דורות הראשונים/כרך א/חלק שני/פרק ה



‫ועלינו לשוב ולשום לב לעיקר דברי הרב פראנקעל, בנוגע ליסודי המשנה, ‫אשר זה הוא לא לבד יסוד דברי פראנקעל כי אם גם עיקר כל דברי חוקרי‬ ‫אשכנז יחד‪.‬‬

‫ויסוד כל דברי כולם הוא כי מהלל הותחלו ההלכות, ומהלל הותחלו דברי‬ ‫המשנה והתלמוד, כמו שיאמר לנו החכם גרעץ בהמאנ״ש של פראנקעל שנה‬ ‫ראשונה עמוד ‪157‬‬.

"‬הלל הוא הביא תקופה חדשה בהשתלשלות תורת ישראל, הלל הניח את‬ אבן היסוד לבנין התלמוד (המשנה והגמרא)."

‫והן דבריו בספרו ח"ג עמוד ‪ 207‬לאמר‪:‬‬

"על ידי המעשה הזאת הי׳ לראש הסנהדרין בבלי בלתי נודע, הלל, והוא‬ ‫נתן להיהדות דרך חדשה אשר באלף ענפים ושלשלאות תפעול עוד עד היום."

‫הדברים האלה אשר נאמרו מתוך חסרון ידיעה, כמדבר על עולם מלא אשר ‫לא ידע מעולם, ומדבר על המשנה, מבלי לפתוח ולראות את הבא שם (ככל‬ ‫אשר יבואר לפנינו) הדברים האלה היו אצל חוקרי אשכנז ליסוד של כל החקירה‬ ‫הגדולה בדבר המשנה, ולקו המקיף את כל דבריהם בכל הנוגע לתורה‪.‬‬

‫והרב פראנקעל בכל התהפכו בתחבולות, אין בדבריו גם הוא כי אם זה‬ ‫לבד, רק שבאחזו את הקצוות בלי כל חקירה, יסתור את עצמו בנשימה אחת‪.‬‬

‫והנה יאמר בדרכי המשנה עמוד ‪27‬:‬

"דורות חכמי המשנה והברייתא נחלקים בכלל לחכמי מתקני תקנות וגוזרי‬ ‫גזירות, ולחכמי ההלכה, חכמי התקנות הם הדורות הראשונים עד הלל ושמאי‬ ‫אשר תקנו תקנות וגזרו גזירות ולא נודע היאך נתגלגל הדבר בדרך משא ומתן של‬ ‫תורה ובלתי ספק גם יסודתן בהררי קדש של ההלכה וכו׳ ולא נקראה ההלכה על‬ ‫שמם מהטעם אשר בארנו למעלה בפ״א וחכמי ההלכה הם דורות התנאים מתלמידי‬ ‫הלל ושמאי הנקראים בית הלל ובית שמאי ואילך עד ר' יהודה הנשיא."

וכמדומה לנו כי גם בדברי ישראל עלינו לשמוע את אשר נדבר‪.‬‬

‫ומי יתן והי׳ פראנקעל מבאר לנו את הדברים האלה, הסותרים את עצמם‪.‬‬ ‫ והנה יאמר כי חכמי ההלכה הנם רק דורות התנאים מתלמידי הלל ושמאי, ‫ודורות הראשונים שלפניהם היו רק מתקני תקנות וגוזרי גזירות‪.‬‬

‫ובכל זה יאמר לו גם זאת "ובלתי ספק יסודתן (של התקנות והגזירות הם‬) ‫בהררי קדש של ההלכה".

‫אבל הלא‬ "הררי קדש של ההלכה" עדין לא נבראו עוד עד אשר באו‬ ‫תלמידי הלל ושמאי, ויבראו אותם, ואיך הנם הגזירות והתקנות בלתי ספק יסודתן‬ ‫בהררי קדש של ההלכה‪.‬‬

‫ולהיפך אם התקנות והגזירות של דורות הראשונים יסודתן בהררי קדש של‬ ‫ההלכה, בהכרח שההלכה עצמה וחכמי ההלכה כבר קדמו להם‪.‬‬

‫ובעמוד ‪ 7‬מדרכי המשנה יאמר לנו הרב פראנקעל:‬ "הוראת מלת הלכה כתב בעל הערוך (ערך הלך) הוא שדבר הולך ובא מקודם ועד ‫סוף או דבר שישראל מתהלכין בו, ור״ב מוספיא הוסיף תרגום כמשפט הבנות‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫כהלכתא בנת ישראל, אבל יותר מהדרכים האלה נאמר מלת הלכה על מאמר‬ ‫הבא בפני עצמו לפרש ענין מעניני התורה "בלתי לסמוך על הקרא״ או לעשות‬ ‫עצמו סניף להמקרא, ונכנה זאת ההלכה בשם הלכה מופשטת, אבסטראקטע הלכה, ‫וזה יבואר לנו כאשר נחזור עוד על לימוד הסופרים אשר חיברו (כדברים ‬אשר‬ ‫בדא פראנקעל עליהם) מאמריהם אל המקרא כנאמר למעלה (עמוד ‪5‬) והחכמים‬ ‫אשר באו אחריהם עזבו הדרך הזה והפשיטו הדינים אשר הוציאו מפרשי המצוות‬ ‫ועשו להם בתים בפני עצמן‪.‬״‬

‫והנה לנו הבדל חדש בין ראשונים לאחרונים שאלה סמכו דבריהם אל‬ ‫המקרא, והאחרונים עזבו הדרך הזה, ולא סמכו דבריהם אל המקרא ועשו להם‬ ‫בתים בפני עצמם בהמשנה‪.‬‬

‫אבל לא ידע הרב פראנקעל כי במשנה לפנינו הדבר ממש להיפך שדברי‬ ‫הראשונים היינו יסוד המשנה הוא אבסטרבקטע הלכה, ושל התנאים כולם מבית‬ ‫שמאי ובית הלל ואילך דבריהם נסמכו או אל המקרא או אל יסוד המשנה, או‬ ‫על פיה, ככל אשר נראה כל זה לפנינו בדברים שלא ישאר בהם ספק כלל, והנם‬ ‫בולטים ונקראין מאליהן מתוך דברי המשנה עצמה‪.‬‬

‫וכל מעיין וחוקר ישתומם לראות חקירות גדולות וכוללות כאלה נחקרים‬ ‫ונחלטים, רק מתוך איזה חלומות של דברים בטלים, מבלי שים לב לכל המשנה‬ ‫העומדת לפנינו, ותלמדינו כל ארחות דרכה, ואשר אך משם אפשר לברר דבר‬ כל חקירתנו עליה‪.‬‬ ‫ ואיה חכמה וידיעה שיהי׳ אפשר לחקור עליה מבחוץ מתוך דברי‬ ‫הבאי כאלה‪.‬‬

‫ואמנם כן כי יצעוד עוד הלאה הרבה יותר ואם כי כדי להמשיך את הקורא‬ ‫אחריו ישים זה על שכם אנשי כנסת הגדולה, ויכנה שם כן את הדורות הראשונים‬ ‫בעלי דורשי פסוקים ועושים מהם תקנות וגזירות, יגלה מיד כל לבו שגם זה אינו, ‫ותחת מה שבעמוד ‪ 5‬יאמר: ‬ "והנה מלבד אלה המאמרים (בריש מס׳ אבות) הראוים לאומריהם לא נמצאו‬ ‫הלכות ודברים הבאים במדרש התורה לאנשי כנסת הגדולה, כי הגדולים האלה הם‬ ‫בעצמם הסופרים אשר פירשו המצוות וחיברו פירושם אל המקרא וכו׳ הפירושים‬ ‫אלה נאמרו במועצות ודעת מפי אנשי כנסת הגדולה וכו׳."

‫ובעמוד ‪ 6‬שם יאמר "ואלה הסופרים הם אנשי כנסת הגדולה עמדו לישראל‬ ‫עד סוף מלכות פרס ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם".

‫הנה תחת זה אחרי אשר כבר המשיך את הקורא עמו, יחשוב לו לנכון כי‬ ‫כבר יוכל לגלות לו את כל לבו‪.‬‬

‫ובעמוד ‪ 28‬ישוב ידו כי כל זה אינו גם מאנשי כנסת הגדולה "אשר עמדו‬ ‫להם לישראל עד סוף מלכות פרס״ ושמעון הצדיק הי׳ האחרון מהם כי אם מהזמן‬ ‫שאחר זה היינו מימי היונים, ושמעון הצדיק הי׳ הראשון ויאמר שם‪:‬‬

"אך יען לא נתפרשו שמות אנשי כנסת הגדולה לכן נראה יותר לקבוע‬ ‫היסוד הראשון משמעון הצדיק ואילך הנקוב בשם בפ״א דאבות, ואם נלך בעקבות‬ ‫התלמוד ומגילת תענית וסדר עולם יהי׳ משך הדורות משמעון הצדיק עד ר׳ יהודה‬ ‫הנשיא תקכ״ז או תקמ״ז שנה, כי לפי אשר ספרו לנו בתלמוד הלך שמעון הצדיק‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫לקראת אלכסנדר והציל ירושלים וכו׳ ואלה הם חכמי תקנות אשר באו בשמות‬ ‫על הספר: שמעון הצדיק אנטיגנוס איש סוכו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן איש‬ ‫ירושלים יוחנן כהן גדול יהושע בן פרחיה נתאי הארבלי יהודה בן טבאי‬ ‫ושמעון בן שטח שמעיה ואבטליון הלל ושמאי." ‬ ‫ואם כי במקום הזה עוד ידבר על שמעון הצדיק על פי התלמוד ומגלת‬ ‫תענית וסדר עולם שהי׳ בתחלת ימי אלכסנדר, תחלת ימי היונים, הנה אחר זה‬ ‫עמוד ‪ 30‬יכול להטיל ספק גם בזה ויאמר‪:‬‬

"ובאמת לפי סידור יוסף הכהן בא אלכסנדר בימי ידוע אבי אביו של‬ ‫שמעון." (ולהלן שם מצא הדרך דוקא לפי דברי חז"ל לאחר את הכל עי׳ פ״ח)‪.‬‬

‫והנה כי כן התקנות והגזירות ההם, או פירוש המצוות ההם, כפי אשר יכנם‬ ‫פעם כה ופעם כה, כל יסודי התורה והמצוה נבראו ונולדו בימי שמעון הצדיק אנטיגנוס‬ איש סוכו והזוגות‪.‬‬

‫ולא נוכל לדעת איך לא שאלו ארחות עולם, ואיך לא שמו לב לחקור‬ דברי ימינו‪.‬‬

‫כי הפכו הדברים לגמרי ויעשו מתקופת ימי שכחת התורה (לפי דבריהם‬ ‫בעצמם) ימי אורה של תורה, ימי הפרחתה וימי השתלשלותה.

‫כי באמת הנה הימים ההם הנם ימי תקופה של שכחת התורה.

‫כי בכל הימים ההם נתבטלו כל אהלי התורה בארץ ישראל, ולא לבד‬ ‫שלא היו אז חכמי הדור יושבים יחד ועטרותיהם בראשיהם ללמוד וללמד, ליסוד‬ ‫ולנטוע, כי אם שרוב הזמן לא מצאו גם מעמד לכף רגלם, עד שכפעם בפעם‬ הוכרחו גם ראשי הדור עצמם לעזוב את הארץ‪.‬‬

‫וכל הימים ההם הנם ימי שכחת התורה, הימים אשר עליהם יאמר ריש‬ ‫לקיש במס׳ סוכה ד׳ כ׳ "חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה״‪.‬‬ ‫ והרב פראנקעל עצמו בדברו מהלל בדרכי המשנה עמוד ‪ 38‬יאמר: "ועלה לארץ ישראל ויסד התורה בעת אשר נשתכחה שם (סוכה כ׳) ונראה‬ ‫שהכוונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי‬ ‫עת קם העם איש נגד אחיו ונגד רעהו ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה כי‬ מחוץ שכלה חרב ובבית אכלה אש המריבה.״

‫והנה יאמר בעצמו על הימים ההם כי נחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה‬ ‫הימים ימי שכחתה‪.‬‬ ‫ אבל כל מי שיש לו ידיעה בדברי הימים ההם יודע כי בנוגע לתורה וחכמי‬ ‫הדור, אין ערך ודמיון כלל, בין הנעשה בימי הורקנוס ואריסטובלוס לבין המהומות‬ ‫לפני זה בימי אביהם אלכסנדר ינאי, המהומות והמבוכות אשר נגעו לחכמי התורה‬ ‫ביחוד, המהומות והמבוכות אשר באו על העם על ידי הצדוקים אשר היו אז לכל‬ ‫לראש, ואשר כפי דברי יאזעפוס אכלה חרב בעם גם שש שנים רצופים ותאכל‬ ‫מהם יותר מחמשים אלף נפש, וסגולת העם נצלבו בראש חוצות ירושלים, ואלפים‬ ‫ורבבות עזבו את ארץ יהודה ויתישבו בארצות אחרות, ואלפים ורבבות הושבו‬ ‫בבתי כלאים, ויצאו משם רק אחרי מות ינאי כאשר באה הממשלה תחת יד‬ ‫הפרושים בימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי, ככל אשר יבואר לנו במקומו, וגם‬ ‫בדברינו בחלק זה (צדוקים ובייתוסים פכ״ט ולהלן)‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫והעיקר עופפה חרבם הקשה על ראש חכמי הדור וראשי העם‪.‬‬ ‫ והרב פראנקעל עצמו בשכחו חשבונות של מצוה ובהלכו לתומו יאמר‬ בעמוד ‪13‬: ‬ "והנה גם בימי הזוגות לא שקטה הארץ, כי לא ארכו הימים, ותהי מריבה‬ ‫בין המלך ובין העם, ואלכסנדר ינאי בן יוחנן כהן גדול בעל אחות שמעון בן שטח‬ ‫מלך רע ובליעל הרג בעם מכת חרב והרג ועשה נקמות אכזריות בהגדולים והטובים בו.״

‫ובכל זה שכח פראנקעל דברי עצמו, ויאמר בעמוד ‪ 30‬על הלל "ויסד‬ ‫התורה בעת אשר נשתכחה, ונראה שהכונה על ימי הריבות והמלחמות בין הורקנוס‬ ‫ואריסטובלוס בני אלכסנדר ינאי וכו׳ ונחרבו בתי המדרש ונתמעטה התורה״‪.‬‬

‫אבל אם הי׳ הדבר כן לפני ימי הלל על ידי המלחמות של הורקנוס‬ ‫ואריסטובלוס, ובני אריסטובלוס, ‬הנה הי׳ זה כן עוד הרבה יתר מאד בימי אביהם‬ ‫בימי אלכסנדר ינאי עצמו‪.‬‬

‫ותחי להיפך כי בימי הורקנוס ואריסטובלוס הי׳ זה רק מבוכות במדינה, ולא‬ הי׳ זה אז רדיפות לגדולי התורה ולבתי מדרשיהם ביחוד‪.‬‬

‫לעומת זה היו מעשי אלכסנדר ינאי על פי הצדוקים, והם כוננו חצם ננד‬ ‫התורה ביחוד, וירדפו באף ובחמה נוראה גם את כל המתנהגים בדרכי התורה, ‫ויעשו סנהדרין של צדוקים, וחכמי התורה הוכרחו לצאת בגולה בנעריהם ובזקניהם‬ ‫וגם שם לא הונח להם‪.‬‬

‫ומפורש גם במגילת תענית פי״ב "בשבעה עשר ביה (באדר) קמו עממיא‬ ‫על פליטת ספריא במדינת כלקיס ובית זבדאי והוה פורקן, שכשירד ינאי המלך‬ ‫להרוג את החכמים (בחג הסוכות, ויבואר במקומו) ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא‬ ‫ושרו במדינת קוסליקום ונכנסו האויבים שבאותו מקום עליהם וצרו עליהם להרגם‬ ‫והזיעו בהם זיע גדולה והכו בהם מכה רבה והשאירו בהם פליטה והלכו להם לבית‬ ‫זבדי וישבו שם עד שחשיכה וברחו משם, ר׳ יהודה אומר סוס קשור הי׳ וכו׳." ‬ ‫ורק זמן קצר מאד בתוך ימי אלכסנדר ינאי מצאו להם מעמד, וגם זה רק‬ ‫בתור ערום ראה רעה ונסתר, ולא הרעו להם בפרהסי׳, עד אשר שבו הצדוקים‬ ‫ללכת עוד הפעם ביד רמה וחרב שלופה, ככל אשר יבואר לנו כל זה במקומו, ‫וגם לפנינו בדברינו על הצדוקים מפרק כ״ט ולהלן‪.‬‬

‫וכידוע הנה גם מהזוג שלפני שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי, הזוג הקודם‬ ‫להם דהיינו יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי, הנה הוכרח גם ראש הדור יהושע בן‬ ‫פרחיה לנוס לאלכסנדריא של מצרים ולשבת שם ימים רבים, ושב לארץ רק‬ ‫אחרי מות יוחנן כהן גדול בתחלת ימי אלכסנדר ינאי על ידי השתדלות שמעון‬ ‫בן שטח, אשר אז הי׳ יכול עוד לפעול עליו בעזרת אחותו, ככל אשר יבואר גם‬ ‫זה בדברינו על הצדוקים‪.‬‬

‫ובאמת כי מאמצע ימי יוחנן הורקנוס (יוחנן כהן גדול) מאז נתן ידו אל‬ ‫הצדוקים הנה לא לבד כי חכמי התורה נרדפו באף ובחמה וקצף גדול‪.‬‬

‫כי אם שגם נגזר אז גזירה כוללת על העם על כל מי שיעוז לשמור‬ ‫ולעשות את התקנות מדרבנן כמו שהוא מפורש בדברי יאזעפוס ‪XIII, 10, 5‬‬ ‫והושם על זה עונשים קשים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫והדבר לא נתבטל עד ימי שלמינון אשת אלכסנדר ינאי כמו‬ שהוא בדברי ‫יאזעפוס ‪XIII, 16, 2‬ ויבוארו הדברים לפנינו בדברינו על הצדוקים‪.‬ ‬ ‫ואם כי ידענו את ראשי התורה, אשר גם כשהחרב הונח על צוארם היתה‬ ‫ספר תורה בחיקם, וגם לכל מקום שגלו גלתה התורה עמהם, וראשי תלמידיהם‬ הלכו גם שם אחריהם‪.‬‬

‫אבל כל זה עמד להם, רק שלא תשתכח תורה מבני ישראל בארץ ישראל‬ ‫וכל יגיעתם הגדולה יכלה להשתרע רק לחזק ברכים כושלות לבלי יפלו בנופלים, ‫ויכלו לעשות כן רק מפני שכבר היתה כל המשנה ביסודה סדורה קבועה וטבועה‪.‬‬

‫ומזה עצמו שתלמידים רבים הוכרחו לצאת בגולה אחרי רבותיהם יצאו גם‬ ‫נזקים גדולים מאד‪.‬‬

‫והן דברי אבטליון לחכמי דורו בימיו במס׳ אבות פרק א׳ משנה י"א:‬

"חכמים הזהרו בדבריכם (בנוגע להאבירים אשר לקחו הרסן בידם) שמא‬ ‫תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם‬ ‫וימותו ונמצא שם שמים מתחלל‪“.‬‬ ‫ וכוונתו "ותגלו למקום מים הרעים" הוא בהמקומות כמו אלכסנדריא של‬ ‫מצרים וחברותיה שכבר נמצאו שם חיצונים למיניהם, וה‬רבה מן התלמידים נכשלו‬ ‫ונלכדו ושם שמים נתחלל על ידם‪.‬‬

‫אבל זה עצמו שאבטליון העיר על זה את חכמי דורו (ג) מעיד לנו ומברר‬ ‫נם הוא את אשר הגיע אז, על ידי הרדיפות הנוראות לחכמי הדור לפני ימי ‫שמעיה ואבטליון.

‫ולפני ימי אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס, בימי הזוג שקדם ליהושע בן‬ ‫פרחיה, היינו בימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן הנה ידוע כי בימיהם היו ימי השמד‬ ‫הנורא, והנם עצם ימי אנטיוכוס עפיפהאנעס, אשר הותחלו כחמש עשרה שנה לפני‬ ‫אשר נהרג יוסי בן יועזר על ידי אלקימוס בשנת קנ״א — קנ"ב לשטרות, והלכו‬ ‫ונמשכו זמן גדול של יותר משלשים שנה רצופים, עד ימי שמעון החשמונאי, ‫האחרון מהאחים החשמונאים אשר אך בימיו שקטה הארץ, ולפני זה גברו גם ימי‬ ‫השמדות וגם ימי הפיזור הנורא, ובטול כל הסדרים עד אשר שנים רבות ישבה‬ ‫ירושלים עצמה שוממה מכל בניה, גם בימי יהודה גם בימי יונתן‪.‬‬

והנה באו ועשו מהימים האלה ימי הבריאה ימי בנין בתי מדרשות והיכלי‬ ‫התורה, ימי התיסדות בתי הוועד ועיקר ימי אורה של תורה, מבלי שים לב לכל‬ דברי הימים בימים ההם‪.‬‬

‫ואמנם כן כי כמו ברוב הדברים כן גם במקום הזה הי׳ מורה דרכם‬ קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן שער י"ג עמוד ‪ 186‬אשר יאמר שם:

"מעתה אנו חוזרין לאחוז בהסיפור ר״ל מה שהי׳ וקרה עם ההלכות "מזמן‬ ‫יסודן" עד זמן תיקון וסתימת המשנה שלנו וכו׳ ידענו כי מיד בדור שני להתחלת‬ ‫‬‬‫‬‫ ‫יסוד ההלכות(ד) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש‬ ‫גדולים וכו׳ ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים, הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳‬ ‫שכחה ראשונה להלכות קבועות ושנויות בלשונן היתה בשנות החירום והמלחמה‬ ‫הקשה שהתחילה בעונות בין משפחת בני חשמונאי בסוף ימי מלכותם (היינו בין‬ ‫הורקנוס ואריסטובלוס) ונמשכה עד שנתחזק הורדוס על ממלכתו."

וכל מעין וחוקר בדברי הימים ישתומם לראות כי הפכו את ימי התקופה ‫האמצעית, תקופת ימי השמד והמבוכות, תקופת ימי שכחת התורה, לימי התיסדות‬ ‫התורה, ימי הבנותה, ימי הפרחתה, והוא רק הכחשת כל מעשי דברי הימים, הכחשת‬ ‫דברים ידועים ומפורסמים אשר כתבו והסכימו גם הם עצמם‪.‬‬

‫עד כי גם שמעון השני אשר עליו תלו שלטניהם לאמר שזה הוא שמעון‬ הצדיק האמור במשנת מס׳ אבות, וכי הוא הנהו אצלם הדור הראשון לכל הדברים‬ ‫אשר בדו מלבם, ויוסי בן יועזר הנהו לדבריהם הדור השני הבא אחריו, הנה‬ ‫שמעון זה כבר ימיו נופלים (ובפרט כפי מה שהגבילו הם זמנו) בעצם ימי‬ ‫האיתנים שכני ארץ ישראל, אנטיוכס הגדול מלך סוריא עם התלמיים מלכי מצרים, ואשר בנוגע למעמד ארץ יהודה בעת ההיא יאמר יאזעפוס אלטטי׳ ‪XII, 3, 3‬‬:

‫״בימי אנטיוכס הגדול אשר משל באזיען הוכרחו היהודים לשאת ולסבול‬ כל ידי עמל ותלאה גם בפאלעסטינא (ארץ יהודה) אשר נעשתה אז שממה, גם‬ ‫בחילת סוריא, ובהמלהמות אשר היו לו לאנטיוכס הגדול עם פטאלאמעאוס‬ ‫פהילאפאטאר, ועם בנו פטאלאמעאוס עפיפהאנעס הי׳ אסונם ושברם גדול מאד, ‫גם בהמלחמות אשר נצח בהם אנטיוכס, גם בהמלחמות אשר גברו עליו מלכי ‫מצרים הי׳ אסון היהודים שוה, ונדמו אז כאניה המטורפת בתוך ים סוער אשר‬ ‫אם ישוב הרוח מצפון ומים אחת הוא לה, והיא תתפוצץ לרסיסים."‬

‫וגם החכם ווייס בשכחו דרכו, וסוס רכבם מהשתלשלות התורה בימים‬ האחרונים ככל אשר בדו מלבם יאמר (ח"א עמוד ‪99‬): ‬ ‫״אמנם גם בארץ ישראל נתעכבה לפרקים דרישת התורה בהליכתה וכו׳ גם‬ ‫המלחמה הכבדה אשר היתה בין אנטיוכס הגדול ובין תלמי השלישי והרביעי מלכי‬ ‫מצרים הביאה צרות רבות ורעות לישראל וכו׳ בעת ההיא הי׳ לראש הכהן הגדול‬ שמעון בן חניו השני בן שמעון הצדיק הראשון."

