בבא מציעא עה ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
כל ימי גריד אחד כל ימי רביעה אחת לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה רבן גמליאל אומר איש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללוות הימנו והוא משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והוא משלח לו ואומר בשביל מעותיך שהיו בטילות אצלי זו היא רבית מאוחרת ר"ש אומר יש רבית דברים בלא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני גואלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וחכמים אומרים דאף הסופר עוברים משום (ויקרא כה, לז) לא תתן ומשום (ויקרא כה, לו) אל תקח מאתו ומשום (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה ומשום (שמות כב, כד) ולא תשימון עליו נשך ומשום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה':
גמ' תניא ר"ש בן יוחי אומר מנין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום השאסור להקדים לו שלום ת"ל (דברים כג, כ) נשך כל דבר אשר ישך אפילו דיבור אסור:
ואלו עוברין:
אמר אביי ומלוה עובר בכולן לוה עובר משום (דברים כג, כ) לא תשיך לאחיך (דברים כג, כא) ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול ערב והעדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך תניא ר"ש אומר מלוי רבית יותר ממה שמרויחים מפסידים ולא עוד אלא שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת ואומרין אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו כי אתא רב דימי אמר מנין זלנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו ת"ל לא תהיה לו כנושה ר' אמי ורבי אסי דאמרי תרוייהו כאילו דנו בשני דינין שנאמר (תהלים סו, יב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים אמר רב יהודה אמר רב חכל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול וריש לקיש אמר טגורם קללה לעצמו שנאמ' (תהלים לא, יט) תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק אמרו ליה רבנן לרב אשי קא מקיים רבינא כל מה דאמור רבנן שלח ליה בהדי פניא דמעלי שבתא לישדר לי מר עשרה זוזי דאתרמי לי קטינא דארעא למזבן שלח ליה ניתי מר סהדי ונכתב כתבא שלח ליה אפילו אנא נמי ישלח ליה כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי וגורם קללה לעצמי תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים והקונה אדון לעצמו ומי שאשתו מושלת עליו קונה אדון לעצמו מאי היא איכא דאמרי תולה נכסיו בנכרי איכא דאמרי הכותב נכסיו לבניו בחייו איכא דאמרי דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא:
מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה כאין להם זה על זה אלא תרעומות לשכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה וכל דבר שאבד וחזרו בהן מקום שאין שם אדם שוכר עליהן או מטען השוכר את האומנין וחזרו בהן ידם על התחתונה
רש"י עריכה
כל ימי גריד אחד - הם ולא דקדקו בדבר לחוש שמא יום אחד יהא ארוך מחבירו או קשה מחבירו אלא מותר לומר לו עדור עמי היום הזה של גריד ואעדור עמך ביום פלוני של גריד:
גריד - לשון יובש שהארץ יבשה ואין גשמים יורדין:
וכל ימי רביעה - חשובין כאחד:
אבל לא יאמר לו חרוש עמי ואני אחרוש עמך ברביעה - שימי רביעה קשין למלאכה בשדות:
על לא תתן לו - את כספך לא תתן לו בנשך עוברין על בל תתן ועל לא תקח כו'. כל חד וחד מאי דשייך ביה כדמפרש בגמרא:
גמ' מלוה עובר בכולן - בכל הני דחשיב במתני' דהוא נותן בנשך בשעת הלואה והוא לוקח בשעת פירעון והוא לו כנושה כשתובעו ודוחקו והוא שם עליו נשך בשעת פיסוק התנאי ונותן מכשול לפני הלוה להעבירו על לא תשיך לאחיך שהיא אזהרה ללוה:
מפסידין - כדאמר בפירקין (דף עא.): מתמוטטין לעולם:
משה חכם - לישנא מעליא נקט:
לא תהיה לו כנושה - לא תראה בעיניו כנושה בו שיראה ויבוש:
לראשנו - לשון נושה כדמתרגמינן כרשיא הרי אנו באים באש ובמים:
עובר משום לפני עור - שעולה על רוחו של לוה לכפור:
קללה - כשתובעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרין שהוא דובר על צדיק עתק:
ומשתלי - ישכח הלואתי ואגרום קללה לעצמי:
צועקין - בב"ד של מטה:
ואינן נענין - שהרי הם גרמו לעצמן:
קונה אדון לעצמו - מפרש לקמן:
תולה מעותיו בנכרי - אומר מעות שאני משתמש בהן של פלוני נכרי הם שלא להשביע עצמו ופעמים שהנכרי שומע ומעמיד עדים ותובעו בדיניהם:
מתני' השוכר את האומנין והטעו זה את זה - מפרש בגמרא:
שכר את החמר או את הקדר להביא פרייפרין וחלילין - קדר. בעל קרון:
פרייפרין - עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון:
חלילין לכלה - לשמח חתן וכלה:
או למת - לקונן:
משרה - רויי"ש מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין:
מקום שאין אדם - שאינו מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן:
שוכר עליהם - בני אדם ביוקר ועליהם לשלם:
או מטען - מפרש בגמרא:
השוכר את האומנין - לעשות מלאכה בקבלנות בכך וכך:
וחזרו בהן - לאחר שעשו מקצת:
ידם על התחתונה - אם הוקרו פועלים ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע לאלו על העתיד לעשות מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו בשכר שפסק עם אלו ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות. ישום להם מה שעשו ויתן להם מה שפסק עשו חציה. יתן להם חצי שכרן ואין יכולים לומר לו הרי פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו:
תוספות עריכה
ערב ועדים אין עוברין אלא משום בל תשימון. זימנין דעברי נמי אלפני עור לא תתן מכשול כגון שלא היה מלוה בלא ערב ועדים אבל לא תשימון פסיקא ליה אבל לפני עור זימנין דלא עברי כגון שהיה מלוה לו בלאו הכי כי היכי דמושיט כוס של יין לנזיר לא עבר אלא היכא דקאי בתרי עברי נהרא שלא היה שותהו אם לא היה זה (ע"ז דף ו.):
מתני' השוכר את האומנין. משמע ליה בין בשכיר יום בין בקבלנות אבל בפרקין דבתר הכי (דף פג.) נקט פועלים משום דפועלים לא משמע אלא שכירי יום דבהכי מיירי כדאמר התם בזמן שאמר להשכים ולהעריב ורב נמי דקאמר (לקמן עז.) פועל יכול לחזור אפילו בחצי היום דוקא בשכיר יום איירי ולא בקבלן כדמוכח בשמעתין ולכך נקט פועל ולא אומן וא"ת דתניא לקמן בשמעתין (שם) השוכר את הפועל ובחצי היום שמע שמת לו מת או אחזתו חמה אם שכיר הוא כו' ואם קבלן הוא כו' כיון דברייתא מיירי בין בשכיר בין בקבלן אמאי נקט פועל ה"ל למינקט אומן דמשמע תרוייהו וי"ל דה"ק אם שכיר הוא כדאמר השוכר את הפועל נותן לו שכרו ואם קבלן הוא כך דינו ומשום דבעי למתני ובחצי היום וחצי היום לא שייך למתני אלא אשכיר יום:
את הקרר. בשני רישין והוא בעל קרון ולספרים דגרסי קדר י"ל דלהכי נקט קדר לפי שקדרים רגילין להיות להם קרונות:
פרייפרין. דבר האבוד חשיב לה שעתה זמנו הוא לעשות:
עין משפט ונר מצוה עריכה
קעג א מיי' פ"ה מהל' מלוה הל' יא יב יג, סמג לאוין קפה, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף ו':
קעד ב מיי' פ"ה מהל' מלוה ולוה הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף י"ב:
קעה ג מיי' פ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ב', סמ"ג לאוין קצג, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף א':
קעו ד מיי' פ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה א':
קעז ה מיי' פ"ה מהל' מלוה ולוה הלכה י"ב, סמג שם, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף י"א:
קעח ו מיי' פ"ד מהל' מלוה ולוה הלכה ב':
קעט ז מיי' פ"ח מהל' מלוה ולוה הלכה ג', סמג לאוין קפה, טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ז סעיף ב':
קפ ח ט י מיי' פ"ב מהל' מלוה ולוה הלכה ז', סמג עשין צג, טור ושו"ע חו"מ סי' ע' סעיף א':
א כ מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה ד', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף א':
ב ל מיי' פ"ט מהל' שכירות הלכה ד', ועיין בהשגות ובמגיד משנה, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ג סעיף ה':
ראשונים נוספים
שיטה מקובצת
לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני: פירוש לא יאמר מלוה ללוה. ואף על פי שיש לו דרך שם ואינו עושה בשבילו כי אם הדיבור ששואל בגלל אותו האיש שאומר לו. פירוש אחר לא יאמר הלוה לשלוחו לך ודע אם בא המלוה כדי לדרוש בשלומו. והרמב"ם פירש לא יאמר המלוה ללוה דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני כדי שתשקהו ותאכילהו ותכבדהו וכיוצא בזה. שיטה.
