דורות הראשונים/כרך ג/חלק שני/פרק ז
ואמנם כי דבר מס׳ עדיות אינו רק פרט לעצמו הנוגע להמס׳ הזאת לבדה, כי אם גם ענין כללי גדול יתר מאד, אשר ישוב גם הוא להפיץ אור על כל הנוגע לכל דבר סידור המשנה בכלל.
וממנה נודע כי לא לבד יסוד המשנה אשר הי' ערוך ומסודר כבר מימי אנשי כנסת הגדולה, ככל אשר נתבאר לנו בכרך שלישי,
כי אם שגם דברי בית שמאי ובית הלל אשר באו כולם על דברי יסוד המשנה (עי׳ כל דברינו על זה בכרך ג׳ "המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה" פרק ט"ו ולהלן מעמוד 206ולהלן) גם זה כבר נסדר ימים רבים לפני ימי יבנה והחוקרים האחרונים אשר כל דבריהם על דברי המשנה הנם כמדברים על עולם מלא אשר לא ראו מעולם, כתבו גם בזה ההיפוך הגמור ממה שהוא.
ויאמר החכם גרעץ בחלק ד׳ עמוד 38:
"אסיפת ההלכות ביום ההוא נקראה עדיות או בחירתא, ותהי בלא ספק היותר ראשונה והיותר קדומה של אסיפות ההלכות (סידור המשנה) והנקל להכיר את יושנה, כי יחסר לה עוד כל דרכי טיב המלאכה, ותמסור הדברים בלי כל סדר וענין זה עם זה, ורק על ידי השם של המוסר הנם יחד, וכפי הנראה הי׳ המספר כל הקשר בין החומר הרחוק."
והנה כל כך היו זרים להחוקרים האלה כל ידיעות דבר המשנה, עד כי חשבו כי אז בימי יבנה ובסידור מס׳ עדיות עדין לא נתנה תורה לישראל, וזה החילם לעשות, על כן גם לא מצאו ידיהם, ולא ידעו דבר המלאכה הזאת ואיך לסדר.
ובבואו לימי רבי בעמוד 220 כבר יכריז ויאמר:
״מימי הנסיון הראשון לאסוף ולכנוס את ההלכות המפוזרות למקום אחד למן העת שנישנית מס׳ עדיות עברו כבר שני דורות עד ר׳ יהודה הנשיא" וכו׳.
והן דברי כל החוקרים האלה כולם עד כי פראנקעל בדרכי המשנה עמוד 15 יכריז בפומבי כי ר׳ עקיבא הי׳ הראשון "אשר החל ליסד המשנה".
ודבר מס׳ עדיות אשר קדמה לזה הי׳ לכל החוקרים האלה דבר היוצא מן הכלל ואינו בא בחשבון.
אבל מה נעשה להם לכל החוקרים האלה אשר היו מגבבי דברים בלא חקירה של כלום.
והרי גם מתוך מס' עדיות עצמה וגם אך ממנה לבד היו יכולים להבין ולדעת, כי לא לבד יסוד המשנה, כי אם שגם כל דברי בית שמאי ובית הלל שבכל ששה סדרי משנה מראשם לסופם היו ככר מסודרים כולם במקומם אצל יסוד המשנה באין מחסור דבר, לפני ימי יבנה, ולפני הזמן אשר נסדרה מס׳ עדיות.
ואיך לא חקרו ואיך לא שאלו את עצמם,
א) איך אפשר הדבר כי בראשית ימי הבירורים, או לפי מה שהאמינו עד היום כי מס׳ עדיות נסדרה בוועד של בו ביום, איך אפשר הדבר כי מכל דברי בית שמאי ובית הלל נסדרו שם רק אחדים ממחלוקותיהם, סך הכל ששה במספר, והזניחו את כל יתר המחלקאות שלהם.
ב) ויותר מזה כי המחלקאות המעטים האלה של בית שמאי ובית הלל אשר הובאו שם, מהם אשר אינם לא בדאורייתא ולא בדרבנן.
ואיך אפשר כי הביאו וסדרו ולפי דברי גרעץ גם כתבו אז רק את האלה, והזניחו את כל עיקר דברי בית הלל ובית שמאי בענינים גדולים וכוללים?
והאם יוכל להיות ספק שזה הוא מפני שכל עיקר דבר בית שמאי ובית הלל כבר נסדרו כלם במקומם אצל יסוד המשנה,
ורק הששה דברים האלה אשר אינם כי אם עוללות מדברי בית שמאי ובית הלל עד שגם בסוף חתימת המשנה בימי רבי נשארו מהם אשר לא הובאו
במקום אחר, את אלה הביאו וסדרו בימי הבירורים במס׳ עדיות, וכמו שנבאר זה עוד לפנינו.
ג) ונראה בזה עוד דבר גדול אשר יורה על עצמו:
כי הנה בפרק ג׳ ממס׳ עדיות מראש הפרק ואילך אשר נסדרו שם מחלקאות של ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים זה אחר זה,
הנה בתוך זה באה שם מחלוקתם ההולכת בסגנון לשונם על דברי בית שמאי ובית הלל,
בכל זה לא נסדרו ולא הוזכרו שם דברי בית שמאי ובית הלל אלה כלל כי אם רק דברי ר׳ דוסא וחכמים.
ובא שם בעדיות פרק ג׳ משנה ג׳:
"חמש רחלות גזוזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז דברי ד׳ דוסא וחכמים אומרים חמש רחלות כל שהן.״
ומחלוקת זו של ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים הדברים מפורשים בה כי כבר באה אחרי מחלוקת בית שמאי ובית הלל אם שתי רחלות או חמש.
ובחולין ד' קל"ה במשנה אשר באו שם באמת דברי בית שמאי ובית הלל על יסוד המשנה ונסדרו יחד עמה, באו אחר זה גם דברי ר׳ דוסא וחכמים:
"ראשית הגז וכו׳ חומר בזרוע ובלחיים ובקיבה מראשית הגז שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן במרובה ובמועט וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות ואינו נוהג אלא במרובה.
וכמה הוא מרובה בית שמאי אומרים שתי רחלות שנאמר וכו׳ ובית הלל אומרים חמש שנאמר" וכו׳.
"ר׳ דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה וכו׳ וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן."
ומבוארים לפנינו כל הדברים כמו שהם, בית שמאי ובית הלל הולכים על יסוד המשנה לפרש "כמה הוא מרובה״ הנאמר שם,
ר׳ דוסא בן הרכינס וחכמים ילכו בסגנון לשונם על דברי בית שמאי ובית הלל שהלכה כבית הלל. ונחלקו כמה צריך שיעשו החמש רחלות, וחכמים סוברים שאין לזה שיעור "חמש רחלות גוזזות כל שהן".
אבל במס׳ עדיות לא נסדרו שם דברי בית שמאי ובית הלל, ולא הובאו שם כל עיקר, ונסדר שם רק מחלוקת ר׳ דוסא בן הרכינם וחכמים.
והאם יוכל להיות ספק שזה הוא מפני שדברי בית שמאי ובית הלל כבר היו אז מסודרים אצל יסוד המשנה.
וכמו שלא באו שם רוב מחלוקותיהם שבכל הש״ס מפני שכבר נסדרו במקומן, אף כן הדבר עם מחלוקתם זאת.
ד) ונראה שם במס׳ עדיות עוד דבר יותר פשוט אשר יברר גם הוא את כל הדבר כמו שהוא.
כי פרק ד' ממס׳ עדיות מראשו לסופו הוא רק פרק שלם אשר בא לחשוב את כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל.
ובא כן בראש הפרק "אלו דברים מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל״. אבל הלא זה הוא דבר פשוט כי על כן נחשבו קולי בית שמאי וחומרי בית הלל, מפני שאלה הם היוצאים מן הכלל, לפי שרוב המחלקאות של בית שמאי ובית הלל הנם להיפך מזה, בית שמאי לחומרא ובית הלל לקולא,
ואיך אפשר כי במס׳ עדיות נסדרו בפרק ראשון רק שישה דברים מחומרי בית שמאי וקולי בית הלל,
ולהיפך נסדרו שם יותר מעשרים דברים שהנם מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל.
ובמה נחשבו הששה דברים מחומרי בית שמאי וקולי בית הלל באיזה פרטים בודדים וגם מהם דברים שאינם לא דאורייתא ולא דרבנן גמור נגד קולי בית שמאי וחומרי בית הלל בדברים רבים וגדולים אשר נחשבו במס׳ זו עצמה ואשר הנם גם במספרם הרבה ועולים שם ליותר מעשרים.
וכל זה רק בפרק ד׳ לבד הכולל רק זה, ואחריו בפרק ה׳ באו עוד דברים רבים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל אשר מנו והוסיפו בתור תנא ושייר התנאים האחרונים ר׳ יהודה ר׳ יוסי ר' שמעון ור׳ אלעזר.
והלא כל זה מוכיח על עצמו שדבר כל המחלקאות של בית שמאי ובית הלל כבר נסדרו הרבה לפני זח במקומם אצל יסוד המשנה, והיו כבר ידועים לכל וסדורים בפי כל.
ועל כן בצדק סדרו בימי הבירורים ובהמס׳ אשר נסדרה לזה ביחוד, את כל קולי בית שמאי וחומרי בית הלל,
היינו הדבר היוצא מן הכלל הידוע ומפורסם מתוך רוב הדברים הסדורים.
ה) וממש כן יוצא מפורש גם ממה שנסדרו שם כבר בפרק ראשון מן משנה י״ב עד סוף הפרק כל הדברים אשר חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.
ובא בראש הדברים "אלו דברים שחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי",
וכל זה אין לו ענין כלל כי אם אחרי אשר כבר נסדרו כל דברי בית הלל ובית שמאי.