ביאור:מ"ג במדבר כג ג
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה עריכה
התיצב על עלתך. לכוון בהעלאת כל חלק ממנה, כענין "כי הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא יז, יא).
על עלתך. חסר וי"ו, כי לא חפץ בה הקב"ה שאמר לו כי טוב פת חרבה ושלוה בה מ'בית מ'לא ז'בחי ר'יב (משלי יז, א) ר"ת ממזר. פירוש מז' פרים ז' אילים שהקריבו המואבים שבאו מממזרות:
אוּלַי יִקָּרֵה יְקֹוָק לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ עריכה
אולי יקרה ה' לקראתי. אינו רגיל לדבר עמי ביום:
אולי יקרה ה' לקראתי. אולי בהתבודדי אף על פי שלא אשיג לעלות לאור פני מלך, כמו שהיה הענין במשה, כאמרו "בכל ביתי נאמן הוא" (לעיל יב, ז) יקרה לי שיבא ה' לקראתי, כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו, קודם שעלה אל השלמות שהשיג אחר כך, כאמרו "וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלהים" (שמות ג, ד).
יקרה. מגזרת לקראתי:
ודבר. סמוך אל מה:
וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי: עריכה
וילך שפי. כתרגומו יחידי לשון שופי ושקט שאין עמו אלא שתיקה:
וילך שפי. בגימטריא חיגר ברגל. דבר אחר מלשון שף מדוכתיה משום שנאמר (לעיל כב, כה) ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. שפי. פ"א כפולה, שפשפש וחפש באיזה שעה טוב לקלל את ישראל:
וילך שפי. חגר כמו ושפו עצמותיו. גם שניהם מגזרת חטופי למ"ד פעל של ה"א:
וילך שפי. דברי המתרגם ארמית ידועים שהוא לבדו והנה שפי לבדו גם הוא בלי אח ואחרים אמרו כי הוא כמו נכאה לבב מגזרת ושפו עצמותיו והנכון בעיני שהוא מגזרת קול על שפיים וימצא ביו"ד גם באל"ף כמלת פתאים
וילך שפי. תרגומו יחידאי, ואין לו חבר: והחכם רבי אברהם ז"ל פירש שהוא מלשון (ישעיה מא) על שפיים, שהוא מקום גבוה ושעורו וילך אל שפי, וכן (במדבר יא) נסעו העם חצרות, כי היה נוסע ממקום למקום כמנהג מנחש, עד כאן.
[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק כ"ה] ותלחץ את רגל בלעם. שעל זה זה נעשה חגר כדכתיב וילך שפי:
והטעם שהלך אל שפי ותחסר מלת אל כמו ויבא ירושלים וכן נסעו העם חצרות ורבים כן והנה הוא מנחש בלכתו כי כן כתוב ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים והנה גם פה רמזתי לך סוד חתום:
וירמוז לך הכתוב אע"פ שהיה מחזר אחר מקום גבוה כדי שיראם מקובצים במקום אחד ויכוין בהם לקללה, אעפ"כ לא מצא אותם אלא מפוזרים לארבע רוחות העולם, וזהו מלת שפ"י שה פזורה ישראל. ובמדרש שפי חגר ברגלו אחת, אבל שמשון חגר בשתי רגליו, כתיב הכא שפי וכתיב התם (בראשית מט) שפיפון:
אולי יקרה ה' לקראתי. אולי בהתבודדי אף על פי שלא אשיג לעלות לאור פני מלך, כמו שהיה הענין במשה, כאמרו "בכל ביתי נאמן הוא" (לעיל יב, ז) יקרה לי שיבא ה' לקראתי, כמו שהיה הענין במשה בתחלת נבואתו, קודם שעלה אל השלמות שהשיג אחר כך, כאמרו "וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלהים" (שמות ג, ד).
[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק כ"ב] ויחר אף וגו' כי הולך הוא. דקדק לומר הוא, לומר טעם שחרה אף ה' בו שלא אמר בבקר לשרי בלק שה' נתן לו רשות ללכת אלא השכים בבוקר ויחבוש וגו' וילך עם שרי וגו' שזה יגיד שהליכתו מרצונו ולא הוצרך לרשיון עליון, והוא אומרו כי הולך הוא פירוש הוא הולך ברצונו באין רשיון ה' לזה חרה אפו בו. עוד נראה על פי דבריהם ז"ל (זוח"א קסט:) שאמרו בפסוק וילך שפי שמדרך של המשרה עליו כוחות הטומאה להתבודד יחיד, וכאן כשראה ה' שהולך הוא פירוש הוא לבדו היה נפרד משרי בלק ועושה מעשהו זה יגיד שמכין צעדו לעשות כחפצו הארורה, והגם שהיו עמו ב' נעריו אין מעכבין עליו ההתבודדות לצד שהם רגילים עמו ויעשה מעשהו לפניהם, וידע ה' דרכו הרעה וחרה אפו בו.
[מובא בפירושו לפרק כ"ב פסוק מ"א] ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם. היה מעלה אותו במקום שיראנו, כדי שיתכוין אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם, כי אלה מכחות הנפש להיות דבקה בעת הראיה, כידוע מענין החכמים (ב"ק קיז.) דלו לי גבינאי דבעינא למחזייה, דלו ליה, יהב ביה עיניה ונח נפשיה. והגיד הכתוב כי לא ראה כל המחנה, כי היו חונים ארבעה דגלים לארבע רוחות השמים: ובפעם השנית אמר לו בלק (להלן כג יג) אפס קצהו תראה וכלו לא תראה, לומר גם בפעם הזאת לא תראהו כלו אם הוא הדבר המונע ממך קללתו, אבל קבנו לי משם אם תוכל כי אין לי מקום להראותו כלו משם, חשב בלק אולי יש באחת הקצוות דגל אנשים צדיקים וטובים אשר אין השם חפץ דכאו: ויתכן לפרש עוד, כי בפעם הראשון ראהו כלו, כי במות בעל מקום גבוה וראו שניהם משם קצה העם ובנו שם המזבחות, והלך בלעם אל ראש הגבעה אשר בהר ההוא וראהו כולו, וזה טעם "וילך שפי" (להלן כג ג) שהלך אל שפי שבו, כדברי ר"א: