ביאור:תהלים קיז

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים קיז)


א הַלְלוּ אֶת יְהוָה כָּל גּוֹיִם העמים, שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים האומות.
ב כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ נגלה חסדו עלינו בגבורה, וֶאֱמֶת יְהוָה ובכך התברר שהבטחת ה' קיימת לְעוֹלָם - הַלְלוּ יָהּ.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • זהו הפרק הקצר ביותר בתנ"ך. התוספות על מזמור אחר: "לא ייתכן שיהיה המזמור שני פסוקים" (פסחים קיז ע"א ד"ה 'שעומדים'). מדברים אלו משמע שהתוספות לא הכירו מזמור בן שני פסוקים בספר תהילים, וחשבו שקיומו של דבר זה הוא מן הנמנע. נראה אפוא, כי חלוקת מזמורי ההלל במקומנו בנוסח שעמד לפני בעלי התוספות, הייתה שונה מזו שאצלנו. ואכן, המאירי בפירושו למזמורנו כותב כי "בספרים שלנו (פרובנס, המאה הי"ד)... שני פסוקים אלו (קי"ז, א–ב) – סוף מזמור 'אָהַבְתִּי'", כלומר הם אינם מהווים מזמור בפני עצמו, אלא חותמים את מזמור קט"ז שלפניהם (הפותח במילים "אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע"). גינצבורג במהדורת התנ"ך שלו כותב כי ברוב כתבי היד וכן בשלושה דפוסים עתיקים של התנ"ך "מזמור קי"ז ומזמור קט"ז – חדא פרשתא", ולא עוד, אלא שברוב כתבי היד גם ב-קי"ח, א אין מתחיל מזמור חדש, ורק בפסוק ה במילים "מִן הַמֵּצַר", מתחיל מזמור חדש. ברם שני כתבי היד החשובים של בעלי המסורה, 'כתר' ארם צובא וכתב יד לנינגרד, ובעקבותיהם ספרי התנ"ך הנדפסים, רואים את מזמור קי"ז כמזמור עצמאי בן שני פסוקים. (מתוך מאמר מקיף של הרב סמט)