ביאור:ישעיהו מוכיח את האשורים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תגובה ל: ביאור:ישעיהו כט שנכתבה ב00:03:42 17.06.2005
בתקופת ישעיהו, היתה ממלכת אשור המעצמה החזקה ביותר באיזור. האשורים כבשו עמים רבים, אך הם לא ייחסו את הצלחתם לה', אלא לכוח זרועם; ולכן חשבו שיצליחו לכבוש גם את ירושלים.
ישעיהו הוכיח את האשורים על גאוותם ועל צביעותם, והודיע להם, שכל כוחם וגבורתם לא יעזרו להם לכבוש את ירושלים.
"שתי נבואות מקבילות" עריכה
התוכחה הבולטת ביותר נגד גאוותם של האשורים היא בפרק י 5-33. הנבואה מתחילה כך: " " "הוֹי אַשּׁוּר, שֵׁבֶט אַפִּי; וּמַטֶּה-הוּא בְיָדָם, זַעְמִי. בְּגוֹי חָנֵף אֲשַׁלְּחֶנּוּ, וְעַל-עַם עֶבְרָתִי אֲצַוֶּנּוּ--לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז... וְהוּא לֹא-כֵן יְדַמֶּה... כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ... 'הֲלֹא, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן - וְלֶאֱלִילֶיהָ: כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם, וְלַעֲצַבֶּיהָ'" " ...".
מעיון בפרק כט נראה , שגם פרק כט הוא בעיקרו תוכחה לאשורים. יש כמה הקבלות ענייניות ולשוניות בין הנבואות:
|
"הנושא" |
" ביאור:ישעיהו י " |
" ביאור:ישעיהו כט " |
|
"א" . האבסורד שבחטאי אשור - הכלי חושב שהוא חזק וחכם יותר מבעליו |
15 " "הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל- מְנִיפוֹ ? כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ?!" " |
15-16 " "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה’, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ 'מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ?'." " " "הַפְכְּכֶם - אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב? כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ 'לֹא עָשָׂנִי', וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ 'לֹא הֵבִין'?!" " |
|
ב. הצבא האשורי, שנמשל ליער הלבנון, ייפול. |
18-19 " "וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ , מִנֶּפֶשׁ וְעַד-בָּשָׂר יְכַלֶּה; וְהָיָה, כִּמְסֹס נֹסֵס. וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ , מִסְפָּר יִהְיוּ; וְנַעַר, יִכְתְּבֵם…" " 25- " "כִּי- עוֹד מְעַט מִזְעָר , וְכָלָה זַעַם, וְאַפִּי עַל-תַּבְלִיתָם." " 34 " "וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר , בַּבַּרְזֶל; וְהַלְּבָנוֹן , בְּאַדִּיר יִפּוֹל" " . |
17 " "הֲלוֹא- עוֹד מְעַט מִזְעָר , וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" " . |
עם זאת, כל נבואה מדגישה צדדים אחרים בתוכחה על אשור ובפורענות שתבוא על אשור. מהשוואה בין הפסוקים המקבילים ניתן ללמוד, שבפרק י הדגש הוא על חטא הגאווה , ובפרק כט הדגש הוא על חטא הצביעות :
- בשורה "א" - בפרק י הגרזן מתגאה וחושב שהוא חזק יותר מהחוצב בו; ובפרק כט החומר הוא צבוע וחושב שיוכל להסתיר את מחשבותיו מהיוצר.
- בשורה "ב" - העונש הוא מידה כנגד מידה: בפרק י מתוארת רק הנפילה האדירה של עצי יער הלבנון, כמשל לנפילה של צבא-אשור המתגאה ; ובפרק כט מתואר חילוף התפקידים בין הלבנון לבין הכרמל, כמשל לחילופי המעמדות בין האשורים לבין עם-ישראל; האשורים הם צבועים ומציגים את עצמם כצדיקים כמו ישראל, וכעונש הם יפלו ויגיעו למצבם השפל של ישראל
הנבואה בפרק י היא מוכרת וידועה, ויש לה פירושים רבים, ולכן במאמר זה אתמקד בפרק כט.
"אריאל" עריכה
כט 1-2: " "הוֹי אֲרִיאֵל אֲרִיאֵל, קִרְיַת חָנָה דָוִד; סְפוּ שָׁנָה עַל-שָׁנָה, חַגִּים יִנְקֹפוּ. וַהֲצִיקוֹתִי, לַאֲרִיאֵל; וְהָיְתָה תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה, וְהָיְתָה לִּי כַּאֲרִיאֵל" " .
הנביא מכנה את ירושלים בכינוי ייחודי - "אריאל"; ייתכן שזה השם שבו מכנים האויבים את ירושלים; ומכיוון שהנבואה מכוונת בעיקרה לאויבי ישראל - הנביא משתמש דווקא בכינוי זה.
"מצור, השפלה, וישועה פתאומית" עריכה
כט3-4: " "וְחָנִיתִי כַדּוּר עָלָיִךְ; וְצַרְתִּי עָלַיִךְ מֻצָּב, וַהֲקִימֹתִי עָלַיִךְ מְצֻרֹת. וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי, וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ; וְהָיָה כְּאוֹב מֵאֶרֶץ קוֹלֵךְ, וּמֵעָפָר אִמְרָתֵךְ תְּצַפְצֵף." " ירושלים תהיה במצור ובשפלות גדולה, אך לפתע פתאום -
כט5-6: " "וְהָיָה כְּאָבָק דַּק, הֲמוֹן זָרָיִךְ; וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים, וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם. מֵעִם ה’ צְבָאוֹת תִּפָּקֵד, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ וְקוֹל גָּדוֹל; סוּפָה, וּסְעָרָה, וְלַהַב, אֵשׁ אוֹכֵלָה" " . לפתע פתאום, ה' יפזר את אויביה של ירושלים, ויציל אותה בסערה.
קטע זה הוא הקטע היחיד הפונה לירושלים בגוף שני; ייתכן שזוהי צורה ספרותית, שמטרתה להסביר לאויבים, שכל הצרות שיבואו על ירושלים - יבואו בדבר ה', ולא בזכות כוחם הגדול של האויבים.
"החלום" עריכה
כט 7-8: " "וְהָיָה, כַּחֲלוֹם חֲזוֹן לַיְלָה, הֲמוֹן כָּל-הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל-אֲרִיאֵל; וְכָל-צֹבֶיהָ, וּמְצֹדָתָהּ, וְהַמְּצִיקִים, לָהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יַחֲלֹם הָרָעֵב וְהִנֵּה אוֹכֵל, וְהֵקִיץ וְרֵיקָה נַפְשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה, וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה--כֵּן יִהְיֶה, הֲמוֹן כָּל-הַגּוֹיִם, הַצֹּבְאִים עַל-הַר צִיּוֹן" " : הנביא פונה אל האויבים, ומסביר להם איך ירגישו לאחר שה' יציל את ירושלים מפניהם: כמו אדם שחולם על אוכל ומתעורר רעֵב... האויבים יצליחו לכבוש את ירושלים בחלום בלבד.
"הבלבול והתרדמה" עריכה
כט 9: " "הִתְמַהְמְהוּ וּתְמָהוּ, הִשְׁתַּעַשְׁעוּ וָשֹׁעוּ; שָׁכְרוּ וְלֹא-יַיִן, נָעוּ וְלֹא שֵׁכָר:" " בניגוד למנהיגי יהודה, שהתמכרו ליין ולשכר (ע' פרק כח ), מנהיגי האויבים אינם שותים - אך למרות זאת הם יתנהגו כמו שיכורים, כי ה' יבלבל אותם ויכניס להם חלומות לראש:
כט 10: " "כִּי-נָסַךְ עֲלֵיכֶם ה’ רוּחַ תַּרְדֵּמָה, וַיְעַצֵּם אֶת-עֵינֵיכֶם: אֶת-הַנְּבִיאִים וְאֶת-רָאשֵׁיכֶם הַחֹזִים, כִּסָּה" " : הפסוק ממשיך את משל החלום מהפסוקים הקודמים - ה' יגרום לאויבים, ולמנהיגיהם הרוחניים, להירדם ולחלום חלומות מוזרים, וכך יגרום להם לעשות מעשים שיכשילו אותם ( פירושים שונים לפסוק ניתן למצוא כאן ).
כט 11-12: " "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל, כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם, אֲשֶׁר-יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל-יוֹדֵעַ הספר (סֵפֶר) לֵאמֹר, קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר לֹא אוּכַל, כִּי חָתוּם הוּא. וְנִתַּן הַסֵּפֶר, עַל אֲשֶׁר לֹא-יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר--קְרָא נָא-זֶה; וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר" " : החוזים והנביאים של האויבים לא יבינו את החזונות שיראו, ולא ינהגו בהיגיון ( פירושים שונים לפסוק ניתן למצוא כאן ).
"חטאם של האויבים - צביעות" עריכה
כט 13-14: " "וַיֹּאמֶר ד' 'יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה. לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר'" " : האויבים מכבדים את ה' בדיבור בלבד; מלך אשור מציג את עצמו כממלא את רצון ה' ( ביאור:מלכים ב יח כה , ישעיהו לו י): " " "עתה המבלעדי ה' עליתי על-המקום הזה להשחתו? ה' אמר אלי עלה על-הארץ הזאת והשחיתה" " "; אך אלה דיבורים ריקים בלבד - בליבו הוא מכבד את עצמו בלבד, כמו שאמר הנביא ישעיהו גם בפרק המקביל (י 7-13): " " "וְהוּא לֹא-כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא-כֵן יַחְשֹׁב: כִּי לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ , וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. כִּי, יֹאמַר: הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו, מְלָכִים... וְהָיָה, כִּי-יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂהוּ, בְּהַר צִיּוֹן, וּבִירוּשָׁלִָם--אֶפְקֹד, עַל-פְּרִי-גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְעַל-תִּפְאֶרֶת, רוּם עֵינָיו. כִּי אָמַר, בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי, וּבְחָכְמָתִי, כִּי נְבֻנוֹתִי..." " "
כט 15-16: " "הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה’, לַסְתִּר עֵצָה; וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ 'מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ?' הַפְכְּכֶם - אִם-כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר, יֵחָשֵׁב? כִּי-יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין?!" " : האשורים מתנהגים בצביעות גם בחיי היום-יום שלהם - הם נוהגים לעשות פשעים בסתר, וחושבים שה' לא רואה אותם; הנביא מוכיח אותם על חוסר-ההיגיון שבהתנהגות זו - הם אינם יכולים להסתיר את מחשבותם מה' שיצר אותם.
העונש על הצביעות הוא "מידה כנגד מידה" - הם מנסים להסתיר את מחשבותיהם מה', וה' יעשה להם את ההפך ("הפככם") - ה' יסתיר מהם את מחשבותיו, ויגרום להם לחלום חלומות שיובילו אותם לאבדון.
בפסוק המקביל - (י 15): " " " הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן, עַל הַחֹצֵב בּוֹ? אִם-יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר, עַל-מְנִיפוֹ? כְּהָנִיף שֵׁבֶט וְאֶת-מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה לֹא-עֵץ?! " " " - מוכיח הנביא את האשורים על חטא אחר - חטא הגאווה; וגם שם העונש הוא "מידה כנגד מידה" - השפלה במקום גאווה.
"עונשם של האויבים - החלפת תפקידים" עריכה
כט 17: " " "הֲלוֹא-עוֹד מְעַט מִזְעָר, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל; וְהַכַּרְמֶל, לַיַּעַר יֵחָשֵׁב" " ": האשורים, החזקים כיער הלבנון, ישפלו ויהיו נמוכים כמו השיחים והעשבים שבכרמל; ובני ישראל, השפלים, המשולים לכרמל, ייחשבו גבוהים וחזקים כעצי היער ( לפירוט ע' כאן ). ניתן לראות בכך עונש "מידה כנגד מידה" על חטא הצביעות - הם התחזו לצדיקים כעם-ישראל, וכעונש - הם יהיו שפלים וחלשים כעם ישראל.
הפסוקים המקבילים (י 33-34): " " הִנֵּה הָאָדוֹן ה’ צְבָאוֹת, מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה; וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ. " " " וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר , בַּבַּרְזֶל; וְהַלְּבָנוֹן , בְּאַדִּיר יִפּוֹל " " " - מדברים רק על הנפילה האדירה של הצבא האשורי הגאה - עונש "מידה כנגד מידה" על חטא הגאווה .
כט 18: " " "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם-הַהוּא הַחֵרְשִׁים, דִּבְרֵי-סֵפֶר; וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה" " ": דווקא בני-ישראל, הנמשלים לעיוורים וחירשים, יבינו ויראו את משמעות האירועים, שהחוזים של אויביהם לא יכלו להבין ( לפירוט ע' כאן ).
וההמשך די ברור:
כט 19: " " "וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה’, שִׂמְחָה; וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם, בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ." " "
כט 20-21: " " "כִּי-אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ; וְנִכְרְתוּ כָּל-שֹׁקְדֵי אָוֶן." " " "מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק. {פ"} " "
כט 22-23: " "לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה’ אֶל-בֵּית יַעֲקֹב, אֲשֶׁר פָּדָה אֶת-אַבְרָהָם: לֹא-עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב, וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ. " " "כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי, בְּקִרְבּוֹ - יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי; וְהִקְדִּישׁוּ אֶת-קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, וְאֶת-אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ" " ".
כט 24: " " "וְיָדְעוּ תֹעֵי-רוּחַ, בִּינָה; וְרוֹגְנִים, יִלְמְדוּ-לֶקַח. {ס"} " "
(הפסוקים המקבילים:
י20-23: " " "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, לֹא-יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל וּפְלֵיטַת בֵּית-יַעֲקֹב, לְהִשָּׁעֵן, עַל-מַכֵּהוּ; וְנִשְׁעַן, עַל-ה’ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל--בֶּאֱמֶת. " "
" "שְׁאָר יָשׁוּב, שְׁאָר יַעֲקֹב--אֶל-אֵל, גִּבּוֹר. " "
" "כִּי אִם-יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, כְּחוֹל הַיָּם--שְׁאָר, יָשׁוּב בּוֹ; כִּלָּיוֹן חָרוּץ, שׁוֹטֵף צְדָקָה. " "
" "כִּי כָלָה, וְנֶחֱרָצָה--ד’ ה’ צְבָאוֹת, עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל-הָאָרֶץ. {פ"} " ").
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-07-04.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvia/yjayhu/yj-1029