דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק יב
במשנה בריש מס׳ פרה באו מר׳ יהושע גירסתו במקומות שונים ביסוד המשנה כאשר קבל הוא ביחוד מפי רבותיו גירסת המשניות ההם ואשר יתר חכמי הדור או אחדים מהם קבלו גירסא אחרת.
וכאשר נתברר שם כי גירסת ר׳ יהושע היא נוסחא דווקנא, ובהיות ר׳ יהושע ביבנה גם הראש בכל סוף דבר כל הבירורים האלה ככל דבר האב בית דין (וכמו שיבואר זה עוד), כי על כן גם נשארו ובאו אחר זה הדברים לפנינו בהמקומות ההם כגירסא זו שנתבררה מפי ר׳ יהושע.
ושם באו תחלה דברי ר׳ יהושע בנוגע לפרה:
"אמר ר׳ יהושע לא שמעתי אלא שלשית אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה שלישית לאחרות במנין וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים"(יג). ואחר זה בא שם:
"כיוצא בו אמרו "כרם רבעי" אמרו לו מה הלשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה רביעי לאחרים במנין וכשאתה אומר רבעי בן ד׳ שנים."
״כיוצא בו אמר אמרו האוכל בבית המנוגע פרס מג׳ לקב אמרו לו אמור משמנה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה משלש לקב אין בו חלה וכשאתה אומר משמנה עשר לסאה מיעטתו חלתו".
והנה אם שתים הראשונים נוגעים ללשון המשנה עצמה, נוגע המקום השלישי בדברים אשר נאמרו כבר על יסוד המשנה.
ודבריו מפורשים:
"כיוצא בו אמר, אמרו האוכל בבית המנוגע פרס משלש לקב״.
והיינו לאמר שזה שנאמר במשנה "האוכל בבית המנוגע שיעורו שאכל חצי ככר (פרס)" שיעור חצי ככר זה האמור שם הוא בככר של שליש הקב.
וכוונתו מפורשת למשנת מס׳ נגעים פי"ג משנה ט' שכבר הובא לנו ששם נאמר "מי שנכנס לבית המנוגע וכו' הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס פת חיטין וכו'".
וזה מפרש ר׳ יהושע ששיעור זה שבא ביסוד המשנה סתם "אכילת פרס" אכילת "חצי ככר" ולא נתפרש גודל הככר אשר דברו בו הוא בככר של שליש הקב.
והנה הדבר פשוט במשנה זו שאין שום מחלוקת על ר׳ יהושע בעיקר קבלתו כשיעור פרס האמור במשנת נגעים, וכל מה שאמרו לו חכמים הי׳ רק זאת ״אמור משמנה עשר לסאה״.
אכל במס׳ עירובין פרק ח׳ משנה ב׳ נאמר "כמה הוא שיעורו (של עירוב) מזון שתי סעודות לכל אחד. מזונו לחול ולא לשבת דברי ר' מאיר ר׳ יהודה אומר לשבת ולא לחול וזה וזה מתכונים להקל ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר מככר בפונדיון מד׳ סאין לסלע ר׳ שמעון אומר שתי ידות לככר משליש לקב חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה".
ורבותינו הראשונים ראו בכל זה מחלקאות על מחלקאות, ועל ידי זה נשארו בתמיהות גדולות, ונכנסו בדוחקים היותר גדולים, והדברים גם נשארו סתומים וחתומים.
אבל אחרי אשר הננו יודעים הכלל היותר גדול בכל המשנה שהנה היא יסוד המשנה הקבועה ובירורי התנאים עליה, הנה כל הדברים ברורים, ואין כאן לא תימא ולא פליאה ולא מחלוקת, לא על יסוד המשנה במס׳ נגעים ולא על קבלת ר׳ יהושע עליה במס׳ פרה ונבאר הדברים.
והנה על דברי המשנה בעירובין ״חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה" נאמר בגמ' "תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין".
והחוס׳ שם כתבו על זה ״וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין אכולהו תנאי קאי כדמפרש בקונטרס לר׳ יוחנן בן ברוקה כדאית ליה דהיינו כביצה חסר רביע ולר׳ שמעון כביצה שלימה, והא דאמר בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין הייני כר׳ שמעון ודלא כר׳ יוחנן בן ברוקה".
וזה פלא ובפרט להפוסקים כר׳ יוחנן בן ברוקה ואיך אמרינן בכל הש"ס בפשיטות "כביצה" דזה אינו אלא לר׳ שמעון ודלא כהלכתא. ובפרט שזה הוא לקולא דלר׳ יוחנן בן ברוקה גם כביצה חסר רביע מטמא.
ואלו הי׳ זה רק במקום אחד, אבל כן הוא בכל מקום, ולא משתמיט בשום דוכתא דלימא בשלשה רביעי ביצה והתוס׳ עצמם כתבו בלשונם "והא דאמר בבל דוכתא".
והגר"א ז"ל בפ״ה דפאה ובאו"ח סי׳ תרפ״ו נדחק לתרץ זה באופן אחר וכתב דגם לר׳ יוחנן בן ברוקה טומאת אוכלין בכביצה רק דהוא סבר שזה הוא בלא קליפתה דהוי פחות רביע.
וכמה מן הדוחק יש גם בזה לאמר דבא בכל דוכתא "כביצה" אשר סתמא בכל מקום בקליפתה, ובאמת גם פחות מזה מטמא.
ובמנחות ד׳ ק"ג ע"ב חשיב לה ר׳ שמעון בהדי "כל מדות חכמים כן הוא" ובא שם:
״שאל שאילה וכו׳ אמר לו ר׳ שמעון וכו׳ אמרו לו אמור אתה אמר להם וכו' אמרו לו בששים נבללין בשישים ואחד אין נבללין אמר לו (צ״ל אמר להם) כל מדות חכמים כן הוא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול כביצה מטמא טומאת אוכלין כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין שלשה על וכו׳.
ומדברי ר׳ שמעון אלה בא כן גם בדברי האמוראים בר״ה י״ג.
והנה יאמר סתם "כביצה חסר שומשום אינו מטמא".
והרי לר׳ שמעון בודאי שיעורה בקליפתה לטמא טומאת אוכלין, והוא יאמר על זה בפשיטות "כל מדות חכמים כן הוא וכו׳ כביצה מטמא וכו׳ כביצה חסר שומשום אינו מטמא וכו׳."
ב) וכולם גם חשבו שיש מחלוקת על ר׳ יהושע, ודברי ר׳ יהושע גם בנגעים במחלוקת נשנו.
ובמס׳ נגעים שם פי״ג משנה ט׳ כתב הר"ב "וכמה שיעור אכילה כדי אכילת פרס שהוא חצי ככר של עירוב לדברי רש"י הם ארבעה ביצים ולדברי הרמב"ם הם שלשה ביצים".
והתוס׳ יום טוב כתב על זה "כתב הר״ב לדברי רש"י וכו׳ ופלוגתייהו מחלוקת תנאים היא בעירובין פ"ח מ"ב ושם פסק הר"ב כפסקו של הרמב"ם וכן במס׳ כלים פי"ז מי"א ועי׳ מ"ש בסוף מ"א פ"ק דפרה ד"ה פרס".
ושם במס׳ פרה כתב "פרס מג׳ לקב כר׳ שמעון דמתניתין ב׳ פ"ח דעירובין וכך פסק הר"ב בשם רש"י בפי"ג דנגעים מ"ט ור׳ יוחנן בן ברוקה פליג התם וכוותיה כתב הר"ב לעיל בשם הרמב"ם ומפני כן הזכיר כאן הרמב"ם שזו שאמר ר׳ יהושע מג' לקב אינה הלכה״.
וכבוד רבותינו במקומו אבל הדברים תמוהים מאוד ואיזה דרך יש כאן לאמר דאין הלכה כר׳ יהושע, והרי שם אין חולק עליו, והרי במס׳ פרה לשון המשנה:
"כיוצא בו אמרו האוכל בבית המנוגע פרס מג׳ לקב אמרו לו אמור משמונה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש וכו׳.״
ומבואר שהי׳ זה בבית הוועד, ובכל זה לא נחלק עליו אדם וכל מה שדקדקו אחריו הי׳ רק בנוגע לסגנון הלשון (עי׳ ענין הדברים בפרק הבא) "אמור משמנה עשר לסאה" תחת "משלש לקב" ובן עזאי יאמר אני אפרש את קבלתו בסגנון זה ואיך אפשר לאמר שגם השיעור עצמו אינו הלכה.
ג) ויותר מזה כי דברי ר׳ יהושע מפורשים שאין זה מדעתו ומסירתו כי אם מה שקבל מרבותיו "כך שמעתי סתם" ולא נחלק שם אדם עליו, ודבריו וקבלתו מרבותיו על המשנה בנגעים מסר בכל סגנונם.
ולא הי׳׳ חולק בבית הוועד על עיקר קבלתו, ואיך לא יהי׳ הלכה כדבריו.
וגם כי אלו היו התנאים האחרונים חולקים על דבריו הלא הי׳ זה בא במקומו, ובמקום אבוהון דכולהו פרס דבית המנוגע.
ד) ואמנם כי יותר מכל זה שגם בכל דברי הגמ' בעירובין שם, ובכל המחלקאות אשר הוזכרו שם גם מדברי הברייתות הוא רק בפסול גויה ועירובין, אבל אין זכר שם כלל מפרס דבית המנוגע.
ועל הפיסקא מהמשנה "חציה לבית המנוגע וחצי חציה לפסול את הגויה" בא שם:
"תנא וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין משום דלא שוו שיעורייהו להדדי דתניא כמה שיעור חצי פרס (לפסול גויה) שני ביצים חסר קמעא דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר שני ביצים שוחקות שיער רבי שני ביצים ועוד כמה ועוד אחד מכ׳ בביצה ואלו גבי טומאת אוכלין תניא רבי נתן ור׳ דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה וכקליפתה וחכמים אומרים כמוה בלא קליפתה אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא זו דברי ר׳ יהודה ור׳ יוסי אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה שוחקות ומאן חכמים ר׳ יוחנן בן ברוקה פשיטא שוחקות אתא לאשמעינן".
ואיך אפשר לאמר שמחלוקתם כן הוא בכל התורה, אם כן מדוע יתחילו בברייתא מן האמצע משיעור פסול גויה, ולא יתחילו מראשית כל השיעורים האלה שיעור פרס עצמו לבית המנוגע.
ובהברייתא יותחל "כמה שיעור חצי פרס" דהיינו לפסול גויה, ולא יותחל "כמה שיעור פרס" דהיינו לדין בית המנוגע.
וכן ילכו גם דברי רפרם בר פפא בשם רב חסדא גם כן רק על פסול גויה "זו דברי ר׳ יהודה ור׳ יוסי אבל חכמים אומרים כביצה ומחצה שוחקות״.
ואין זכר משיעור פרס עצמו בבית המנוגע ומדברי ר׳ יהושע בכל הסוגיא.
ה) גם כי כפי שהבינו הדברים תמוה מאוד גם הסוגיא עצמה דאמרינן:
"ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין משום דלא שוו שיעורייהו להדדי וכו׳.״
ועל זה מובא בגמ׳ הראי׳ דלא שוו שיעורייהו לא משני סתמות או מהתנאים ההם עצמם בשני השעורים כי אם מתנאים שונים.
"דתניא כמה שיעור חצי פרס שני ביצים חסר קמעא דברי ר׳ יהודה וכו׳. ואלו גבי טומאת אוכלין תניא ר׳ נתן ור׳ דוסא אמרו כביצה שאמרו כמוה וכקליפתה וחכמים אומרים כמוה בלא קליפתה".
אבל הלא המדברים בשיעור פסול גויה הם ר׳ יהודה ור׳ יוסי, והמדברים בשיעור טומאת אוכלין ר׳ דוסא ור׳ נתן.
ו) גם עיקר דברי הגמ׳ תמוהים כמו שכבר תמה שם הגאון רבינו עקיבא איגר זצ"ל בגליון הש"ס ולא תירץ כלום.
ועל דברי הגמ׳ ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין כתב שם:
"תמוה לי מהיכא פסיקא זה דלר׳ יוחנן בן ברוקה שיעור טומאת אוכלין ג' רביעי ביצה כיון שהוא חצי חציה דלמא באמת לכולא עלמא טומאת אוכלין בכביצה כדדרשינן אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר׳ שמעון דלדידיה דביצה הוא חצי חציה משום הכי נקיט לה בסדר החשבון דחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין אבל מתניתן דחציה לבית המנוגע דקאי ר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ שמעון למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום הכי לא מצי למינקט וחצי חצי חציה לטומאת אוכלין דלר׳ יוחנן בן ברוקה אינו כן וד׳ יאר עיני".
והנה נשאר בתימא.
הערות
הערה (יג): דברי ר' אליעזר ור"מ שם הם רק אם לעכב או לא ויבואר לפנינו.