דרך חיים (מהר"ל)/פרק ו משנה ה
פרק ו משנה ה עריכה
כך היא דרכה של תורה וכו'. רש"י ז"ל פירש לא על העשיר הוא אומר שיעמוד בצער כדי ללמוד תורה, אלא הכי קאמר אפילו אין לאדם אלא פת במלח וכו'. ולשון כך היא דרכה של תורה צריך עיון דמשמע כך היא דרכה וכך ראוי. אבל יראה שר"ל כך דרכה של תורה, והוא מה שאמרו בפרק ר"ע (שבת דף פג:) אמר ריש לקיש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר וזאת התורה אדם כי ימות ע"כ לשונו, ופי' דבר זה כי התורה היא שכלית והאדם בעל גוף חמרי, ואין ספק כי השכל והגוף הפכים מתנגדים זה את זה, ולפיכך אין אל התורה קיום בגוף החמרי, שאיך יהיה אל התורה שהיא שכל קיום בגוף החמרי כיון שהם הפכים ואין עמידה אל אשר הם הפכים יחד. ולכך אמר שאין התורה מתקיימת רק אם ממית עצמו על התורה, שכאשר ממית עצמו על התורה עד שמסלק הגוף לגמרי בשביל התורה, ונמצא כי עיקר שלו הוא השכל לא הגוף ואז יש קיום אל התורה, שאין הגוף החמרי מונע אל התורה כלל כאשר האדם מסלק את הגוף החמרי כאלו אינו:
וזה שכתוב וזאת התורה אדם כי ימות באוהל, שהאדם שהוא בעל אדמה צריך לסלק הגוף עד שראוי לשוב אל האדמה אז יש קיום אל התורה ואין כאן מתנגד אל התורה. ומפני זה אמר כאן כך היא דרכה של תורה, כי כך ראוי זה אל התורה במה שהיא תורה שכלית שלא יהיה נמשך כלל אחר התענוגים שהם תאות הגוף ואז יש קיום אל התורה. ומ"מ דבר זה מדבר במי שאפשר ויכול לסבול ואין מונע עליו תשות כחו. ואין הפירוש שאם הוא בעל עושר גדול שמחוייב הוא שימית עצמו, שהרי לא אמרו רק אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה משמע שבשביל התורה הוא עושה, ואם אפשר לו כמו שאר בני אדם ויעסוק בתורה והוא טובל פת במלח לא נקרא שהיא ממית עצמו על התורה שאין צריך דבר זה אל התורה. אבל הפי' שכך דרכה של תורה שיהיה ממית עצמו על התורה, ואם הוא עשיר ואין צריך אליו שיאכל פת במלח ואוכל בשר אע"ג שאין זה דרכה של תורה מ"מ מה יעשה, שאם יאכל פת במלח שלא לצורך אין זה נקרא שממית עצמו על התורה, רק אם יניח עשרו וכל עסקיו בשביל התורה דבר זה מורה שהוא אדם שממית עצמו על התורה:
ומהא דאמר רבא (ברכות דף לה.) במטותא מנייכי לא תיתי ביה מדרשא ביומי דניסן וביומי דתשרי וכו' משמע דיש לאדם לבטל מתורתו בשביל פרנסתו, וכאן משמע כך דרכה של תורה דאפילו אם אין לו לאכול רק פת לא יבטל התורה. אין זה קשיא דהא בלאו הכי קשיא דפ' סדר תענית (דף כא.) קאמר דאלפא ור' יוחנן גרסי באורייתא הוה דחיקא להו שעתא אמרו ניקום וניזל ונעבד עסקא ונקיים בנפשיה אפס כי לא יהיה בך אביון וכו' עד אתו מלאכי השרת ואמרי נקטלינהו שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, משמע דאין לו לבטל תורה בשביל חיי שעה. וצריך לחלק דודאי היכא שיש קצבה לבטולו דהיינו חודש אחד או שנים יש לו לבטל תורתו, אבל היכא שאין קצבה לבטולו בודאי אין לו לבטל. ומ"ש אשריך בעה"ז וטוב לך לעה"ב, כי בודאי כאשר מסולק מאתו החומר הגופני בעה"ז אשר כל חסרון הוא מצדו, נאמר עליו אשריך בעה"ז אע"ג שאין לו טוב בעה"ז, מ"מ נאמר עליו אשריך כי לשון אשריך מלשון לא תמעד אשוריו (תלים ל"ז) והוא מלשון חכמים (כתובות דף כא.) ואשרנהו אשרתא דדייני שהוא מלשון קיום וחוזק ובעה"ז יש לו קיום, וטוב לו בעה"ב כאשר לא היה נמשך אחר הגוף בעה"ז רק היה כולו נבדל, ולפיכך בעה"ב שאין שם אכילה ושתיה גופנית אז יהיה טוב לו כי זה האדם נבדל לגמרי מן החומר ובעה"ב שהוא נבדל שם טוב לו: