ביאור:מ"ג ויקרא ו י
לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי עריכה
לא תאפה חמץ חלקם. אף השירים אסורים בחמץ (מנחות נה.):
וזאת תורת המנחה. הוסיפה הפרשה הזו כפי פשוטה ארבע מצות במנחה, שתהא נאכלת מצות (פסוק ט), ושתהא נאכלת בחצר אהל מועד, (שם) ושיאכל אותה כל זכר בבני אהרן, (פסוק יא) ושיקדש כל אשר יגע בהן (שם). וכפי מדרשו דברים הרבה מחודשים בה. שאפילו מנחת כהנים [שאינה] נקמצת [טעונה שמן ולבונה]. ושיגיש אותה לפני ה' שהוא קרן מערבית, ואל פני המזבח שהוא קרן דרומית, ונמצא שטעונה הגשה לקרן מערבית דרומית (זבחים סג:): והרים ממנו. מן המחובר, שלא יביא עשרון אחד בשני כלים (מנחות כד.). ושלא יעשה מדה לקומץ (שם יט:): ואמר לא תאפה חמץ. להקיש כל המלאכות לאפיה, שאף לישתה ועריכתה וכל מעשה ומעשה שבה עובר בלאו, ולוקה עליו בפני עצמו (מנחות נה:): חלקם נתתי אותה מאשי. שאף לחלק אינם רשאין אלא לאחר מתנות האישים. ומכאן למדנו לכל הקדשים, דכתיב קדש קדשים היא (תורת כהנים פרק ג ב): לא תאפה חמץ חלקם. שאף השירים אסורים בחימוץ (מנחות נה.): כחטאת וכאשם. לימד מה חטאת מן חולין ביום וביד ימנית אף זו מן החולין ביום וביד הימנית (תורת כהנים פ"ג ג):
וטעם לא תאפה. הוא העיקר במצות פסח:
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם: עריכה
כחטאת וכאשם. מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה. מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה (מנחות נה:):
כחטאת וכאשם. לימד מה חטאת מן חולין ביום וביד ימנית אף זו מן החולין ביום וביד הימנית (תורת כהנים פ"ג ג):
כחטאת וכאשם. כן המנחה: