ברטנורא על נגעים ג

(א)

הכל מיטמאין - ואפילו קטן. דמהו דתימא איש צרוע כתיב (ויקרא יג), קמ"ל אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב [שם]:

הכל כשרים לראות את הנגעים - ואע"פ שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אם חכם עמו, רואה . אבל בינו לבין עצמו אם אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:

שהטומאה והטהרה ביד כהן - חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע"פ שהוא שוטה , אמור טמא, אמור טהור:

בין באיש אחד בין בשני אנשים - שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים, אין הכהן רואה אותן בבת אחת, שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד :

ומסגירו - אי בר הסגר הוא, כגון ע"י ארבעה מראות:

ומחליטו - אם ראוי להחליט, כגון ע"י שער לבן או מחיה:

ופוטרו - אם הוא למטה מארבעה מראות:

וחוזר לשני - מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו:

אין מסגירים את המוסגר - וכן נמי אין מחליטין את המוסגר. דאם הסגירו בנגע אחד ואח"כ נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו, אין נזקק לו. וכי מתסי מן הראשון אין על הנגע השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט, עד שיזקק לו:

אבל בתחלה בסוף שבוע מסגיר ומסגיר - אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון, מסגיר על הראשון ומסגיר על השני. וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו, מסגירו וחוזר ומסגיר על השני:

מחליט ומחליט - מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר - מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

מחליט ופוטר - מחליט על הראשון ופוטר על השני. וה"ה איפכא, מסגיר ומחליט, או מחליט ומסגיר, פוטר ומסגיר, פוטר ומחליט:

(ב)

נותנין לו שבעת ימי המשתה - דכתיב וביום הראות בו, מכדי לכתוב רחמנא ובהראות, מאי וביום, לומר לך יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה:

(ג)

עור הבשר - שנראה בו אחד מארבעה מראות:

בתחילה - כשהובא אל הכהן בלא הסגר, מיטמא בשער לבן ובמחיה. אבל בפשיון אינו מיטמא עד סוף שבוע ראשון, או סוף שבוע שני, ולאחר הפטור דסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו, אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו:

שלשה עשר יום - דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן:

(ד)

השחין והמכוה מיטמאין בשבוע אחד - דשאר נגעים יש להן שני הסגרות, ואלו אם לא פשה בשבוע ראשון ולא נולד שער לבן, פוטרו. ולשון מיטמאין דנקט, הכי קאמר , כשבאו אלו שני סימנים בסוף שבוע אחד, טמא, הא לא באו, טהור:

(ה)

הנתקים - נגעים שבראש או בזקן קרויין נתקים:

בשער צהוב דק בתחלה - אם בתחלה נולד לו שער צהוב, מחליטו:

צהוב - דומה לזהב:

בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני - אם בסוף שבוע ראשון פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, מסגירו שנית, ואם בסוף שבוע שני פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו. ואם לאו, פוטרו. ואם לאחר הפטור פשה או נולד לו שער צהוב, מחליטו:

(ו)

הקרחת והגבחת - לקמן בפ"י מפרש איזו היא קרחת ואיזו היא גבחת:

במחיה ובפשיון - אבל בשער לבן אין מיטמאין, לפי שאין שער צומח בהן:

(ז)

בירקרק ובאדמדם - הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה ירקרק ואדמדם, ולא קרי לעיל סימן טומאה לארבעה מראות שבעור בשר, משום דארבעה מראות שבעור בשר אפילו עומדים בו כמה שנים אינן מחליטים בלא שער לבן ובלא פשיון ובלא מחיה, אבל בבגדים כשעמד הירקרק או אדמדם שני שבועות אע"ג דלא פשה כתיב באש תשרפנו, להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה. וכן בבתים שלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק, כתיב (ויקרא יד) ונתץ את הבית, כאילו פשה, להכי קרי להו סימן טומאה:

לאחר הפטור - כגון שכהה, אם חזר אחרי כן, שורף:

(ח)

תשעה עשר יום - ראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים לפניהם ולאחריהם:

פחות משבוע אחד - כגון שחין ומכוה:

שלשה שבועות - כגון נגעי בתים: