ביאור:בבלי בבא בתרא דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
המשך סוגיא: כותבי ספרי הנביאים והכתובים עריכה
...ועל ידי שלשה בני קרח.
- ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות;
- חזקיה וסיעתו [1] כתבו <ימש"ק סימן> ישעיה [2] משלי שיר השירים וקהלת [3];
- אנשי כנסת הגדולה כתבו [4] <קנד"ג סימן> יחזקאל [5], ושנים עשר דניאל ומגילת אסתר [6];
- עזרא כתב ספרו, ויחס של דברי הימים עד לו[7].
- מסייעא ליה לרב!
- דאמר רב יהודה אמר רב:
- לא עלה עזרא מבבל, עד שיחס עצמו[8] - ועלה.
- ומאן אסקיה [9]? נחמיה בן חכליה.
שמונה פסוקים אחרונים בתורה עריכה
- אמר מר:יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה:
- תניא - כמאן דאמר 'שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן' [10],
- דתניא[11]:
- (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה' [בארץ מואב על פי ה’]:
- אפשר משה <מת> [חי] וכתב וימת שם משה?
- אלא: עד כאן - כתב משה, מכאן ואילך - כתב יהושע.
- - דברי רבי יהודה, ואמרי לה רבי נחמיה;
- אמר לו רבי שמעון:
- אפשר ספר תורה חסר אות אחת?
- וכתיב: (דברים לא כו) 'לקוח את ספר התורה הזה...' [ושמתם אתו מצד ארון ברית ה' אלקיכם והיה שם בך לעד]?!
- אלא:
- עד כאן: הקב"ה - אומר, ומשה - אומר וכותב,
- מכאן ואילך: הקב"ה - אומר, ומשה - כותב בדמע,
- כמו שנאמר[12] להלן:
- (ירמיהו לו יח) 'ויאמר להם ברוך: מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו'.
- כמאן אזלא - הא דאמר רבי יהושע בר אבא:
- אמר רב גידל: אמר רב:
- שמונה פסוקים שבתורה - יחיד קורא אותן [13]?
סיומות הספרים עריכה
- יהושע כתב ספרו?
- והכתיב (יהושע כד כט) [ויהי אחרי הדברים האלה] "וימת יהושע בן נון עבד ה'" [בן מאה ועשר שנים]?
- דאסקיה אלעזר.
- והכתיב (יהושע כד לג) "ואלעזר בן אהרן מת" [ויקברו אתו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים]?
- אסקיה פנחס.
- שמואל כתב ספרו?
- והכתיב (שמואל א כח ג) "ושמואל מת" [ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת הידענים מהארץ]?
- דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא.
כותבי ספר תהלים עריכה
איתן האזרחי עריכה
- דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים -
- וליחשוב נמי איתן האזרחי?
- אמר רב: איתן האזרחי - זה הוא אברהם:
- כתיב הכא: (תהלים פט א) [משכיל ל] איתן האזרחי
- וכתיב התם: (ישעיהו מא ב) מי העיר ממזרח צדק [וגו’] [יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו] [17]
משה והימן עריכה
- קא חשיב משה וקא חשיב הימן:
- והאמר רב [19]: הימן זה משה [20]: :כתיב הכא "הימן", וכתיב התם: (במדבר יב ז) [לא כן עבדי משה] בכל ביתי נאמן הוא!?
- תרי הימן הוו[21].
פרשת בלעם וספר איוב עריכה
איוב בימי משה עריכה
- משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב -
- מסייעא ליה לרבי לוי בר לחמא.
- דאמר רבי לוי בר לחמא:
- איוב - בימי משה היה:
- כתיב הכא: (איוב יט כג) 'מי יתן אפוא ויכתבון מלי' [מי יתן בספר ויחקו].
- וכתיב התם: (שמות לג טז) 'ובמה יודע אפוא...' [כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך! הלוא בלכתך עמנו - ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה].
- ואימא בימי יצחק?
- דכתיב: (בראשית כז לג) [ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר] 'מי אפוא הוא הצד ציד...' [ויבא לי ואכל מכל, בטרם תבוא ואברכהו - גם ברוך יהיה]
- ואימא בימי יעקב?
- דכתיב: (בראשית מג יא) [ויאמר אלהם ישראל אביהם] 'אם כן אפוא זאת עשו...' [קחו מזמרת הארץ בכליכם, והורידו לאיש מנחה: מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים].
- ואימא בימי יוסף?
- דכתיב: (בראשית לז טז) [ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי] 'איפה הם רועים?'
- לא סלקא דעתא:
- דכתיב: (איוב יט כג) [מי יתן אפוא ויכתבון מלי] 'מי יתן בספר ויוחקו',
- ומשה - הוא דאיקרי 'מחוקק'.
- דכתיב: (דברים לג כא) וירא ראשית לו, כי שם חלקת מחוקק ספון [ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל].
איוב בימי מרגלים עריכה
- רבא אמר: איוב - בימי מרגלים היה:
- כתיב הכא: (איוב א א) 'איש היה בארץ עוץ - איוב שמו' [והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע],
- וכתיב התם: (במדבר יג כ) [ומה הארץ השמנה הוא אם רזה] היש בה עץ [אם אין? והתחזקתם - ולקחתם מפרי הארץ. והימים, ימי בכורי ענבים.].
- מי דמי? הכא 'עוץ' התם 'עץ'!?
- הכי קאמר להו משה לישראל:
- ישנו לאותו אדם:
- ששנותיו ארוכות כעץ [22]
- ומגין על דורו כעץ.
איוב לא היה ולא נברא עריכה
- יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני,
- ויתיב וקאמר:
- איוב לא היה, ולא נברא, אלא משל היה[23].
- אמר ליה:
- עליך אמר קרא: (איוב א א) 'איש היה בארץ עוץ איוב שמו' [והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלהים וסר מרע] [24]!
- אלא מעתה: (שמואל ב יב ג) [25] ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה וגו' [ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת] - מי הוה אלא משל בעלמא[26]?
הכא נמי: משל בעלמא!
איוב מעולי הגולה (בטבריה) עריכה
- אם כן - שמו ושם עירו למה?
- רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו:
- איוב - מעולי גולה היה, ובית מדרשו בטבריא היה.
- מיתיבי:
- ימי שנותיו של איוב:
- משעה שנכנסו ישראל למצרים
- ועד שיצאו!?
עמוד ב
- אימא: כמשעה שנכנסו ישראל למצרים ועד [שעה] שיצאו [27].
- מיתיבי?
- שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן:
- בלעם ואביו ואיוב [28]
- אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי
- ואליהוא בן ברכאל הבוזי.
- <א"ל> וליטעמיך - אליהוא בן ברכאל לאו מישראל הוה?
- והא כתיב (דברי הימים) "ממשפחת רם [אליהוא]'... [29]?
- אלא אינבוי אינבי לאומות העולם?
- הכי נמי: איוב אינבוי אינבי לאומות העולם!
- אטו כולהו נביאי - מי לא אינבוי לאומות העולם?
- התם: עיקר נביאותייהו לישראל,
- הכא: עיקר נביאותייהו לאומות העולם.
- מיתיבי?
- חסיד היה באומות העולם, ואיוב שמו;
- ולא בא לעולם - אלא כדי לקבל שכרו.
- הביא הקב"ה עליו יסורין - התחיל מחרף ומגדף.
- - כפל לו הקב"ה שכרו בעוה"ז - [כדי] לטרדו מן העולם הבא.
מחלוקת התנאים בעניין איוב, ושאלת ישראליותו עריכה
- תנאי היא, דתניא:
- רבי אלעזר אומר: איוב - בימי שפוט השופטים היה,
- שנאמר: (איוב כז יב) 'הן אתם כולכם חזיתם - ולמה זה הבל תהבלו?'
- איזה דור שכולו הבל[30]?
- הוי אומר - זה דורו של שפוט השופטים!
- רבי יהושע בן קרחה אומר: איוב - בימי אחשורוש היה,
- שנאמר: (איוב מב טו) 'ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ...' [ויתן להם אביהם נחלה, בתוך אחיהם].
- איזהו דור שנתבקשו בו נשים יפות - הוי אומר זה דורו של אחשורוש!
- ואימא בימי דוד,
- דכתיב: (מלכים א א ג) 'ויבקשו נערה יפה...' [בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויבאו אתה למלך]?
- התם בכל גבול ישראל, הכא בכל הארץ!
- ויש אומרים: איוב בימי יעקב היה, ודינה בת יעקב נשא:
- כתיב הכא: (איוב ב י) [ויאמר אליה] '...כדבר אחת הנבלות תדברי...' [גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל? בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו]
- וכתיב התם: (בראשית לד ז) [ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד] 'כי נבלה עשה בישראל...' [לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה],
איוב מישראל או מאומות העולם עריכה
- דאי סלקא דעתא מאומות העולם הוה -
- בתר דשכיב משה מי שריא שכינה על עובדי כוכבים?
- והא אמר מר[36]:
- בקש משה שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים -ונתן לו,
- שנאמר: (שמות לג טז) [ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו] 'ונפלינו אני ועמך' [מכל העם, אשר על פני האדמה][37].
מאמרי דור של רבי יוחנן (פותח בדורו של איוב) עריכה
- אמר רבי יוחנן:
- דורו של איוב שטוף בזמה היה,
- שנאמר: (איוב כז יב) 'הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו?',
- וכתיב: (שיר השירים ז א) שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה בך [מה תחזו בשולמית כמחלת המחנים][38].
- אימא בנבואה?
- דכתיב (ישעיהו א א) חזון ישעיהו בן אמוץ [אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה]?
- א"כ 'למה זה הבל תהבלו' - למה לי?
- ואמר רבי יוחנן:
- מאי דכתיב: (רות א א) 'ויהי בימי שפוט השופטים...' [ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו]?
- דור ששופט את שופטיו[39]:
מלכת שבא - מלכות השבא עריכה
- אמר רבי שמואל בר נחמני
- אמר רבי יונתן:
- כל האומר מלכת שבא אשה היתה - אינו אלא טועה.
- מאי 'מלכת שבא'? - מלכותא דשבא.
מדרשי פסוקים מאיוב עריכה
השטן משבח את אברהם עריכה
- אמר לפניו:
- ריבונו של עולם: שטתי בכל העולם כולו, ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם,
- שאמרת לו - (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה[48]
- - ואפילו הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה [עד שקנה בארבע מאות שקל כסף] -
- לא הרהר אחר מדותיך.
איוב לעומת אברהם עריכה
- (איוב א ח) ויאמר ה' אל השטן:
- השמת לבך אל עבדי איוב - כי אין כמוהו בארץ וגו' [איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע]; -
- אמר רבי יוחנן: גדול הנאמר באיוב - יותר ממה שנאמר באברהם:
- דאילו באברהם כתיב: (בראשית כב יב) [ויאמר: אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה] 'כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה' '[ולא חשכת את בנך את יחידך ממני],
- ובאיוב כתיב: (איוב א ח) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע.
איוב סר מרע עריכה
- מאי וסר מרע?
- אמר רב אבא בר שמואל:
- איוב - וותרן בממונו היה.
- מנהגו של עולם: נותן חצי פרוטה לחנוני,
- איוב: ויתרה משלו[49]!
איוב ויתר על חלקו עריכה
- (איוב א ט-י) ויען השטן את ה' ויאמר:
- החנם ירא איוב אלהים?
- הלא אתה סכת [שכת] בעדו ובעד ביתו וגו' [ובעד כל אשר לו מסביב מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ]
- מאי 'מעשה ידיו ברכת'?
- אמר רבי שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב – מתברך.
הנסים במקנה איוב עריכה
- מאי [50] 'ומקנהו פרץ בארץ'?
- אמר רבי יוסי בר חנינא:
- מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם:
- מנהגו של עולם: זאבים הורגים העזים;
- מקנהו של איוב: עזים הורגים את הזאבים!
הנסים בבקר של איוב עריכה
- (איוב א יא) ואולם שלח נא ידך וגע בכל אשר לו... אם לא על פניך - יברכך!
- (איוב א יב) ויאמר ה' אל השטן:
- הנה כל אשר לו - בידך,
- רק אליו אל תשלח ידך וגו' [ויצא השטן מעם פני ה’]
- (איוב א יג) ויהי היום: ובניו ובנותיו אוכלים ושותים יין, בבית אחיהם הבכור...
- [51] ומלאך בא אל איוב ויאמר: הבקר היו, חורשות וגו' [על ידיהם]
מאי 'הבקר היו חורשות, והאתונות רועות על ידיהם'[52].
- אמר רבי יוחנן: מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב
הערות עריכה
- ^ בני דורו שהאריכו ימים אחריו
- ^ שהרגו מנשה, ולא כתב ספרו, שלא היו הנביאים כותבים ספריהן אלא לפני מותן
- ^ דכתיב בספר משלי (כד) אשר העתיקו אנשי חזקיה וגו', ועל שחזקיה גרם להן לעסוק בתורה, כדאמרינן ב'חלק' (סנהדרין דף צד:): נעץ חרב על פתח בית המדרש כו' - נקרא הדבר על שמו
- ^ חגי זכריה ומלאכי זרובבל ומרדכי וחבריהם
- ^ שנתנבא בגולה; ואיני יודע למה לא כתבו יחזקאל בעצמו, אם לא מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ, וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ
- ^ וכן ספר דניאל שהיה בגולה וכן מגילת אסתר; ושנים עשר, מתוך שהיו נבואותיהם קטנות - לא כתבום הנביאים עצמם איש איש ספרו, ובאו חגי זכריה ומלאכי וראו שרוח הקדש מסתלקת, שהיו הם נביאים אחרונים, ועמדו וכתבו נבואותיהם, וצרפו נבואות קטנות עמם, ועשאום ספר גדול שלא יאבדו מחמת קטנם
- ^ עד שייחס עצמו
- ^ שכתב דברי הימים עד שייחס בו את עצמו
- ^ מי סיימו
- ^ כל הך דקתני לעיל: יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה - אתיא כי הא תנא דלקמיה, דאמר נמי 'יהושע כתבן'
- ^ פלוגתא דתנאי בהאי 'וימת שם משה כו'
- ^ אכולה מילתא קאי, דקאמר 'הקב"ה אומר ומשה כותב' - כמה שמצינו שהנביאים כותבים מפי רבם:
- ^ כלומר אין מפסיקין בהן
- ^ דאמר 'לא כתבם משה', לפיכך נשתנו משאר התורה
- ^ לכתוב בדמע
- ^ 'ואימא יעקב כו'. לא גרסינן לה:
- ^ [כנראה: 'אזרחי' – נדרש מלשון 'מזרח', ו'צדק' הוא רמז לאברהם, עליו נאמר: ויחשביה לו צדקה [בראשית וט,ו]]
- ^ ל"א גרסינן [למתניתא] דלעיל במניינא דעשרה זקנים דקא חשיב אברהם ואיתן האזרחי ולא קא חשיב אסף, דקסבר משלשה בני קרח הוא
- ^ גבי ((מלכים א ה יא)) ויחכם מכל האדם - מאיתן האזרחי וגו' [והימן וכלכל ודרדע בני מחול; ויהי שמו בכל הגוים סביב] איתמר
- ^ וכן הך, דהימן זה משה - אהימן דההוא קרא איתמר, דכתיב ביה והימן וכלכל וגו'
- ^ 'משכיל להימן האזרחי' - הימן אחרינא הוה
- ^ איוב, שהאריך ימים רבים
- ^ ללמוד ממנו תשובות למקטרגים על מדת הדין, ושאין אדם נתפס על צערו
- ^ 'איש היה' אלמא הוה (הערה: במקור הוא לא מביא את כל הפסוק, לכן אפשר להבין - וכפי שמובן מלשונו הקצרה של רש"י - שתשובתו היא לועגת. "על עצות של שכמותך נאמר באיוב עצמו: איש היה בארץ עוץ." כלומר השתמש בעצתך לצורך עצמה והמסקנה: עצתך לא היתה ולא נבראה ולא שווה מאומה)
- ^ וסיפיה דקרא 'ותהי לו לבת'
- ^ משום דכתיב 'ותהי'
- ^ מאתים ועשר, דכתיב (איוב מב): ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה - אף שנותיו הוכפלו, דכתיב ויחי איוב אחר זאת מאה וארבעים שנה; למדנו שהיה בן שבעים כשבאו יסורין עליו; הרי מאתים ועשר; ולעולם מעולי גולה היה
- ^ אלמא נכרי היה
- ^ אליהוא על כרחך - מדייחסיה קרא בשמו [ושם אביו] ושם משפחתו - ישראל הוה, ואית דאמרי ממשפחת רם היה - היינו אברהם
- ^ הטובים שבהן לא היו כלום, כדאמרינן לקמן: שהנשפט היה לו פתחון פה לשפוט את שופטו ומוכיחו
- ^ ובא גם גדוד מכשדים עליו
- ^ בימי נבוכדנצר היה, ובא גם משבא גדוד עליו
- ^ מסקנא דתירוצא הוא דתריץ לעיל 'תנאי היא': ההוא מתניתא דלעיל סבירא ליה עובד כוכבים הוה, והני תנאי דהך מתניתא
- ^ כולהו סבירא להו דישראל הוה
- ^ דאמרי 'בימי יעקב הוה'
- ^ בפרק קמא דברכות (דף ז.)
- ^ 'ונפלינו' = ונבדלנו, בלכתך עמנו מכל האומות
- ^ 'ונחזה בך' לשון זימה [הוא זה]: להסתכל בנשים; שעובדי כוכבים אומרים לישראל 'שובי לתורתנו ותזני עמנו'
- ^ שהיו השופטין עצמן מקולקלים, והיה פתחון פה לנשפט להוכיח את מוכיחו
- ^ שאם אמר לו השופט
- ^ הסתלק ופרוש מעבירה קטנה שבידך
- ^ יכול זה לומר
- ^ פרוש מעבירה חמורה שבידך
- ^ [סוף הפסוק]
- ^ יינך; כמו 'אל תהי בסבאי יין' (משלי כג)
- ^ מעורב; וכן כל לשון 'הוללות' שבתורה: לשון ערבוב
- ^ פסוק ז
- ^ היינו דקאמר 'ומהתהלך בה': מאותו שאמרת לו 'התהלך בארץ' אני בא
- ^ מי שיש לו מלאכה מועטת לעשות, אומר לפועל: "חצי פרוטה אני נותן לך, ונלך אצל חנוני ונקנה בפרוטה ככר או ביצים, ונחלוק" ואיוב ויתרה לחצי השני משלו, ונותן לו כל הפרוטה, שהיה רע בעיניו לדקדק בדבר קל שאינו [אלא?] ממון
- ^ שם
- ^ פסוק יד
- ^ על ידי הבקר, דריש ליה לקרא שאוכלת חזיז מתלם המענה: שהזרע צומח בשעתו