ביאור:בבלי זבחים דף עא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

המשך המשנה

שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים ^[1], ברובע, ונרבע ^[2], במוקצה ^[3], ונעבד ^[4], באתנן, ומחיר,

עמוד ב

המשך המשנה

בכלאים, ובטריפה, ביוצא דופן ^[5] - ירעו עד שיסתאבו ^[6], וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין ^[7].

^[8] נתערבו בחולין תמימים ^[9]: ימכרו החולין לצורכי אותו המין ^[10], ויקרב זה לשם מי שהוא ^[11];

[משנה ב] קדשים בקדשים, מין במינו ^[12]: זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא;

קדשים בקדשים, מין בשאינו מינו ^[13]: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו ^[14], ^[15] ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו ^[16];

^[17];

נתערבו ^[18] בבכור ובמעשר ^[19] - ירעו עד שיסתאבו ^[20], ויאכלו כבכור וכמעשר ^[21].

^[22]

הכל יכולין להתערב ^[23] חוץ מן החטאת והאשם ^[24].

גמרא:

מאי אפילו ^[25]?

הכי קאמר: כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל - אפילו אחד בריבוא ^[26] - ימותו כולן.

תנינא חדא זימנא ^[27]: כל האסורין לגבי מזבח אוסרין בכל שהן ^[28]: הרובע והנרבע...!?

[בקטע הבא הגירסא משובשת גם בגמרא וגם ברש"י; לפיכך: גירסא אחת הבאתי ללא הדגשה, וגירסאות אחרות – עם קו תחתון, כך]

אמר רב ~~אשי~~ כהנא: אמריתה לשמעתיה קמיה דרב שימי [בר אשי], ואצריכן: דאי מהתם, הוה אמינא הני מילי לגבוה, אבל להדיוט אימא לא ^[29]; ואי מהכא ^[30] - הוה אמינא: הני הוא ^[31] ^[32], דאיסורי הנאה נינהו ^[33], אבל הני ^[34] [דלאו איסורי הנאה נינהו ^[35]] – אימא לא ^[36] ^[37] – צריכי ^[38].

דלאו איסורי הנאה נינהו - הא תנא ליה ^[39]!?

^[40] מי קתני ^[41] בכמה ^[42]?

'כל שהן' התם קתני ^[43].

וניתני הא ^[44] ולא בעי הא ^[45]?

תקנתא איצטריכא ליה ^[46]

דהדיוט נמי תנא ליה ^[47]: ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן: יין נסך ועבודת כוכבים ^[48]?

הערות עריכה

^ דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה, דמודה בקנס פטור!
^ וכן רובע ונרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים: דהשתא לאו 'שור הנסקל' הוא, וליכא למימר 'ימותו' - שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב בהן, ואי איפשר למכור את כולן לצורכי מין אותה זבח להקריבם, שהרי פסולים להקרבה, כדאמרינן בתמורה (דף כח.): [על ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה - להוציא הרובע והנרבע; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה; ומן הצאן - להוציא את הנוגח
^ שהקצהו לצורך עבודת כוכבים, ולא עבדוהו
^ שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו, ואמרינן בפרק 'כל האסורין' במסכת תמורה (דף כט.) דמותרין להדיוט
^ [על ויקרא כב,כז: שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’] שור או כשב - פרט לכלאים; כי יולד - פרט ליוצא דופן; טריפה - התם אמרינן: כשהוא אומר מן הבקר למטה - שאין תלמוד לומר - להוציא את הטריפה; ולהדיוט מותרת בהנאה: להשליכה לכלבים
^ דמחמת הזבח המעורב בהן - נאסרו כולן להדיוט; ולחללו על המעות בעודו תם אי איפשר! הילכך ירעו עד שיסתאבו
^ ממין הקרבן: אם עולה הוא - יביא מעות כנגד דמי היפה שבכולן: דשמא הזבח הוא היפה, ויאמר "כל מקום שהוא הזבח - יהא מחולל על מעות הללו" ויביא מן המעות עולה, ואם שלמים - שלמים
^ או
^ אחד באחד, או זבח אחד בחולין הרבה
^ ימכרו כל החולין לצרכי מין אותו הקרבן, ונמצאת הרי כולן קדשים של מין אחד, אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא
^ ויקרבו כולן - כל אחד ואחד - לשם מי שהוא
^ אלא שבעליהן מוחלקות
^ עולה בשלמים, שאין מתן דמן ואימוריהן שוה
^ נמצאו דמי עולה – עולה, דמי שלמים – שלמים, ואינו יודע איזו עולה ואיזו שלמים!
^ הילכך
^ יטול מעות מביתו כנגד דמי היפה, ויאמר "כל מקום שהן ממעות עולה - יתחללו על אלו" - לפי שאינו יודע איזו מין היה יפה, ויביא מעות כיוצא בהן ויאמר "כל מקום שהן מעות שלמים - יהו מחוללין על אלו", ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו
'^ ולי נראה דלא גרסינן 'וימכרו', אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו', ובתחילת חילולן יאמר "כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו, וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו" ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים
^ זבחים, כגון עולה
^ או במעשר בהמה: שאין תופסין דמיהן בקדושה, ולהקריבן אי איפשר: שזה כליל וזה נאכל, או אפילו הוא שלמים: זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת, וכן סמיכה ונסכים
^ ויביא מעות בדמי היפה, ויאמר "כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו - יהא מחולל על מעות הללו"; נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין
'^ ויאכלו מעורבים כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין: שלא ישחטו באיטליז, ולא ימכרו באיטליז, ולא ישקלו בליטרא, כדתנן [בכורות פ"ה מ"א, דף לא,א]: כל פסולי מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא - דכמה דמשכיר במכירתן טפי, ופריק להו מעיקרא, חוץ מן הבכור והמעשר - שהנאתן לבעלים: שאין מביאין בדמיהן קרבן; ואי תימא: השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש: דכיון דאין נשקל בליטרא - לא טפי! ופריק ליה: אין הכי נמי: אי משום פסידא דידיה, לא מזלזלינן בבכור ומעשר: נהי דאי לא הוה מערב דליכא זילותא, אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה הוא, אבל באחריני - משום איהו לא מזלזלינן
^ ותדע דלא גרסינן ליה דהא 'נתערבו בבכור ומעשר' דקתני נמי 'וימכרו': אי איפשר! דהא תנן 'במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום'! וילפינן לה בבכורות (דף לב:) דהאי לא יגאל - לא ימכר הוא! אלא הכי גרסינן: ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כמעשר וכבכור
^ בכל שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין
^ שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה, כדמפרש בגמרא
^ כל שכן! כיון דרובא למיתה - ימותו
^ חד דאיסורא ורובא דהתירא
^ משנה היא במסכת תמורה [פ"ו מ"א]
^ כל המתערבין בהן ואפילו אחד בריבוא
^ כולן המעורבין אסורין לגבוה ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה, דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה
^ אשמעינן דאפילו קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה
^ דמפסדינן, משום דאיערוב באיסורי הנאה
^ דלהדיוט נמי לא חזו בפדייה
^ דהא באיסורי הנאה נתערבו
^ דתמורה
^ דלא איערוב בהו איסורי הנאה
^ אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו
^ אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה: ניבטלי איסורי הנאה ברובא: שלא ימותו, אלא ירעו וימכרו, דלא חמיר דין הדיוט כולי האי
^ קא משמע לן: ימותו
'^ הנך במתניתין דלא בטלי לגבוה, דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו' - ולמה לי למהדר ולמיתנייה התם
^ ומשני:
^ במתניתין גבי רובע ונרבע
^ בכמה הן אוסרין
^ במסכת תמורה הוא דקתני 'אוסרין בכל שהן', דאי ממתניתין - דילמא בטלי במאה או במאתים, ו'אחד ברבוא' דקתני מתניתין - לאו עלייהו קאי
^ דתמורה
^ דזבחים
^ דהתם אוסרין בכל שהוא תני, ולא תקנתא; והכא תנא תקנתא: ירעו עד שיסתאבו כו'
^ במסכת עבודה זרה [פ"ה מ"ט] דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט
^ ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל

[1] דשור שהמית על פי הבעלים איפטר ליה מסקילה, דמודה בקנס פטור!

[2] וכן רובע ונרבע על פי עד אחד או על פי הבעלים: דהשתא לאו 'שור הנסקל' הוא, וליכא למימר 'ימותו' - שהרי מותרין להדיוט אם לא מפני הזבח המעורב בהן, ואי איפשר למכור את כולן לצורכי מין אותה זבח להקריבם, שהרי פסולים להקרבה, כדאמרינן בתמורה (דף כח.): [על ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה - להוציא הרובע והנרבע; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה; ומן הצאן - להוציא את הנוגח

[3] שהקצהו לצורך עבודת כוכבים, ולא עבדוהו

[4] שעשאו עבודת כוכבים והשתחוה לו, ואמרינן בפרק 'כל האסורין' במסכת תמורה (דף כט.) דמותרין להדיוט

[5] [על ויקרא כב,כז: שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’] שור או כשב - פרט לכלאים; כי יולד - פרט ליוצא דופן; טריפה - התם אמרינן: כשהוא אומר מן הבקר למטה - שאין תלמוד לומר - להוציא את הטריפה; ולהדיוט מותרת בהנאה: להשליכה לכלבים

[6] דמחמת הזבח המעורב בהן - נאסרו כולן להדיוט; ולחללו על המעות בעודו תם אי איפשר! הילכך ירעו עד שיסתאבו

[7] ממין הקרבן: אם עולה הוא - יביא מעות כנגד דמי היפה שבכולן: דשמא הזבח הוא היפה, ויאמר "כל מקום שהוא הזבח - יהא מחולל על מעות הללו" ויביא מן המעות עולה, ואם שלמים - שלמים

[8] או

[9] אחד באחד, או זבח אחד בחולין הרבה

[10] ימכרו כל החולין לצרכי מין אותו הקרבן, ונמצאת הרי כולן קדשים של מין אחד, אלא שאין ידוע כל אחד של מי הוא

[11] ויקרבו כולן - כל אחד ואחד - לשם מי שהוא

[12] אלא שבעליהן מוחלקות

[13] עולה בשלמים, שאין מתן דמן ואימוריהן שוה

[14] נמצאו דמי עולה – עולה, דמי שלמים – שלמים, ואינו יודע איזו עולה ואיזו שלמים!

[15] הילכך

[16] יטול מעות מביתו כנגד דמי היפה, ויאמר "כל מקום שהן ממעות עולה - יתחללו על אלו" - לפי שאינו יודע איזו מין היה יפה, ויביא מעות כיוצא בהן ויאמר "כל מקום שהן מעות שלמים - יהו מחוללין על אלו", ונמצא מפסיד אותו עודף מביתו

[17] '^ ולי נראה דלא גרסינן 'וימכרו', אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה כו', ובתחילת חילולן יאמר "כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו, וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין על אלו" ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים

[18] זבחים, כגון עולה

[19] או במעשר בהמה: שאין תופסין דמיהן בקדושה, ולהקריבן אי איפשר: שזה כליל וזה נאכל, או אפילו הוא שלמים: זה טעון מתן ארבע וזה מתן אחת, וכן סמיכה ונסכים

[20] ויביא מעות בדמי היפה, ויאמר "כל מקום שהוא הזבח התופס את דמיו - יהא מחולל על מעות הללו"; נמצא חולין מעורב בבכור ומעשר בעלי מומין

[21] '^ ויאכלו מעורבים כולן בתורת בכור ומעשר בעלי מומין: שלא ישחטו באיטליז, ולא ימכרו באיטליז, ולא ישקלו בליטרא, כדתנן [בכורות פ"ה מ"א, דף לא,א]: כל פסולי מוקדשים הנאתן להקדש לפיכך נשחטין באיטליז לאחר שנפדו ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא - דכמה דמשכיר במכירתן טפי, ופריק להו מעיקרא, חוץ מן הבכור והמעשר - שהנאתן לבעלים: שאין מביאין בדמיהן קרבן; ואי תימא: השתא איכא בהאי זבח המעורב פסידא דהקדש: דכיון דאין נשקל בליטרא - לא טפי! ופריק ליה: אין הכי נמי: אי משום פסידא דידיה, לא מזלזלינן בבכור ומעשר: נהי דאי לא הוה מערב דליכא זילותא, אלא בדידיה מזלזלינן ביה משום דרווחא נמי דידיה הוא, אבל באחריני - משום איהו לא מזלזלינן

[22] ותדע דלא גרסינן ליה דהא 'נתערבו בבכור ומעשר' דקתני נמי 'וימכרו': אי איפשר! דהא תנן 'במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום'! וילפינן לה בבכורות (דף לב:) דהאי לא יגאל - לא ימכר הוא! אלא הכי גרסינן: ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כמעשר וכבכור

[23] בכל שני מיני קדשים אפשר להו שיהו מעורבין

[24] שאין מתערבין זה בזה לפי שניכרין זה מזה, כדמפרש בגמרא

[25] כל שכן! כיון דרובא למיתה - ימותו

[26] חד דאיסורא ורובא דהתירא

[27] משנה היא במסכת תמורה [פ"ו מ"א]

[28] כל המתערבין בהן ואפילו אחד בריבוא

[29] כולן המעורבין אסורין לגבוה ומותרין להדיוט ברעייה ובפדייה, דלא איירי התם בנתערבו באיסורי הנאה

[30] אשמעינן דאפילו קדשים נמי מפסדינן ולא תנא ההיא בתמורה

[31] דמפסדינן, משום דאיערוב באיסורי הנאה

[32] דלהדיוט נמי לא חזו בפדייה

[33] דהא באיסורי הנאה נתערבו

[34] דתמורה

[35] דלא איערוב בהו איסורי הנאה

[36] אימא לא לאסרינהו לכולהו אלא ניבטיל ברובא ויקרבו

[37] אימא קיל איסורייהו וניבטלו ברובא ואפילו לגבוה: ניבטלי איסורי הנאה ברובא: שלא ימותו, אלא ירעו וימכרו, דלא חמיר דין הדיוט כולי האי

[38] קא משמע לן: ימותו

[39] '^ הנך במתניתין דלא בטלי לגבוה, דקתני במתניתין נתערבו בשור שנעבדה כו' - ולמה לי למהדר ולמיתנייה התם

[40] ומשני:

[41] במתניתין גבי רובע ונרבע

[42] בכמה הן אוסרין

[43] במסכת תמורה הוא דקתני 'אוסרין בכל שהן', דאי ממתניתין - דילמא בטלי במאה או במאתים, ו'אחד ברבוא' דקתני מתניתין - לאו עלייהו קאי

[44] דתמורה

[45] דזבחים

[46] דהתם אוסרין בכל שהוא תני, ולא תקנתא; והכא תנא תקנתא: ירעו עד שיסתאבו כו'

[47] במסכת עבודה זרה [פ"ה מ"ט] דאיסורי הנאה לא בטלי ברובא ומיתסרו להדיוט

[48] ולמה לי למיתני הכא בחטאות המתות ושור הנסקל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]