחילה ועד הנה היו להתנאות בהם. ולכן פסולה מלהגן עליו כמדובר לפי שהרי על ידי בגדים אלו שנתן בה כנראה כי היה עושה גמילות חסדים להתנאות בהם וממעטים אותה על ידי כן משבעה מצוה על שבעה שעשה, לכן היא פסולה כאמור.
"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית" - ירצה להגיד כי אדם זה היה "ראשו" (הוא בחינת המחשבה) "ורובו" (בסוד הדיבור) היה בתוך הסוכה מתוקן וטוב ויפה. אבל "שולחנו" שהוא רמז לענין המעשה - זה היה "בתוך הבית" ואינו בשלימות כדי להכנס לתוך הסוכה. ולפי לענין כל מעשה של המצות צריך שיהיו שלמים בשלש בחינות מעשה דיבור מחשבה כדאיתא בזוהר, וכאשר מתחסר אחת משלש אלה נמצא המצוה חסירה, ולכן לא תצלח להוציא כלי למעשיהו. ולכן בזה שנמצא במעשה המצוה זו של הסוכה, 'רובו וראשו' שהם עיקר המצוה (כנגד המחשבה - ראשו, וכנגד חלק הדיבור - רובו), רק לענין המעשה לא היה שלם לפי כי 'שולחנו' הוא המכפר עליו חוץ לסוכה. "ואכל הרי זה כאילו לא אכל בתוך הסוכה" כדי להיות מזבח כפרה עליו, "אפילו אם היא סוכה גדולה" ממעשים טובים רבים. "גזירה שמא ימשך אחר שולחנו" כי לא יהיה חושש עוד מכאן ולהבא לענין המעשה כי יאמר רחמנא לבא בעי. ולכן מעתה אינו נחשב שאכל בסוכה.
פירוש שני לצד עילאה עריכה
וכאשר נבא להבין דרך אחרת בדינים הללו בסגנון הקודם לצד עילאה ימלל. וכך היה אומר:
"סוכה שאין בה שבעה על שבעה פסולה" אף על גב דקים לן שאין קדושה פחותה מעשרה, בסוכה זו שהיא סוכת דוד הנופלת, שייך לומר כך מפני כי מזמן הבריאה אשר קטרגה ואמרה "אי איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד" נגזר עליה "לכי ומעטי את עצמך", וכך היה כי מאז ולהלאה נתמעטה הירח הגשמית בעבור הרוחניית. ונוסף עוד בזמן החרבן שנאמר "השליך משמים ארץ". ונוסף עוד החרבן בית שני בעבור ענין הערבות כדאיתא בזוהר פרשת תשא.
ולכן כאשר הגיע למדה זו כל כך מן ההעדר - לכן נקרא "סוכת דוד הנופלת". ולפי כי הנפילה היתה גדולה כמו שאמרו חז"ל "מאיגר רם לבירא עמיקא", דהיינו גג בית המלך לאותו בור שנאמר "והבור רק אין בו מים", אבל נחשים ועקרבים יש בו. ולכן כאשר יהיה לה תיקון בא לה בהדרגה. ואחר כלותה לעלות למעלה לעולם האצילות מתחיל הבנין שלה שנאמר "עוד אבנך ונבנית בתולת בת ציון" - רצה לומר עוד אבנך בניין שני אף על גב כי ונבנית ונעשית בתולת בת ציון עוד תעדי תופיך וכו'.
ולכן יאמר נא: "סוכה" זו שהיא סוכת דוד הנופלת, בזמן שהיא עדיין חסרת התיקון כי על כן "אין בה ז' על ז'", רצה לומר כי כאשר מדה זו יש בה כמה בחינות; תחילה היא נתקנת בסוד 'קטנה' שנאמר "וישבו מארץ ישראל נערה קטנה" (מ"ב ה, ב), כלומר כאשר נשבית מדה זו והלכה בגלות נערה זו אז היתה בסוד 'קטנה' - הרי כי נתקנת בסוד 'קטנה'. ואחר כך נתקנת יותר בסוד 'נערה', והיינו בזמן שיש בה שבעה מדות שלימות, ואינה מקבלת הארה משבע מדות של הזכר כי זה מורה כי עדיין לא עלתה למעלה, והוא סוד "נערה המאורסה" ושכב איש אחר אותה, כי בשדה מצאה - "נער כתיב".
ולכן סוכה זו "כל זמן שאין בה שבעה על שבעה פסולה" מפני כי עדיין יש לחוש שמא נתפסה.
"ולענין גודל אין לה שיעור" למעלה כאשר תעלה בעולם האצילות. וסוד הענין תדין אותו ממה שאמר בזוהר פרשת פנחס דף רמ"ט (ח"ג רמט, א) בפסוק "כאיל תערוג וכו'" ואז "קול ה' יחולל אילות" עיין שם, אין להאריך בזה. ולכן כאשר תעלה למעלה אין לה שיעור.
"אם היא עגולה צריך לרבע בה שבעה על שבעה" - אשר חכמים זכרונם לברכה הגידו בפסוק "קוצותיו תלתלים וכו'" - אם אתה עושה ד ר אתה מחריב העולם, במקום 'אחד' קורא 'אחר'. והיינו תרעומת הקב"ה על ישראל שנאמר "סבבוני בכחש אפרים" (הושע יב, א) - רצה לומר אות ד שהיא מרובעת סבבו אותה ועשו אותה ר. וזה ב"כחש" שנאמר "כחשו בה' ויאמרו לא הוא". והיינו מלת אחד עשו אותה אחר. וההפך גם כן "ובמרמה בית ישראל" - כי אות ד' של "לא תשתחוה לאל אחר" קראו אותה אחד. כך עשו לי פושעי ישראל ואפרים. אמנם "ויהודה עוד רד עם אל" - כלומר רד, אות ד' ואות ר', כל אות קורין אותה כתקנה - לא תשתחוה לאל אחר וה' אחד.
ולכן יאמר נא: "אם היא עגולה צריך שיהיה בה כדי לרבע שבעה על שבעה" להורות כי הסוכה היא מסטרא דקדושה מרובעת. וזהו סוד הפסוק "על ארבעת רבעיהם בלכתם ילכו". כי כן כל סטרא דקדושה הם בסוד הריבוע. וכי תימא, אם כן הוא שהעיגול הוא בחינת סטרא אחרא סוד 'אל אחר' - אם כן ולמה לא תהיה פסולה הסוכה שהיא עגולה כדי שלא תתראה כי היא מבחינת סטרא אחרא?
הענין הוא לפי כי יש גם בסטרא דקדושה בחינת עיגול והיינו סוד מה שאמרו חז"ל "ביום הראשון יבא ראשון - זה הקב"ה ויבנה ראשון זה בית המקדש, ויפרע מראשון זה עשו" (מאמר). שכונתם ז"ל להודיע דבר חדש כי יש אות ר' בסטרא דקדושה דאף על גב כי הנהו דרדקי אמרו "ר' - רשע" -- יש גם כן ר' בסטרא דקדושה, ראשון הוא. אך מפני כי מלת 'ראשון' משתמע לתרי אנפי נאמר "יום אחד" ולא "יום ראשון". הרי מבואר כי יש גם כן בסטרא דקדושה עיגול - הוא סוד מה שאמר בהקדמת בראשית "מאן דעאל לגו עיגולא וריבועא וכו'". ומפורש בזוהר פרשת תרומה דף קכ"ז (ח"ב קכז, א) וזה לשונו: "פתח רבי שמעון ואמר אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' דא היכלא דלתתא דאיהו כגוונא דהיכלא עילאה. וקדוש ברוך הוא קרא ליה גנתא דעדן דאיהו נטע ליה להנאתא וכיסופא דיליה לאשתעשע ביה גו אינון נשמתין דצדיקיא וכו'. ותמן אתמליין מכל כיסופין דנהרי אפרסמונא דכיא. אפרסמון - דא היכלא עילאה טמירא וכו'. אפריון - דא היכלא דלתתא דלית ביה סמך עד דאסתמיך מגו היכלא עילאה וכו'. כגוונא דא סתימא וכו' ועל דא אפרסמון ודא אפריון וכו'. רזא דאינון מאה ברכאן - שיתין וארבעין וכו'".
הנה מבואר מזה המאמר כי בקדושה גם כן יש בחינת עיגול - הוא אות ת'[1]. ולכן מפני זה לא נפסלה הסוכה שהיא עגולה רק לפי כי גם בסטרא אחרא יש עיגול רע בסוד "אל אחר", "צריך שיהיה בה כדי לרבע שבעה על שבעה" כדבר האמור.
"יש בה שבעה על שבעה" - כאשר סוכת דוד נמצא בה השלימות שהיא "שבעה על שבעה". כי הנה היא בסוד "מנורת זהב כלה ושבעה נרותיה עליה". ואחר כך "שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה". ואחר כך "נתן בה בגדים לנאותה וממעטים אותה משבעה על שבעה פסולה" - דאף על גב כי מדה זו יש לה בגדים נאים שהיא לובשת אותם בשבת ויום טוב (כדאיתא בתיקונים ונאמר באשת חיל "שש וארגמן לבושה") -- הללו הם מבחוץ כמו שאמר הכתוב "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם". אמנם מבפנים צריך שלא יהיה דבר חוצץ בין עיגולא וריבועא הנזכר, וכדאיתא במאמר הקודם בסוד אפרסמון ואפריון. כי אות סמ"ך סומכת לאותה הסוכה זו ** מבפנים, ובזה לא שייך להיות על ידי לבוש. וזהו שאמר הכתוב "ולא יכנף עוד מוריך". ואם יהיה שם בגד ממעט אותה ולכן היא פסולה.
"מי שהיה ראשו ורובו בסוכה וכו'" - לא נעלם ממך מה שנתבאר למעלה בענין דין סוכה על גבי סוכה כי שני סוכות הם, זו למעלה מזו, בסוד שני הה"ין כדמוכח מן הזוהר. ולכן יתבאר דין זה בשני פנים:
זה יצא ראשונה - כי "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה" - הוא סוד מטטרו"ן לפי שהוא ילד מסכן חכם, עולה ויושב בסוכה, כי בזה יצא מכלל עבד. ובזה יובן מה שאמר בזוהר פרשת אמור דף ק"נ (ח"ג קנ, א) וזה לשונו: "אמר רבי אבא וישמע הכנעני - מאי קא מיירי? בתר דאסתלקי אינון עננין? אלא כנען כתיב ביה עבד עבדים יהיה לאחיו. הכא אוליפנא מאן דאפיק גרמיה מצלא דמהימנותא אתחזי למהוי עבד עבדין. הדא הוא דכתיב וילחם בישראל וכו'. כתיב כנען בידו מאני מרמה - דא אליעזר עבד אברהם. ותא חזי כתיב ארור כנען בגין דזכאה לשמשא לאברהם יתיב תחות צלא דמהימנותא וכו'".
והנה הדבר מבואר מזה המאמר כי עבד אברהם (שהוא מטטרו"ן) יצא מכלל ארור שהוא עבד רע, וישב תחות צלא דמהימנותא - הוא סוכת דוד הנזכר. ולכן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, אמנם "שולחנו היה חוץ לסוכה", "ואכל" בסוד "הלחם אשר הוא אוכל", "כאילו לא אכל בסוכה" לפי כי מט"ט אינו אוכל בסגנון זה. הוא מה שאמר בזוהר בסוד "תינוק יונק בשדי אמו" דסליק ויניק בגין לדכאה לון - הנה מבואר שהוא אוכל 'בתוך' סוכת דוד הנזכר, היא אמו. ולכן האוכל כן בגשמי כאילו לא אכל בסוכה "אפילו אם היא גדולה חיישינן שמא ימשך אחר שולחנו" ובזה גורם למעלה כי מטטרו"ן נמשך אחר שולחנו ויוצא מן הסוכה, היא אמו הנזכר.
ועוד יובן בסוכה עליונה.
"מי שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה וכו'" - הוא מה שאמר בזוהר פרשת ויצא בפסוק "ותצא לאה לקראתו - אימא נפקת לקבל ברא קדישא יעקב. ותאמר אלי תבא - לאעלא לך תחות גדפאי ולרוואה לך בתפנוקין עילאין וכו'". ולכן יאמר נא: "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה" - כי בזה ידמה הרמז ליעקב כאשר יעלה בסוכה העליונה. אמנם "שולחנו מחוץ לסוכה ואכל כמי שאכל חוץ לסוכה" לפי כי למעלה יעקב נכנס שם. ו'שולחנו' היא אשתו עמו. והאכילה היא שם. וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף רנ"ו (ח"ג רנו, א) וזה לשונו: "סוכה דאיהי אימא עילאה לסככא עלייהו כאימא על בנין. ובגין שבע ספיראן אמר קרא כי בסוכות הושבתי את בני ישראל - בשבעה ענני כבוד. סוכה אית באות ו'. בסכת - חסר ו'. דאתמר בה בסכת תשבו שבעה ימים וכו'. אבל סוכה באות ו' איהו רזא דתרין בנין יהו"ה אדנ"י. והכי סליק סוכה כחושבן יאהדו"נהי וכו'".
הנה מבואר הדבר מן המאמר כי צריך להיות השני מדות זכר ונקבה יחדיו בתוך סוכה העליונה. ולכן כאשר אדם זה הגשמי היה "ראשו ורובו בתוך הסוכה" - הנה בזה נמצא העדר, כי למעלה לא כן הוא, אלא כולו נכנס לתוך הסוכה (היא אימא). ועוד כי "שולחנו היה חוץ לסוכה" שמורה על היות סוכת דוד הנקרא 'שולחן' מחוץ לסוכה העליונה. והא נמי ליתי. לפי כי שניהם כאחד עולים כנזכר. ועוד "שאכל" - והא נמי ליתי. כי האכילה הוא בסוד "אכלו רעים לעילא".
וזה יהיה פירוש המאמר פרשת ויקרא ונוסף עוד פרשת פנחס דף רמ"ה תבנית:ממ הזר וזה לשונו: "שאלתא שאילו, עלמא דאתי לית ביה אכילה ושתיה, והא כתיב באתי לגני אחותי כלה אכלתי יערי וכו'. מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי וכו' שתיתי ייני וכו'?! אמר רבי שמעון כמה חביבו חבב הקב"ה לכנסת ישראל ומסגיאו דרחימו דרחים לה שני עובדוי ממה דאיהו עביד. ואף על גב דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא - בגין רחימותה אכיל ושתה. הואיל ואתא לגבה - עביד רעותא. כלה עיילת לחופה ובעאת למיכל - לית דין דייכול חתנה בהדה אף על גב דלאו אורחיה למעבד הכי. הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה - הואיל ואתינא לגבה ולמיעל בהדה לחופה - אכלתי יערי עם דבשי וכו'. וילפינן מדוד דזמין לקוב"ה ושני עובדוי ממה דאורחוי דקוב"ה וקוב"ה קביל ועביד רעותיה. זמין למלכא ולמטרוניתא בהדיה. הדא הוא דכתיב קומה ה' למנוחתיך אתה וארון עוזך. מלכא ומטרוניתא כחדא דלא לאתפרשא לון, שני מאנין ושני עובדין דמלכא הדא הוא דכתיב כהניך ילבשו צדק וגו'. לוויך מיבעי ליה דהא רנה וזמרה בלואי נינהו? ואיהו שני ואמר "וחסידיך" דאינון מסטרא דימינא. א"ל קוב"ה: דוד לאו אורח דילי הכי. אמר דוד "בעבור דוד עבדך וכו'"".
- וראוי להבין מהו ששאל עולם הבא אין בו לא אכילה וכו' ואיך כתיב "אכלתי יערי" - כי אין זו שאלה כלל. שהרי האומר אכלתי יערי הוא החתן כדלקמן ועולם הבא היא אמו. ומאי קושיא?
- ועוד איכא למפרך בלשון עצמו מ"ש "מאן דלית ביה אכילה ושתיה איהו אמר אכלתי יערי" - מחילה מכבודו כי עולם הבא שהוא בינה אינו האומר זה "אכלתי יערי" אלא תפארת ישראל הוא המדבר, ואם כן בטלה כל הדרשה! וכי תימא כי עיקר השאלה הוא על המקום, לא על המדבר, והכי קאמר: מאחר כי עולם הבא אין בו אכילה ושתיה אם כן איך יאמר העולה שם (שהוא תפארת ישראל) "אכלתי יערי וכו'"? אם כונת השאלה זו היא - אם כן לא השיב כלום ר' שמעון ע"ה כמ"ש "כמה חביבו חבב קוב"ה לכנסת ישראל וכו' ואע"ג דלאו אורחוי במיכלא ומשתייא בגין רחימותא אכיל ושתה" -- והרי אינו כן שהרי הנחנו כי לפי שעלה למעלה אינו אוכל ושותה. אמנם כאשר הוא במקומו אוכל ושותה.
- ועוד קשה כי למה המקשה הקשה ממה שאמר הכתוב "אכלתי יערי וכו'", כי מזה אין כאן קושיא שהרי אמרנו כי המדבר אכלתי יערי וכו' הוא תפארת ישראל ואין להקשות ממנו לעולם הבא כי שם ודאי אין אכילה וכו'? אלא אי קשיא הא קשיא ממ"ש "אכלו רעים" כי זה מדבר בעולם הבא שנקראו 'רעים' כדאיתא פרשת ויקרא "אכלו רעים - לעילא". אם כן למה לא הקשה מזה? (ובזה איפשר להשיב כי מה שאמר הכתוב "אכלו רעים" אין זה מדבר בחכמה ובינה אלא כמאן דאמר פרשת ויקרא דף ר' (ח"ג ר, א) וזה לשונו: "רבי יהודה אמר אכלו רעים וכו' אלין כל מאריהון דיבבא ויללא דאתבסמו כולהו ואתברכו כחדא דהא מסעודתא דמלכא מתהניין כולא", עכ"ל. הנה הדבר מבואר כי לכן לא הקשה ממ"ש "אכלו רעים". אמנם נחזור ונקשי לר' שמעון ע"ה כי הוא אמר שם פרשת ויקרא "אכלו רעים - לעילא", וכאשר שאילתא שאילו עולם הבא אין בו אכילה ושתיה היה לו להשיב אנכי הרואה כי יש שם אכילה ושתיה ולדידי לא תקשו לי כלום. ולמה לא אמר כך?
- ועוד קשה לר' שמעון כי לפי דבריו שאמר "שני עובדוי. אף על גב דלא אורחוי דמיכלא ומשתייא וכו'" כנראה דסביר ליה כי כן האמת, והוא אמר הפך מזה בכמה מקוות בפרט במאמר הנזכר שם "נאמר אכלו רעים לעילא, שתו ושכרו דודים לתתא", ושם נאמר "מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא?" ופירש "דאינון תתאי דבעיין שקיו".
- והקושיות רבו. ובפרט קשה להלום מ"ש "כהניך ילבשו צדק וכו'" - מהו השינוי? והדקדוקים כולם יתבאר בעזרת השם הולך ודבר.
והנה בתחילה אשיב על דברי הרשב"י ע"ה מה היא סברתו באותו המאמר של פרשת ויקרא שאינו חולק עם מאמר זה. ולהבין הענין צריך להעיר על ספק אחר אשר נמצא שם כמ"ש רבי אלעזר "מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא?" -- היתכן שנאמין כי רבי אלעזר עדיין אינו יודע מי הם העליונים ומי הם התחתונים? ומלכות הם תחתונים. ומה שאל "מאן אינון וכו'"? ועוד ראוי לתמוה על דברי ר' שמעון שאמר ליה[2] "יאות שאלת" - כנראה כי דבר של חכמה שאל. ולא ראינו דבר של חכמה בזה כנראה לעיני בשר.
אמנם להיות רבי אלעזר חכם עדיף מנביא - לכן שאל בדרך שאלה "מאן אינון לעילא וכו'", מפני כי הוקשה לו בדברי אביו ז"ל מ"ש "אכלו רעים - לעילא" הקושיא עצמה ששאלו במתיבתא עילאה - והרי העולם הבא אין בו אכילה ושתיה וכו'. ואביו פירש "אכלו רעים - לעילא" - דמשמע כי יש שם בעולם הבא אכילה ושתיה. דבר קשה לומר שחילק ר' שמעון ע"ה על דברי חז"ל שהם מוסכמים. ולפי כי נהג בדרך כבוד שאל בתחילה בדרך שאלה "מאן אינון לעילא וכו'?" לדעת מה בפיו של אביו זלה"ה. ולכן הרשב"י בראות כוונת רבי אלעזר בשאלה זו כי לא רצה לעשות בדרך קושיא לומר "והלא אמרו חז"ל עולם הבא אין בו אכילה ושתיה וכיצד אתה אומר אכלו רעים לעילא?!" -- לכן שמח לבו ואמר לו "יאות שאלת". והשיב לדבריו דבר חדש כי הכל אמת ואינו חולק על חכמים ז"ל. והכי קאמר: "תא חזי באינון עילאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה. מאי טעמא? מאן דאית ליה גרבי דחמרא, אכילה בעיא וכו'".
והנה צריך אתה לדעת הקדמה אחת, היא תועיל לכמה מקומות מן הזוהר. והוא כי הנה כמו שחכמה ובינה עליונים שהם נקראים 'אבא ואימא' נאמר עליהם בכינוי "רעים דלא מתפרשן וכחדא יתבין, כחדא שריין" -- כך הוא ממש בסוד זעיר אנפין כי חכמה ובינה שבו הם נקראים "[רעים][3] דלא מתפרשן כחדא יתבין כחדא שריין" מפני כי הם בסוד 'מוחין' ואין שייך בהם חילוק. ומבשרי אחזה כי המוחין שבראש האדם אינם נחלקים על יסוד מוסד. זה בא פירוש המאמר מה שאמר הרשב"י עליו השלום "אכלו רעים - לעילא, שתו ושכרו דודים - לתתא".
אמנם רבי אלעזר כאשר שאל "מאן אינון לעילא וכו'" - אז פירש הרשב"י ע"ה ואמר "אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשאן לעלמין אלין אקרון רעים". כלומר אתר עילאה שבזעיר אנפין עצמו יש מקום עליון שהם חכמה ובינה שבו, ויש נטיען דבעיין לאשתקייא. אמנם לענין אבא ואימא עילאין לא יצדק לומר בהם 'אתר עילאה' לפי כי לעולם הם בהשואה אחת. אבל זעיר אנפין יצדק לומר כי כך מפני כי פעמים הראש שלו למטה בזמן הבחרות כמו שנדמה על הים. אמנם כאשר עולה לזקנה - אז בחינות הללו נקראים 'אתר עילאה' והם לא מתפרשן לעלמין. ולכן אמר "הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן" כי יצדק מה שאמר "יוצא" לפי שלעולם אינו פוסק. ושאר המאמר מובן מעצמו.
ועתה אשוב לבאר מאמר שבפרשת פנחס. "שאלה שאילו עולם הבא אין בו אכילה ושתיה". והשיב הרשב"י ע"ה כי אמת הדבר שהרי כך הסכים הוא עצמו במאמר ויקרא שפירש "אכלו רעים לעילא" היינו כח"ב דזעיר אנפין לפי דסבירא ליה כדרבנן כי עולם הבא אין בו אכילה ושתיה. ומה שאמר "אכלו רעים לעילא" - היינו כח"ב כתר חכמה בינה דזעיר אנפין כאמור. ולכן על יסוד מוסד זה הוא אמר "באתי לגני - דא גן עדן דלעילא". ולפי כי אין שם ענין אכילה לכן אמר אל תחושי לזה אחותי כלה שהרי אכלתי יערי וכו' מתחילה. ולכן אכלו רעים מכאן ואילך שתו ושכרו דודים.
ועתה כאשר השיב הרשב"י ע"ה "כמה חביבו חבב קוב"ה לכנסת ישראל וכו', ואף על גב דלאו אורחוי במיכלא ומשתיא" - כלומר כאשר הוא לעילא בגן עדן עליון היא אמו. האמנם בגין רחימותא אכיל ושתה הואיל ואתי לגבה עביד רעותא. והענין כאשר יורד למטה בעולם הבריאה. וז"ש "כלה עיילת לחופה וכו'" - כי הנה סוד החופה הוא בבריאה כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף קס"ד (ח"ב קסד, א) וזה לשונו: "עצי שטים עומדים וכתיב שרפים עומדים - אלין קיימן בתיקוני דכלה וסחרן סחרנא דחופה למשרי בההוא חופה רוח עילאה כגוונא דכלה לתתא וכו'". ולכן אמר "כלה עיילת לחופה" בבריאה. "ובעת למיכל" - כי זה הוא מה שאמרו חז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו' (מאמר). "לית דין דייכול חתנה בהדה אף על גב דלאו אורחיה למעבד הכי הדא הוא דכתיב באתי לגני" - ר"ל לגני זה הוא עולם הבריאה. ואין זה כפירוש הנזכר פרשת ויקרא "לגני - דא גן עדן דלעילא". אלא "לגני" היינו גן עדן למטה, הוא סוד מה שאמר רבי פנחס ע"ה פרשת פנחס "חמש גנים אית ליה לקוב"ה וכו'".
"וילפינן מדוד דזמין לקוב"ה ושני עובדוי ממה דאורחוי דקוב"ה שני עובדין דמלכא הה"ד כהניך ילבשו צדק וכו'" - והנה סוד הדבר כי הקושיא שאמר "לווייך מיבעי ליה" - יש להבין ומה בכך? וכי אם הכהנים מלבושים לצדק ומרננים החסידים מה בכך עד שהקשה לוייך מבעי ליה. ועוד אם הדבר יש בו צורך להיות עושים אותו הלויים - איך יאמר דהעולם הבא בעבוד דוד עבדך ולדידך מי ניחא.
אמנם הענין הוא כי מה שהקשה הרשב"י "לוייך ילבשו צדק מבעי ליה וכו'" - הענין הוא לפי כי לעולם צריך התעוררות לצורך הזווג וזה נעשה על ידי הלויים מפני כי הם מסטרא דגבורה כנודע. ולכן הם המעוררים למדת צדק לצורך הזווג שנאמר "שמאלו תחת לראשי" בתחילה. ולכן הקשה "לוייך מבעי ליה" דהא צדק מסטרא דלואי ששורשם ממדת הגבורה. וקושיא זו שייך נמי במה שאמר "וחסידיך ירננו" לפי שהרנה הוא ללויים, ולכן חזר ואמר דוד "בעבור דוד עבדך וכו' תיקונא דאנא תקינית לא תשני ליה", דמאחר שהכהן הוא שושבינא דמטרוניתא (כדאיתא בזוהר ובתיקונים), ופירוש הענין כי על ידי העבודה שעושה מעורר הימין לאחוז במדה זו להעלות אותה למעלה, ואחר כך בא סוד התעוררות מצד השמאל. ועוד יש בו סוד לפי כי הכהן הוא המונע הדינים כדאיתא בזוהר בפסוק "ואל זועם בכל יום", כי בכל יום משכים אברהם בבקר בסוד אל זה וזועם למאריהון דדינים שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים. ולאחר כי יתפרדו כל פועלי און ועולה הכלה למעלה - אז מתעורר השמאל. ולכן אמר דוד ע"ה "תיקונא דאנא תקינת", שהתיקון הוא "בפרוח רשעים" להדבק במדה שלו צריך "להשמידם עדי עד" (תהלים, צב). ואחר כך "ואתה מרום" - היא עולה למעלה.
א"ל דוד הואיל וזמינת לי למטה אית לי למעבד רעותך ולא רעותי - כי לעולם כאשר מדה זו עלתה למעלה חזר הענין לכמו שהוא תמיד. וכן בנדון של האכילה. כאשר הוא למטה עם הכלה בחופה אכיל ושתי, וכאשר חוזר למקומו למעלה לא אכיל ולא שתי. ולכן סיים בה הכי "באתריה לא אכיל ולא שתי" - כלומר כאשר הוא בעולם העליון אצל אימא עילאה כי שם ביתו הרמתה - לא אכיל ולא שתי לפי כי עולם הבא אין בו אכילה ושתיה. אבל באתרה דילה - הוא עולם הנקבה, עולם הבריאה, אכיל ושתי. "הדא הוא דכתיב באתי לגני" - כלומר ואין פירוש "באתי לגני" גן עדן עליון כאשר פירש פרשת ויקרא שפירש דא גן עדן עילאה.
ושאר המאמר מובן על דרך זה.
ויש דרך עמדי אחרת - אין להאריך כאן באופן כי הנה העולה מכל זה הוא כי תפארת ישראל הוא החתן כאשר עולה למעלה בסוד הסוכה העליונה (היא אמו) אז שניהם עולים כאחד כדאיתא בזוהר כי סוכה מלא באות ו הוא סוד חתן וכלה. לפי כי סוכה בגימטריא הוא עולה צ"א כמנין יאהדו"נהי. ושניהם עולים למעלה. ולכן כאשר אדם זה "ראשו ורובו בתוך הסוכה" מורה הפך מן האמור.
ואמנם ענין זה שייך נמי בזמן שתפארת ישראל עולה הוא לבדו. מה שאין כן בזמן זה. ואמנם כאשר "שולחנו חוץ מן הסוכה" שמורה העדר למעלה, ונוסף עוד "שאכל הרי זה כמו שאכל חוץ לסוכה אפילו היא סוכה גדולה" - כלומר כי דבר זה שייך נמי בסוכה קטנה, הוא בסוד המדה האחרונה, סוכת דוד הנופל. כי גם החתן תפארת ישראל אוכל עמה. והצדיק נכנס ליישב שם כל שבעה שנאמר "בסכת תשבו שבעת ימים" ומלת "בסכת" חסר שמורה על סוכת דוד כאמור.
ולכן כאשר "שולחנו חוץ לסוכה זו שאכל כאילו אכל חוץ לסוכה", ודבר זה העדר גדול דמאחר כי האכילה הוא כינוי אל הזווג (שנאמר "אכלה ומחתה פיה"), נמצא שהוא מורה פירוד למעלה חלילה. ולכן יחשב כאילו אכל חוץ לסוכה "גזרה שמא ימשך אחר שולחנו" וימצא כי שניהם חתן וכלה מבחוץ כאמור.
אמנם 'סוכה גדולה וקטנה' שייך נמי בסוכת דוד. והנה כאשר היא 'קטנה', סוד מה שאמרו חז"ל בפסוק "צדיקים ישכנו" כי עמדו שבעה דורות וסלקו השכינה למעלה, חטא אדם - נסתלק רקיע אחד וכו', עמדו שבעה צדיקים והורידו אותה לארץ. כי סוד הענין בשבע מדות שלה שנתפשטה בהם. ולכן נקרא "סוכה קטנה" על דרך מה שפירש בזוהר בפסוק "עיר קטנה" שמדבר על מדה זו בזמן שהיא קטנה. כמו כן הוא סוכה זו. ואחר נעשית 'גדולה' עד מקום שנאמר "אשת חיל עטרת בעלה".
ולכן אדם זה שהיה "ראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו חוץ לסוכה" מתחילה לא יפה עשה שנאמר "זה השולחן אשר לפני ה'", והוא הוציא אותו 'לחוץ'. ונוסף עוד "שאכל חוץ לסוכה" שגרם כי האכילה עליונה תהיה מחוץ לסוכה. לכן יחשב לו "כאילו לא אכל בסוכה גזרה שמא ימשך אחר שולחנו", וייחוד זה הוא הנעשה בחול למטה ואין ראוי לעשות כן.