ביאור:מ"ג דברים ט כג
וּבִשְׁלֹחַ יְקֹוָק אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם עריכה
וכך הזכיר פעם אחרת חטא המרגלים בקצרה, בעבור העון הגדול, כי בו ישלים ממרים הייתם עם ה'.
ובשלוח ה' וגו'. פירוש ליהושע וכלב לרגל הארץ היתה כונתו לאמר עלו ורשו את הארץ אשר אני נותן וגו', וכאומרו בפרשת שלח לך וגו' אשר אני נותן, ועיין מה שפירשתי שם. והפסיק בענין המרגלים ובענין תבערה ומסה וכו' באמצע מעשה העגל, נתכוין להסמיך כל ההקצפות, ואם היה נגמר סדר כל מעשה העגל היה מפליג בין הקצפה להקצפה וההפלגה בזה תוליד העדר ההרגש שאליו יכוין:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע גם חטא המרגלים" וכו']
וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ: עריכה
לא האמנתם. בלב: ולא שמעתם. במעשה, ושב לבאר התפלה שהתפלל:
ולא האמנתם לו. במצות הלב. ולא שמעתם בקולו. במצות המעשה. ויתכן שירמוז ולא האמנתם לו אל השם המיוחד, ומטעם זה לא אמר בו כמנהג הכתובים בלשון אמונה שהוא נופל בב' כלשון (במדבר כ) יען לא האמנתם בי, וכן (שמות יד) ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכן (דברים א) ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, ורבים כן, כי אילו אמר בו, לא היה צריך לכתוב ולא שמעתם בקולו, כי באור מלת בו בשמו, וקולו הוא שמו, ולכך הוצרך לומר לו כדי שיזכיר הכתוב שמו הגדול וזכרו. ויהיה שעור הכתוב ותמרו את פי ה' אלהיכם ולא האמנתם לו, הוא ה' אלהיכם, ולא שמעתם בקולו הוא פי ה' אלהיכם, והבן זה:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מה בין "לא האמנתם" לבין" וכו']