ביאור:בבלי כתובות פרק א - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


מסכת כתובות: משנה
·
תוספתא
·
תלמוד ירושלמי · תלמוד בבלי

<< | תלמוד בבלי · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ראשון ("בתולה נשאת") | >>
פרק זה בתלמוד הירושלמי


פרק "בתולה נשאת"

עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בבלי, כתובות פרק א משנה א

עריכה

מַתְנִיתֵּין משנתנו - המשנה כפי ששיננו בית הנשיאים הלל וצאצאו רבי יהודה

בְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם הָרְבִיעִי, וְאַלְמָנָה לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי
שֶׁפַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת בשבוע - הזמן בין שבת לשבת, ואולי מקורו ומשמעותו מן המילה שבע בָּתֵּי דִּינִין יוֹשְׁבִין בַּעֲיַירוֹת: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי
שֶׁאִם הָיָה לוֹ טַעֲנַת בְתוּלִים, הָיָה מַשְׁכִּים לְבֵית דִּין

בבלי, כתובות פרק א, גמרא על משנה א

עריכה

גמרא הלימוד, או מלשון גמר: הסיכום

יחודו של יום רביעי לנישואין

עריכה

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר רב יוסף -
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: מפני מה אמרו 'בתולה נשאת ליום הרביעי'
לפי ששנינו:
הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.
יכול הגיע זמן באחד בשבת - יהא מעלה לה מזונות?
לכך שנינו: 'בתולה נשאת ליום הרביעי'.

תשלום מזונות (ותרומה) כשנישואין נדחו שלא באשמת הזוג

עריכה
אמר רב יוסף: מרֵיה דאברהם אדונו של אברהם, כלומר קריאה לקב"ה! תלי 'תניא' ב'דלא תניא'?!
הֵי אי, כלומר: איזו תניא? והי לא תניא? - הא תניא והא תניא!?
אלא: 'תלי תניא - דמפרש טעמא, בדתניא - דלא מפרש טעמא?'
אלא, אי איתמר? הכי איתמר:
אמר רב יהודה
אמר שמואל: מפני מה אמרו 'בתולה נשאת ליום הרביעי - שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לב"ד'?
ותינשא באחד בשבת?! שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין!?
שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל...
שיהא טורח בסעודה שלשה ימים: אחד בשבת, ושני בשבת, ושלישי בשבת.
וברביעי כונסה.
ועכשיו ששנינו: 'שקדו', אותה ששנינו 'הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה'
הגיע זמן באחד בשבת - מתוך שאינו יכול לכנוס, אינו מעלה לה מזונות.
לפיכך: חלה הוא, או שחלתה היא, או שפירסה נדה - אינו מעלה לה מזונות.

גרסה אחרת לאותה סוגיה

עריכה
ואיכא דבעי לה מיבעיא:
חלה הוא - מהו?
התם - טעמא מאי משום דאניס, והכא נמי - הא אניס.
או דלמא: התם - אניס בתקנתא דתקינו ליה רבנן, הכא - לא!
ואם תמצי לומר: חלה - הוא מעלה לה מזונות, חלתה היא - מהו?
מצי אמר לה אנא הא קאימנא?
או דלמא מציא אמרה ליה: נסתחפה שדהו


ב דף ב עמוד כתובות בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: דלא מציא אמרה לי
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

ואם תמצי לומר: אמרה ליה נסתחפה שדהו - פירסה נדה - מהו?
בשעת ווסתה לא תיבעי לך, דלא מציא אמרה ליה נסתחפה שדהו.
כי תיבעי לך שלא בשעת ווסתה - מאי?
כיון דלא בשעת ווסתה הויא - מציא אמרה ליה: 'נסתחפה שדהו'
או דלמא: כיון דאיכא נשי דקא משנייא ווסתייהו- כשעת ווסתה דמי.
פשיט רב אחאי:
הגיע זמן ולא נישאו - אוכלות משלו, ואוכלות בתרומה.
לא נשאו - לא קתני, אלא 'לא נישאו!
היכי דמי? אי דקא מעכבן אינהי - אמאי אוכלות משלו ואוכלות בתרומה?
אלא לאו - דאיתניס כי האי גוונא?! וקתני אוכלות משלו ואוכלות בתרומה!!
אמר רב אשי: לעולם אימא לך -

כל אונסא - לא אכלה! ודקא מעכבי אינהו. ובדין הוא דאיבעי ליה למיתני לא נָשאו, ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא נמי סיפא בדידהי:

אונס בגיטין

עריכה

שיטת 'אין אונס בגיטין' בדברי רבא

עריכה

סוגית 'אונס בגיטין': גט-על תנאי, שנכנס לתוקף כי הבעל - שלא באשמתו - לא הספיק לקיים את התנאי שישאיר אותה נשואה לו.

אמר רבא: ולענין גיטין אינו כן.
אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין!
מנא ליה לרבא הא?
אילימא מהא דתנן:
הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש, ומת בתוך שנים עשר חדש - אינו גט.
מת - הוא דאינו גט,
הא חלה -הרי זה גט!?
ודלמא לעולם אימא לך: חלה נמי אינו גט והיא גופא קא משמע לן דאין גט לאחר מיתה?
אין גט לאחר מיתה?! הא תנא ליה רישא:
הרי זה גיטיך אם מתי,
הרי זה גיטיך מחולי זה,
הרי זה גיטיך - לאחר מיתה...
לא אמר כלום!
דלמא לאפוקי מדרבותינו. דתניא:
...ורבותינו התירוה להנשא.
ואמרינן: מאן רבותינו?
אמר רב יהודה: אמר שמואל בי דינא דשרו משחא - סברי לה כרבי יוסי, דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו.


ואלא מסיפא:
מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט
מת - והוא הדין לחלה!!
דלמא מת דוקא - דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.
אלא מהא:
דההוא דאמר להו אי לא אתינא מיכן ועד תלתין יומין - ליהוי גיטא.
אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא מעבר או מעבורת.
אמר להו: חזו דאתאי! חזו דאתאי!!
אמר שמואל: לאו שמיה מתיא!
ודלמא אונסא דשכיח שאני? דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו דאפסיד אנפשיה?!


ג דף א עמוד כתובות בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: זימנין דלא אניס
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

אלא: רבא סברא דנפשיה קאמר: משום צנועות ומשום פרוצות.
משום צנועות - דאי אמרת לא להוי גט, זימנין דלא אניס - וסברה דאניס, ומיעגנא ויתבה!
ומשום פרוצות - דאי אמרת לא ליהוי גיטא, זימנין דאניס - ואמרה: לא אניס, ואזלא ומינסבא! ונמצא גט בטל ובניה ממזרים!!
ומי איכא מידי דמדאורייתא לא להוי גט ומשום צנועות ומשום פרוצות שרינן אשת איש לעלמא?

אֵין הן, כלומר כן! כל דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש, ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה.

אמר ליה רבינא לרב אשי תינח - קדיש בכספא, קדיש בביאה מאי איכא למימר?
שויוה רבנן לבעילתו - בעילת זנות.

שיטת 'יש אונס בגיטין' בדברי רבא

עריכה
איכא דאמרי:
אמר רבא: וכן לענין גיטין.
אלמא - קסבר רבא: יש אונס בגיטין?
מֵיתִיבִי משיבים!
'הרי זה גיטיך, אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש.'
- ומת בתוך שנים עשר חדש: אינו גט
מת - הוא דאינו גט. הא חלה - הרי זה גט?!
לעולם אימא לך: חלה - נמי אינו גט. והיא גופה קא משמע לן: דאין גט לאחר מיתה.
אין גט לאחר מיתה?! הא תנא ליה רישא?!
דלמא לאפוקי מדרבותינו, - תא שמע:
"מעכשיו - אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש",
ומת בתוך שנים עשר חדש - הרי זה גט.
מאי? לאו הוא הדין לחלה?
לא! מת דוקא. דלא ניחא ליה דתפול קמי יבם.


תא שמע - מההוא דאמר להו: אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום - ליהוי גיטא.
אתא בסוף תלתין יומין ופסקיה מברא, ואמר להו: חזו דאתאי חזו דאתאי!
ואמר שמואל לא שמיה מתיא.
אונסא דשכיח - שאני שונה, כלומר 'זהו מקרה אחר',
דכיון דאיבעי ליה לאתנויי ולא אתני - איהו הוא דאפסיד אנפשיה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

טענת פתח פתוח מצאתי

עריכה

שיטת רבי אלעזר: נאמן לאסרה עליו

עריכה

כתובות דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: האומר פתח פתוח מצאתי
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

אמר רבי אלעזר
האומר 'פתח פתוח מצאתי' - נאמן לאוסרה עליו.
ואמאי?! ספק ספיקא הוא:
ספק תחתיו, ספק אין תחתיו,
ואם תמצא לומר תחתיו - ספק באונס, ספק ברצון!

באשת כהן או בקטנה

עריכה
לא! צריכא - באשת כהן.
ואיבעית אימא - באשת ישראל...
וכגון דקביל בה אבוה קידושין - פחותה מבת ג' שנים ויום אחד.
מאי קמ"ל? תנינא?!
האומר לאשה 'קדשתיך' - והיא אומרת 'לא קדשתני'.
היא - מותרת בקרוביו, והוא - אסור בקרובותיה.
מהו דתימא:
התם - דודאי קים ליה,
אבל הכא - מיקם הוא דלא קים ליה?
קמ"ל קא משמע לן.

בקינוי וסתירה

עריכה
ומי אמר רבי אלעזר הכי?
והאמר רבי אלעזר: אין האשה נאסרת על בעלה.
אלא: על עסקי קינוי וסתירה.
וכמעשה שהיה.
ותסברא מעשה שהיה - בקינוי וסתירה הוה?!
ועוד: מי אסרוה?
הא - לא קשיא. הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה -
ממעשה שהיה: דלא הוה קינוי וסתירה - ולא איתסרא.
מכל מקום קשיא: קינוי וסתירה - אֵין הן, כלומר: כן, פתח פתוח - לא?
ולטעמיך? קינוי וסתירה אֵין הן, כלומר: כן, עדים - לא?
אלא הכי קאמר:
אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד, אלא - בשני עדים,
וקינוי וסתירה - אפילו בעד אחד, נמי.
ופתח פתוח - כשני עדים דמי.
וכי תימא: מעשה שהיה - מפני מה לא אסרוה?
התם - אונס הוה.

בגט יוצאי מלחמות בית דוד

עריכה
ואיבעית אימא: כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני:


כתובות דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: כל היוצא למלחמת בית דוד
ראו באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) צורת הדף באתר כתבים עבריים

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר רבי יונתן
כל היוצא למלחמת בית דוד - גט כריתות כותב לאשתו.
דכתיב: (ישי לדוד לפני קרב גלית (ספר שמואל)) ...ואת אחיך תפקד לשלום ואת ערובתם תקח...
מאי 'ואת ערובתם תקח'?
תני רב יוסף: דברים המעורבין בינו לבינה.
אמר אביי:
אף אנן נמי תנינא: בתולה נשאת ליום הרביעי.
ליום רביעי - אֵין הן, כלומר: כן, ליום חמישי - לא.
מאי טעמא? משום איקרורי דעתא.
ולמאי? אי למיתב לה כתובה - ניתיב לה?
אלא - לאוסרה עליו! ודקא טעין טענה - מאי?
לאו דקטעין טענת פתח פתוח?
לא! דקטעין טענת דמים.

שיטת שמואל: נאמן להפסידה כתובתה

עריכה
אמר רב יהודה:
אמר שמואל: האומר 'פתח פתוח מצאתי' - נאמן להפסידה כתובתה.
אמר רב יוסף מאי קמ"ל? תנינא!
האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים,
אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה.
ביהודה - הוא דלא מצי טעין.
הא בגליל - מצי טעין! ולמאי?
אי לאוסרה עליו ביהודה - אמאי לא? אלא, לאו להפסידה כתובתה?
ודקא טעין טענה - מאי? לאו דקא טעין טענת פתח פתוח?
לא! דקא טעין טענת דמים.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.