ביאור:יום הדין או יום טוב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביוה"כ?

אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה.

(ראש השנה ל"ב ע"ב)


מצד אחד ראש השנה הוא יום הדין ולכן לא אומרים הלל (למרות הוא גם ראש חודש), אך מצד שני הוא יום טוב: "לובשים לבנים, ומתעטפים בלבנים, ומגלחין זקנים ומחתכין צפורניהם, ואוכלים ושותים בראש השנה" (טור או"ח תקפ"א)?

  • אם יש דין יש דיין. כך אנחנו יודעים שהעולם איננו הפקר.
  • אפשר גם לפחד ולשמוח בו זמנית כמו שנאמר "וגילו ברעדה".
  • "רבי חנינא ורבי יהושע אומרים: איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופייה של אלוקיה. שמנהגו של עולם, אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף בשחורים, ומגדל זקנו ואינו חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא דינו. אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים, ומתעטפים בלבנים, ומגלחין זקנים ומחתכין צפורניהם, ואוכלים ושותים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס" (שם).

לטעם האחרון יש רמז בתקיעות: "תקיעה שברים-תרועה תקיעה": בתחילה חייו של האדם: "עשה האלהים את-האדם ישר; והמה בקשו, חשבנות רבים" (קהלת ז, כ"ט) - מעשי האדם כמו תקיעה ישרה ופשוטה.

בהמשך האדם חוטא ובאות עליו

התרועות = רעות
והשברים = משברים. כמו שתארו חז"ל את מהות הקול: "גנוחי גנח וילולי יליל".

אך בסוף חייו שוב תקיעה ישרה: "סוף דבר, הכל נשמע: את-האלהים ירא..." (קהלת י"ב, י"ג).


התקיעה הגדולה בסוף התקיעות באה לרמז כי בסופו של דבר תבוא לעולם דרך ישרה בבחינת: "וביום שמחתכם ו... ותקעתם בחצוצרות " - תקיעה אחת ארוכה ללא משברים ונסיגות.