‫וגם קראכמאל־הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד ‪ 55‬יאמר גם הוא "אולם‬ ‫משנת מאה ועשר ליוונים פסקו משך זמן מסוים שנות המנוחה וכו׳ ומן אז והלאה‬ היא שנת קכ"ג החלו ימי המצוקות וכו׳‪.‬‬

‫ובשנת קל״ז כבר מלך אנטיוכס אפיפהאנעס, ומיד אחר זה כבר החלו‬ ‫המבוכות בארץ, ואחריהם כל תוקף השמדות, וכבר נתבאר לנו את אשר הי׳ בכל‬ העת הזאת מאז והלאה. ‫‬‬‫‬‫ ‫ואם באורך התקופה הזאת מימי אנטיגנוס איש סוכו ושמעון השני עד ימי‬ ‫הלל ושמאי, תקופת ימי שכחת התורה, היו שם גם שביבי אור, וימים שיש בהם‬ ‫חפץ אשר גם זרחה להם השמש לימים מועטים‪.‬‬ ‫ והוא ערך שבע שנים בימי שמעון החשמונאי, ואחר זה בראשית ימי יוחנן‬ ‫בנו עד אשר נתן ידו להצדוקים, וזמן קצר בימי אלכסנדר ינאי בראשית ימיו, ‫ובתשע שנים בימי מלוכת שלציון אשת ינאי‪.‬‬

‫אבל כמה נחשבו השנים המקוטעות האלה, אשר נבלעו כל פעם בתוך‬ ‫שנות הרעה ופזור החכמים, והריסות כל בתי הוועד, וכל מועדי אל בארץ‪.‬‬

‫ורק נעמוד משתאים ומשתוממים על כחם הגדול אשר הצליח בידם כל פעם‬ ‫לקומם הריסותם, עד כי נשמע קולם אלינו מתוך ימי הטובה המעטים ההם, ונשוב‬ ‫נתפלא על מעשיהם הגדולים לשוב ולבנות חרבות, בתוך השנים המעטים ההם, ‫עד כי יכלו קום, ולהציל הריסות התורה מכף מנדיה ומיד כל הנחרים בה‪.‬‬

‫וגם זה הי׳ דבר גדול ונפלא מאד, אשר כל אשר נוסיף להתבונן, יותר‬ ‫נתפלא על אורם ואמתם, ויותר נשתומם על עזוז רוחם, ומסירת נפשם לתורת ד׳‪.‬‬

‫אבל יותר מזה לא יכלו לעשות בימי המבוכות השמות והתהפוכות הנוראות‪,‬ ‫ימי סערה מחוץ‪ ,‬וסער קטב ישוד מבפנים‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫

הערות

הערה (ג): התוסיו"ט נדחק שם וכתב מס׳ מדרש שמואל בשם הר״י שושן ״מה שהזהיר לחכמים אין‬ הכונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות‬ ‫מה שאין כן בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו לכן הזהיר יותר לחכמים‪.‬‬

‫אבל הדברים פשוטים כמבואר בפנים ודבריו נאמרו באמת לחכמי הדור וזה הוא כל ענינם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫

הערה (ד): כטבע כל הדברים הלקוחים מן חאויר אשר ‬כל ‫אחד יעשח לו מהם סגנון כרצונו, כן עשו‬ גם בהעיקר היותר גדול הזה. קראכמאל יכנה זח עצמו על דרכו "יסודי ההלכות" ופראנקעל יקרא זה על פי‬ ‫דרכו ״תקנות וגזירות״ כל אחד על פי הסגנון אשר חפץ ביקרו, ובעצמו של דבר אין שם דבר מזה וכל דבריהם‬ יחד אינם כי אם דברי טעות אשר בדו מלבם‪.‬‬ ‫‬‬‫‬‫