ביאור:מ"ג דברים כד טז
לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ: עריכה
לא יומתו אבות על בנים. בעדות בנים וא"ת בעון בנים כבר נאמר איש בחטאו יומתו אבל מי שאינו איש מת בעון אביו והקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "עיון בהנהגת ה' את עולמו" וכו']
לא יומתו אבות על בנים. בעדות בנים, וכן בנים בעדות אבות.
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מה סופו של הפסוק" וכו']
ובנים לא יומתו על אבו'. בב"ד כדכתיב ואת בני המכים לא המית ככתוב לא יומתו וגו' אבל הקב"ה פוקד עון אבות על בנים כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם וכדכתיב אבות יאכלו בוסר ושני בנים תקהינה. לאבד נחלת אבות אבל לא ע"י בית דין:
ותועי רוח שאלו איך אמר הכתוב לא יומתו אבות ובמקום אחר אומר פוקד עון אבות ושאלתם תהו כי לא יומתו אבות על בנים מצוה על ישראל ופוקד עון אבות על בנים הוא הפוקד וכבר פירשתיו במקומו:
והזכיר האבות ובנים והוא הדין לכל הקרובים שהם נפסלים לעדות, וגזרת הכתוב הוא שהן פסולין לכל דבר אפילו לחובתם אין צריך לומר לזכותם ולהנאתם:
לא-יומתו אבות על-בנים. אפילו על חטא המרד במלכות, שמנהג המלכים להרוג גם את בניהם, שלא יקומו לשונאים למלכות, כענין "הכינו לבניו מטבח בעון אבותם, בל-יקמו וירשו ארץ ומלאו פני-תבל ערים" (ישעיה יד, כא) פרושו: 'שונאים', כמו "ויהי ערך" (שמואל-א כח, טז). מכל מקום, אסרה תורה למלכינו להרג זה בשביל זה, בחמלת ה' על עמו. וזה קיים אמציהו מלך יהודה, כאמרו: "ויהי כאשר חזקה הממלכה עליו, ויהרג את-עבדיו המכים את-המלך אביו. ואת-בניהם לא המית, כי ככתוב בתורה בספר משה, אשר-צוה ה' לאמר: לא-ימותו אבות על-בנים, ובנים לא-ימותו על-אבות" (דברי הימים-ב כה, ג-ד).
[מובא בפירושו לפרק י"ג פסוק ט"ו] החרם אתה ואת כל אשר בה. אותה, הם אנשים הנדחים, ואת כל אשר בה, הנשים הנגררות אחר האנשים. אבל הטף שהם קטנים בזכרים ובנקבות אין ממיתין אותן, וכן אמרו בספרי, חנן אומר לא יומתו אבות על בנים וגו', בעיר הנדחת הכתוב מדבר: אבל בתוספתא של מסכת סנהדרין (פי"ד ה"א) נחלקו בה, קטני בני אנשי עיר הנדחת שהודחו עמה אין נהרגין, רבי אליעזר אומר נהרגין. אמר לו רבי עקיבא מה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך והרבך (פסוק יח), אם לרחם על הגדולים הרי כבר נאמר החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה, ומה אני מקיים ורחמך והרבך אלו קטנים שבתוכה וכו'. והנה כל אלו המצות ביאור מה שנאמר בתורה (שמות כב יט) זובח לאלהים יחרם, ועתה ביאר החרם מהו במדיחים ובעובדים:
בחטאו יומתו. לא תטה. לומר כל המטה דין חייב מיתה: