דורות הראשונים/כרך א/פרק לא



‫וכן יתבאר לנו הדבר הגדול הזה גם מגמרא בנוגע לתורה ומצוה בבבל גם במקומות מושבי העמים‪.‬‬

‫ואשר אך על פי כל הדברים שנתבארו כי הי׳ שם בהמקומות הרחוקים‬ ההם שני זמנים שונים נוכל להבין הדברים‪.‬‬

‫היינו הזמן הראשון עד סוף ימי הלל שעד אז עמדו גם שם במעלה גבוהה גם בתורה ומצוה‪.‬‬ ‫ והזמן השני בערך כשלשים שנה אחר זה מימי רבן גמליאל הזקן עד ימי‬ רב אשר יצאו משם כמוצאי גולה אחרי סכנת נפש, והנשארים חיו שם בלא סדרי‬ קהלות ובלא צרכי הרבים, וגם הוכרחו להסתיר יהדותם‪.‬‬

‫ובמס׳ תענית ד׳ כ"ח: נאמר רב איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בריש‬ ‫ירחא סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע מינה מנהג‬ אבותיהם בידיהם‪.‬‬ ‬‬‫‬‫ ‫והנה הדבר ידוע כי רב נולד בבבל ונתגדל שם, ורק בגדלותו הלך לארץ‬ ‫ישראל, וגם הוא וכל אבותיו כולם מבבל היו, ועל כן דבר שאין צריך לאמר‬ ‫הוא שהי' רב יודע היטב את כל עניני בבל ומנהגיהם‪.‬‬

‫והתוס' במס' ערכין ד' י' ד״ה י"ח ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל כתבו‬ "פי׳ ובשאר ימים אין אומרים אותו כלל וכו׳ וכן משמע בהך דמס' תענית רב‬ ‫איקלע לבבל חזינהו דקא קרו הלילא בר"ח קסבר לאפסוקינהו כיון דשמע דקא‬ ‫מדלגי דלוגי אמר מנהג אבותיהם בידיהם משמע שרב הי׳ סבור שלא היו אומרים‬ ‫אותו כלל״‪.‬‬

‫וכן הדבר‪ ,‬אבל זה עצמו פלא הוא שדבר כזה הבא בכל ראש חדש בצבור‬ ‫לא ידע מזה רב כלל‪.‬‬ ‫ אבל כבר נתבאר לנו בח"ג עמוד ‪ 104‬דרב איקלע לבבל היינו לבבל‬ ‫הישנה, למעלה הרבה ממקום מושב בני ישראל הקבוע‪.‬‬

‫ובבל זו הוא זה עצמו האמור בכתובות ד׳ נ"ד בנגוד לנהרדעא וסביבותיה‬ ‫מושב בני ישראל הקבוע "בבל וכל פרוודהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוודהא נהוג‬ ‫כשמואל״‪.‬‬

‫והמקומות האלה הם את אשר רב שרירא גאון יאמר עליהן "ואתרחק רב‬ ‫לדוכתא דלא הוה ביה תורה והוו ישראל נפישי התם ואפי' איסור והיתר לא הוו‬ ‫ידעי". ‬ ‫אבל מי המה אבותיהם של אלה שיהי' אפשר לאמר עליהם מנהג אבותיהם‬ ‫בידיהם‪.‬‬

‫והלא הם עצמם גם איסור והיתר לא ידעו, ואם הלך כן מימים מלפנים, ‫ועדין לא קבלו את התורה כטעותם של חוקרי אשכנז, מנין ידעו אבותיהם‪.‬‬

‫והרי גם אין זה מנהג אבותיהם שראו כן במקומות אחרים, ומהם ראו וכן‬ ‫עשו, שהרי במקומות אחרים בבבל לא נהגו כן, ורב לא ידע מזה, ובהכרח שזה‬ ‫מנהג אבותיהם במקומות ההם עצמן ורק שם ביחוד קבעו כן‪.‬‬

‫אבל כל הדברים הולכין למשרים ומתפרשין מאליהן, בימים הראשונים היו‬ ‫שם קהלות גדולות מישראל בכל סדרי תורה ומצוה, והיו גם שם ראשים עליהם‬ ‫גדולי תורה שהי׳ ראוי לסמוך עליהם, ובמקום שקבעו הנהגה חדשה גם אין לשנות‬ ‫מנהגם וממטבע שטבעו‪.‬‬

‫ובעניני התפלות ודרכם ומנהגם כבר הי' בימים הראשונים מנהגים שונים‬ ‫(עי׳ ח"ג עמוד ‪ (290‬וכמו שהדבר עוד גם עד ימינו אלה‪.‬‬ ‫ ועל כן מתחלה כאשר ראה רב את מעשיהם מה שלא ראה עוד בכל‬ ‫המושבות הקבועות בבבל, חשב שיעשו כן בטעות מפני שכבר שכחו תורה, והנם‬ ‫עושים כן מעצמם מתוך חסרון ידיעה‪.‬‬

‫אבל כאשר ראה שעושים היכר בין ראש חדש לבין הימים שיש בהן חיוב‬ ‫גמור מן הדין, הבין מזה שאין הדבר משלהם, ואין זה טעות כי אם תקון מחכמי‬ ‫התורה וזה בהכרח ממה שנשאר בידם מהימים הראשונים בעוד שהיו שם הקהלות‬ ‫על מכונם‪.‬‬ ‫ והן דברי הגמ׳ "סבר לאפסוקינהו כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר שמע‬ ‫מינה מנהג אבותיהם בידיהם״‪.‬‬ ‬‬‫‬‫ ‫ורב נולד ונתגדל בעיקר מקום מושב בני ישראל בבבל דהיינו במחוז נהרדעא‪.‬‬

וכמו שהוא בגמ׳ במס׳ סנהדרין ד׳ ה׳ והאמר מר, איבו (אביו של רב)‬ ‫וחנה ושילא ומרתא ור׳ חייא כולהו בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי הוו‪.‬‬

וכפרי זו סמוכה לנהרדעא, עי׳ קדושין ד׳ מ״ד: אתמר קטנה שנתקדשה שלא‬ ‫לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וכו׳ אמר קרנא וכו׳ אמרו ליה הא מר עוקבא‬ ובי דיניה בכפרי.

‫והי׳ זה סמוך הרבה לנהרדעא כמו שיוצא מדברי הגמ׳ במס׳ מ״ק ד׳ ט׳׳ז‪:‬‬ ‫כי הא דשמואל ומר עוקבא כי הוו יתבי גרסי שמעתא הוה יתיב מר עוקבא קמיה‬ ‫דשמואל ברחוק ד׳ אמות וכי הוו יתבי בדינא הוה יתיב שמואל קמיה דמר עוקבא‬ ברחוק ד׳ אמות.‬

‫וכבר הערנו בח״ב עמוד ‪ 247‬דמר שמואל הי׳ מביתי דינו של מר עוקבא‬ ‫והי׳ בא לעתים קבועים למקומו של מר עוקבא לכפרי ולהיפך מר עוקבא הי׳ בא‬ ‫בזמני המתיבתא לנהרדעא, וכל זה בהיות נהרדעא וכפרי סמוכים, לא רחוקים‬ זה מזה. ‬ ‫ועל כן בהתגדל רב בכפרי אשר במחוז נהרדעא במקומות מושב בני ישראל‬ ‫מהימים הדאשונים לא ידע מנהג המקומות הרחוקים הנדחים, אשר היו עוד בלא‬ סדרי קהלות, בימי עלומיו שיל רב‪.‬‬

‫אבל ברבות הימים כבר החלו בני ישראל לרוב שם, ושנאת הגוים כבתה, ‫ובימי רב האחרונים מאז נתישב שם נבנו החרבות ונטעו הנשמות‪.‬‬ ‫ ובכל זה נראה ונכיר גם בזמן האחרון את ההבדל הגדול בנוגע למעשי‬ ‫הגוים והתקרבותם לבני ישראל במקומות מושבם הקבוע, לבין סורא והמחוז שלה‪,‬‬ דהיינו בבל ופרוודהא‪.‬‬

‫ותחת מה שנאמר במס׳ קדושין ד׳ ע״ג דרש ר׳ זירא במחוזא גר מותר‬ ‫בממזרת רגמוהו כולי עלמא באתרוגייהו אמר רבא מי איכא דדריש מילתא כי האי‬ בדוכתא דשכיחי גיורי.

תחת זה נאמר במס׳ ברכות ד׳ י״ז: אמר רב אשי בני מתא מחסיא (סורא)‬ אבירי לב נינהו דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא ולא קמגייר גיורא‬ מינייהו(ס״ב)‪.‬‬

ובירושלמי שקלים פ״ז ה׳׳ב בנוגע לדין בשר שנתעלם מן העין נאמר:‬

״רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן, חד בר נש אזיל בעי משיזגה‬ איסקופתיה בגו נהרא ואינשתה ואזל ליה חזר בעי מיסבינא אמר ליה רב אסור לך‬ ‫דנא אמר ההיא שטף נהרא ואייתי חורי דנבלה תחתוי, חד בר נש הוה מהלך‬ ‫בשוק טעין ‬‫קופד אתא דייתא וחטפתיה מיניה וטלקתיה חזר בעי מיסבינא אמר‬ ‫ליה רב אסור לך דנא אמר בשר דנבילה הוות טעינא וטלקתיה וכו'." ‬‬‫‬‫ ‫ובבבלי חולין ד׳ צ״ה "אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור וכו' והא‬ ‫דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה יתיב אמברא דאישתטית‬ ‫חזיא לההוא גברא דהוה קא מחוור רישא נפל מיניה אזל אייתי סילתא שדא אסיק‬ ‫תרין אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו ניהליה וכו' וכי מכללא מאי פרוותא דעכו"ם‬ ‫הואי תדע דקאמר להו דאיסורא שכיחי טפי, אלא רב היכי אכל בשרא בשעתיה‬ דלא עלים עיניה מיניה ואיבעית אימא בציירא וחתומא וכו'."

‫והדברים מתמיהים שזה עתה אמרינן "ואי מכללא מאי פרוותא דעכו"ם הואי" דהיינו שלא אסר זה כי אם שם בפרוותא דעכו"ם, ואיזה מקום יש לשאול אחר‬ ‫זה "אלא רב היכי אכל בשרא".‬ ‫ אבל הנה הדבר מתבאר מעצמו לפי כל הנאמר, כי כן הדבר "דפרוותא‬ ‫דעכו"ם הואי״ אין זה המקום ההוא ביחוד לבד, כי אם מקומו של רב בכלל שכן‬ ‫היו שם כל המקומות מסביב, כל המקומות אשר הי׳ שם מצודתו של רב, דהיינו‬ ‫בבל וכל פרוודהא, ועל כן שאלינן על זה בפשיטות "ורב היכי אכל בשרא". ‬‬ ‫וה[[ירושלמי מבאר זה עוד יותר "חמתון מקילין וחמר עליהן".‬‬

וזה הוא גם ענין דברי הבבלי בלשונו של רב "אמר רב עבדי נמי הכי".

‬והיינו שרב ראה שהוא רוצה להקל כל כך ולקחת גם את השניה, אף שזה‬ ‫חמור הרבה יותר מן עיקר חומרת בשר שנתעלם מן העין שכתב רש״י ז"ל "ואפי׳‬ ‫הי׳ מונח על שולחנו", והי׳ שם פרוותא דעכו״ם, וזה אינו שואל כלל ורוצה לקחת‬ ‫לו לשם היתר ועל כן אסר להם כל בשר שנתעלם מן העין, וכלשון הירושלמי‬ ״חמתון מקילין ואסר עליהן״‪.‬‬

‫ורבינו הגדול רש"י ז״ל נדחק מאד בלשון הגמ׳ וכתב "עבדי נמי הכי וכי‬ ‫דרך הוא כן שהמאבד חפץ אחד מוצא שנים כלומר אחרים הוו התם נמי ברישא".‬

‫אבל לשון הגמ׳ ״עבדי נמי הכי״ אינו במשמע כלל למה שהוסיף שם רבינו‬ "‬וכי דרך הוא וכו׳״‪.‬ ‬ ‫ויותר מזה, האם צריך לזה הוכחות כי היו שם גם אחרים ברישא, הרי זה‬ ודאי שהוא אבד רק אחת, והנה הוציא שנים.

‫והפי׳ פשוט הוא כדברי הירושלמי "חמתון מקילין וחמר עליהן" וזה עצמו‬ הוא גם לשון הבבלי "אמר רב עבדי נמי הכי״ ועל כן אסר להם כל בשר שנתעלם‬ ‫מן העין אפי׳ מונח על שולחנו(ס״ג)‪.‬‬

‫והן דברי הגמ׳ אשר מיד אחרי מעשה זו פריכינן "אלא רב היכי אכל בשרא".‬

‫וזה הוא גם זאת את אשר נראה בגמ׳ שאמרו "והא דרב לאו בפירוש‬ איתמר אלא מכללא איתמר דרב הוה יתיב וכו׳". ‬ ‫ולא אמרו בפשיטות ממה שאמר רב על המשנה בשקלים נמצא בגבולין‬ ‫איברים נבילות חתיכות מותרות וכו׳ רב אמר מותרות משום נבילה (דלא מטמאי ‬‬‫‬‫ ‫וכו׳ מיהו באכילה אסורים, רש"י) ולוי אמר מותרות באכילה אשר הובא שם לפני ‫זה בגמ׳‪.‬‬

‫אבל הדבר מבואר מעצמו לפי שמזה אי אפשר להוכיח מכללא לאסור גם ‫בשר המונח על שולחנו שנתעלם מן העין‪.‬‬

‫ומתוך כל זה נבין את עיקר הגירסא מה שהי׳ בגמרא שם‪.‬‬ ‫ כי לפנינו נאמר "אסרינהו ניהליה" ועל הגליון כבר הגיהו "בספרים ישנים‬ ‫הגירסא תרווייהו" וכן ראיתי בדפוס בנבנשתי (אמשטרדם ת"ז) "אסרינהו תרווייהו".‬‬

‫וכלל גדול הוא שבכל מקום שיש שם נוסחאות שונות בא הדבר מפני‬ שיש שם קושיות, והגיה כל אחד על פי דרכו‪.‬ ‬ ‫אבל בגמ׳ הי׳ כתוב "אסרינהו להו" ומפני שלא עמדו על זה לאמר שהכונה‬ ‫על בשר שנתעלם מן העין בכלל, ונתפרש זה רק על מעשי האיש הזה לבד, ‫הוגה תחת "אסרינהו להו" "אסרינהו ניהליה" ואחרים הגיהו "אסרינהו תרוויהו". ‬‬ ‫אבל הפירוש הוא "אסרינהו להו" שעל ידי שראה רב שהם מקילין שם‬ ‫בזה יותר מהראוי על כן אסר להם כל בשר שנתעלם מהעין‪.‬‬

‫וזה הוא יחד לשון הגמרא "אמר רב עבדי נמי הכי אסרינהו להו" והנם דבר‬ ‫אחד עם דברי הירושלמי "רב נחת לתמן חמתון מקילין וחמר עליהן".‬‬

‫הארכנו בזה להאיר יותר כל דברי הגמרא והסוגי׳ שם אשר על ידי זה גם‬ יתחזקו כל דברינו עוד יותר‪.‬‬ ‫ אבל בנוגע לעיקר הדבר הנה הוא מפורש כאן בגמרא דאמרינן "ואי מכללא‬ ‫מאי פרוותא דעכו"ם הואי" ועל כן אין זה מוכח דרב אסר כן בכל מקום ובכל‬ ‫זה מקשינן מיד על זה "אלא רב היכא אכל בשרא״‪.‬‬ ‫ והדבר מבואר מעצמו "דבבל וכל פרוודהא" אתרא דרב הוא כולו בכלל זה‬ ‫של "פרוותא דעכו"ם הואי" וכמבואר‪.‬‬ ‫ ובגמ׳ שם נאמר על המעשה הזאת אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב‬ ‫דאסורא וכו׳‪.‬‬ ‫ וכבר נתבאר לנו בח"ב עמוד ‪ 239‬כי רב כהנא הראשון חבירו של רב אסי‬ ‫ושל רב הלך לארץ ישראל עוד בימי ר׳ שמעון בר רבי ונשאר שם(ס"ד)‪.‬‬

‫ועל כן בהכרח שהי׳ כל זה בראשית ימי בוא רב לסורא וראה אז מעשים‬ ‫שונים כאלה ומהם הובאו בירושלמי ובבלי ועל כן אסר להו‪.‬‬

‫וכל הדברים האלה הן ממה שתקן רב בבואו למקומות ההם‪.‬‬ ‫ וזה הוא גם דברי הגמ׳ במס׳ עירובין ק׳: איני והא רב איקלע לאפסטיא ואסר‬ ‫בגדודא רב בקעה מצא וגדר בה גדר‪.‬‬ ‬‬‫‬‫ ‫והוא ממש כדברי הגמ' בחולין ד׳ ק"י שכבר הובאו, והעיר עליה רב‬ ‫שרירא "ורב בקעה מצא וגדר בה גדר דרב איקלע לטטלפוש שמעה לההיא איתתא‬ ‫דקאמרה לחברתה ריבעא דבשרא כמה חלבא בעי לבשולי אמר לא גמירי דבשר‬ ‫בחלב אסור איעכב וקאסר להו כחלי‪.‬‬

‫ורק בטעות חשבו כי הכונה בכל זה לבבל בכלל, אבל הלשון "רב בקעה‬ ‫מצא וגדר בה גדר" הכונה רק להמקומות ההם ביחוד אשר שם התישב רב, ‫המקומות ההם הרחוקים ממושב בני ישראל הקבוע, מקומות המושב בין ערי העמים, ‫אשר כשתי מאות שנה גם נתבטלו שם כל חיי הקהלות, ואלה אשר נשארו ישבו‬ ‫שם אל עקרבים ויסתירו יהדותם‪.‬‬ ‫ והמעשה הזאת בדבר בשר בחלב בעיר טטלפוש כבר נתבאר שגם במקומות‬ ‫ההם הי׳ זה דבר היוצא לגמרי מכללו, וכי גם העיר הזאת לא נתישבה עדין‬ ‫מקהלת ישראל‪.‬‬

‫וזה הוא הדבר אשר לא מצאנו כן בשום מקום לשמואל, מפני שהוא היתה ‫מצודתו פרוסה על מקומי המושב העיקרי של בני ישראל בבבל נהרדעא וכל‬ ‫פדוודהא אשר שם בנאו ביתם התורה והמצוה.‬ ‫ והחוקרים האחרונים חשבו כי הי׳ רב מחמיר גדול ולא שמואל, וכל זה רק‬ ‫טעות, ובמקום שהיו באמת אינם בני תורה שם החמיר גם שמואל ועוד יותר מרב‪.‬‬

‫ועי׳ במס׳ שבת ד׳ קל"ט "שלחו ליה בני בשכר ללוי כילה מהו כשותא‬ ‫בכרמא מהו מת ביום טוב מהו אדאזיל נה נפשיה דלוי אמר שמואל לרב מנשיא‬ ‫אי חכימת שלח להו שלח להו כילה חזרנו על כל צידי כילה ולא מצינו לה צד היתר, ‫ולישלח להו וכו׳ לפי שאינן בני תורה כשותא בכרמא עירבוביא ולישלח להו וכו׳‬ ‫לפי שאינן בני תורה, מכריז רב האי מאן דבעי למיזרע כשותא בכרמא ליזרע וכו׳.

‫והנה רב מנשיא השיב על פי שמואל, ומפני שהשיב למקום שאינן בני‬ ‫תורה החמיר עליהן כל כך עד שגם אסר להם כשותא בכרמא דבר אשר רב‬ הכריז והתיר בהדיא‪.‬‬

ובכל זה לא נמצא כן בשום מקום על‪ ‬שמואל במקומו, ככל אשר נמצא‬ ‫זה על רב, וזה לפי ששמואל ישב במקום התורה אשר קנתה שם מקומה מהימים‬ ‫היותר ראשונים‪.‬‬ ‫ וכבר הערנו גם בח"ב על יסוד הדבר הגדול מחילוק הארצות בבבל, אשר‬ ‫גם בכל כחו הגדול של רב, אשר יסד נם מתיבתא בהמקומות ההם, בכל זה לא‬ ‫עצרה המתיבתא הזאת כח בימי האמוראים לעמוד בכח עצמה‪.‬‬

ובכל פעם אשר הראש לא הי׳ יחד עם יזה גם ראש הדור בגודל תורתו, ‫‬‫נתבטלה סורא מהיות למתיבתא‪.‬‬

‫לא כן פומבדיתא (נהרדעא ופומבדיתא אחת היו, כסורא ומתא מחסיא)‬ ‫מאז נוסדה עמדה בלי הפסק עד סוף ימי הגאונים (ס"ה) ‪. ‬‬ ‫וסורא כבר אחרי מות רב חסדא נתבטלה עד ימי רב אשי, ובכל ימי‬ ‬‬‫‬‫ ‫הסבוראי כמעט שלא היתה כלל ובראשית ימי הגאונים לא יכלה עוד עמוד, ובסוף‬ ימי הגאונים נתבטלה יותר ממאה שנה לפני פומבדיתא‪.‬‬ ‫ וכל זה מפני שסורא עמדה בין מושבות הגוים, וכשהיא לעצמה לא יכלה‬ עמוד‪.‬ ‬ ‫לא כן פומבדיתא היושבת על מלאת במקום אשר שם התישבו היהודים‬ ‫מסביב, שם לא ידעו רע, וכל הסערות השונות לא יכלו לנגוע בהם, כי הי׳ מצבם‬ ‫איתן וחיי הקהלות מסודרות, ושומרים תפקידם.

‫וזה הוא ענין לשון המשנה במס׳ ראש השנה ד׳ כ״ב: (פ״ב מ״ד) ומאין היו ‫משיאין משואות״ וכו׳ עד שהוא רואה כל הגולה לפניו כמדורת אש‪.‬‬

ובגמרא שם ד׳ כ״ג: מאי גולה אמר רב יוסף זו פומבדיתא.

‫ואין ספק שרב יוסף תפס בלשונו ותרגם דברי המשנה לשומעי דבריו‬ שידעו כפי מה שהי׳ בימיו, אבל בזמן המשואות הי׳ עיר הראשה נהרדעא וכל‬ ‫המחוז ההוא נכלל סתם בשם ״גולה" ושם היתה פומבדיתא גם היא ומאחרי מות שמואל שנחרבה נהרדעא על ידי פפא בר נצר ירשה פומבדיתא הסמוכה גדלה‬ ‫ותפארתה של נהרדעא ותהי היא לראש במושב ישראל הקבוע בבבל, על כן‬ ‫בימיו תרגם רב יוסף דברי המשנה, עד שהוא רואה כל הגולה על פומבדיתא‬ שהייתה אחת עם נהרדעא.

‫וערי המושב הקבוע הם יקראו בכל מקום סתם גולה והשם הזה נשאר‬ ‫מראשית הימים עד שהשתמשו בו גם בזמן האחרון בשעה שגלות ישראל כבר‬ התפשט בכל הארצות. ‬ ‫וכמו שהוא גם במשנה נזיר פ״ה מ׳׳ד מי שנדר בנזיר והלך וכו׳ וזו טעות‬ ‫טעה נחום המדי כשעלו נזירין מן "הגולה" ומצאו בית המקדש חרב וכו׳.

‫והנה הי׳ זח אחר חורבן הבית בשניה כאשר גם מהקיבוץ בארץ ישראל‬ ‫בבית שני הלכו שבי לפני צר לארצות גוים באיירופא‪ ,‬ובכל זה קראו גם אז ‬"הגולה״ סתם את יושבי בבל‪.‬‬

לפי שכן נשאר שמם בכלל עד סוף הימים בהיותם תופסים דבר לעצמם‬ מראשית ימי בבל עד סופם, ובהיותם הם עיקר גליות ישראל‪.‬‬

‫וכן במס׳ סוכה‪ .‬ד׳ כ': תניא אמר ר' חנניה כשירדתי ״לגולה״ מצאתי זקן אחד‬ ‫ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל ר׳ יהושע אחי אבא הודה לדבריו.

‫ובמס׳ ראש השנה ד׳ י"ט: העיד ר׳ סימאי משום חגי זכריה ומלאכי על שני‬ ‫אדרים שאם רצו לעשותן שניהם מלאים וכו׳, וכך היו נוהגים "בגולה״.

וכן במס׳ תענית ד׳ י׳ תניא חנניה אומר "ובגולה״ עד ששים בתקופה, וזה ‫עצמו גם בירושלמי תעניית פ״א ה״א חנניה בן אחי ר׳ יהושע אומר "בגולה״ לא ‫נהגו כן אלא עד ששים בתקופה.

‫וכן הוא גם לשונו של ר׳ יוחנן בירושלמי חלה פ"ד ה"ד אמר ר׳ יוחנן‬ "רבותינו שבגולה״ היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן‪.‬‬

‫ובברכות ד׳ ס"ג אמר רב ספרא ר׳ אבהו הוה משתעי כשירד חנניה בן אחי‬ ר׳ יהושע "לגולה״. ‫ ובירושלמי שבת פ״ה ה"ד ר׳ זעירא בשם שמואל וכו׳ ורבותינו שבגולה נהגו כן‪.‬‬

והדבר בא כן בכל מקום‪.‬‬ ‬‬‫‬‫

הערות

הערה (ס״ב): שם גם נאמר ״דאמר רב יהודה מאן אבירי לב גובאי טפשאי אמר רב יוסף תדע דהא‬ ‫לא איגייר גיורא מינייהו‪".‬‬ ‫ וכבר פי׳ שם רש״י ״גבאי טפשאי שם אומה היא בבבל ובמס׳ קדושין ד׳ ע׳ אמרינן שהיו מן הנתינים״‪.‬‬

ואלה הביאו שנאתם לישראל עוד מימי הבית הראשון, אבל נתישבו שם בבבל לעצמם, כי כן עשו שם‬ בני ישראל, לבלי יתערב זרע הקדש בגויי הארצות. ‬‬‫‬‫

הערה (ס״ג): ודברי הגמרא ״והא דרב לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר" הוא כבכל מקום לאמר ‫שאין זה שמעתתא פשוטה ומימרא סתמית שאמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור כמו שבא הלשון על זה‬ ‫בריש הסוגיא ״אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור" כי אם שרב לא אמר זה בפירוש לשמעתא וכלל, ‫ודברי רב אלה מכללא למדו ממה שהורה להם שם כן, וזה הוא רק מכללא לפי שיכול להיות שרק שם היו‬ ‫טעמים לזה, וכמו שדחינן באמת ואמרין ״ואי מכללא מאי פרוותא דעכו״ם הואי" והדברים פשוטים.‬‬

ובמס' בבא מציעא ד׳ כ״ד: אין ספק כלל שהגירסא הגכונה היא אתא לקמיה דרב ולא לקמיה דאביי ‫וכמו שכתבו שם גם התוס'. ‬‬‫‬‫

הערה (ס"ד): והרשב״א ז״ל בחידושיו שם בחולין כתב ״וההיא דלקמן דאמר ליה רב כהנא לרב חנן‬ ‫זיל שקיל דהאידנא דהיתירא שכיחי טפי אפקוה לבר מהלכתא וכו׳ ורב כהגא הוא דאזיל לטעמיה דרב כהנא ורב‬ ‫אסי הוא דפליגי עליה דרב וכו'. ‬ ‫וכבודו הגדול של רבינו במקומו מונח, אבל רב כהנא ורב אסי דאמרו ליה לרב הוא רב‪ כהנא חבירו‬ ובן דורו של רב וכמו שנתבאר ענינו בח״ב עמוד ‪ ,239‬ורב נחמן מנהרדעא (וגירסת הרשב״א רב חנן והוא‬ ‫גירסא נכונה מאד) דאיקלע לגבי רב כהנא לפוש נהרא במעלי יומא דכפורי, רב כהנא זה מפום נהרא הוא רב‬ ‫כהנא האחרון רבו של רב אשי ועי׳ בח״ב עמוד ‪518‬, והוא בא עוד עם רב חנן מנהרדעא, ‬וזה הוא רב כהנא‬ האחרון ככל מה שנתבאר שם‪.‬‬ ‬‬‫‬‫

הערה (ס"ה): רק בסוף ימי הסבוראים הופרע שם המצב לזמן של עשרים שנה, וגם אז מצאו מקומם ‫סמוך לשם בפרח שבור, אשר באו שם גם מקורא ושם הי' סוף סברא, וכל ‬זה נמשך רק זמן קצר של עשרים‬ שנה, ואחר זה נפתחה פומבדיתא כמו שהיתה.‬ ‬‬‫‬‫