וזה לשון ה"ר יהונתן: רבי שמעון אומר יש רבית דברים לא יאמר אדם לחברו לך ודע אם בא איש פלוני ממקום פלוני. כלומר שיאמר המלוה ללוה לך בשליחותי עד חנות פלוני אם בא שם בעל החנות מאותו כפר פלוני שהלך לשם שהוא צריך לי אמור לו שיבא אלי ואף על פי שלא טרח בעבורו שהיה לו ללוה לעבור באותו דרך שאותו חנות שם אפילו הכי אסור משום דמיחזי כרבית דבשכר מעותיו הוא שולח אותו ממקום למקום. עד כאן.
וזה לשון הרמ"ך: וכן לא יאמר לו דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני והוא לא היה רגיל מתחלה לעשות שליחותו. וכתב הר"מ כלומר שתכבדהו ותאכילהו ותשקהו כראוי וכן כל כיוצא בזה עד כאן וזה פשוט הוא שהוא אסור כמי שאומר ללוה תן לי הקרן ותן הרבית לפלוני. עד כאן.
הא דקתני במתניתין אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב וכו': לא שכולן עוברין בכל אלה הלאוין אלא המלוה בלבד עובר בכולן והאחרים יש עובר בזה ואינו עובר בזה כדמפרש להו אביי בגמרא ואל תתמה בשלא הזכיר במשנה לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפי שלא רצה לשנות אלא אותם שכולם במלוה והא דאמר אביי מלוה עובר בכולן בכל השנויים במשנתינו קאמר. הראב"ד.
גמרא: ערב ועדים אין עוברין אלא משום לא תשימון עליו נשך ולא משום ולפני עור לא תתן מכשול כיון דאפשר זולתם. הריטב"א.
ניתי מר סהדי ולכתוב כתבא: ואם תאמר ולמה לי סהדי ושטרא יכתוב לו בכתב ידו. יש למדין מכאן שאם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו נאמן לומר פרעתי כדברי הגאונים והרמב"ם. ואיכא דאמרי אף זה אסור דילמא משתלי ואמר פרעתי. ואין זו ראיה דדילמא לא היה לו פנאי לכתוב עכשיו אלא דסהדי חזו השתא וכתבי שטרא במוצאי שבת וליומא אחרי. הריטב"א.
{{דה מפרש|ומי שאשתו מושלת עליו: פירוש קבל לה על עצמו ממון. רבינו חננאל ז"ל.
התולה מעותיו בגוי: פירוש שאומר על מעותיו שהם של גוי כדי להעני את עצמו והיום או מחר יבא הגוי ויתבענו ואינו מקבל ממנו שיאמר לו שלא להשביע את עצמי אמרתי וכן פירש רש"י. ויש שפירש התולה מעותיו ביד גוי שנותן אותם לגוי כדי להבריחם ואולי הגוי יכפור לו בהן וזה יותר נכון בכאן. הריטב"א ז"ל.
והרמ"ך ז"ל פירש וזה לשונו: והתולה נכסיו ביד גוי כדי שיתעסק בהן הגוי בחזקת שהן של גוי והוא פותח לו פתח שיטעון שהכל שלו. וכן מי שכותב נכסיו לבנו בחייו בלא שיור מזונות ופרנסה. ואי נמי מאן דביש ליה במאתיה ולא אזיל למאתא אחריתי דקיימא לן דשינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום מקרעין גזר דין. עד כאן.
איכא דאמרי דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתי: ושמעינן מהא שרוצה לומר ואינם נענים בבית דין של מעלה לפי שהם פשעו בעצמם. אבל רש"י ז"ל פירש ואינם נענים בבית דין של מטה ולא דאיק לן. שיטה.
- סליק פרק חמישי איזהו נשך
פרק ששי
השוכר את האומנים והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת: פירוש נקט אומנים למכלל בין פועלים שהם שכירי יום ובין קבלנים. ופריש בגמרא דהא דקתני והטעו זה את זה היינו שחזר בעל הבית בפועלים או פועלים בבעל הבית ואפילו הכי קתני שאין להם זה על זה אלא תרעומת. ומיירי בדליכא דבר האבד דאי בדאיכא דבר האבד הא קתני מציעתא שהוא שוכר עליהם או מטען. ומיירי נמי בשלא התחילו במלאכה עצמה שאם התחילו במלאכה הא קתני סיפא שאם חזרו בהם ידם על התחתונה. וסיפא בשהתחילו במלאכה היא ובדליכא דבר האבד וכדמוכח בגמרא בפלוגתא דרבי דוסא ורבנן דמיירי בהכי.
והאי סיפא כרבי דוסא אוקימנא בגמרא מכלל דדכוותה היא. ומשכתת לה לרישא דליכא דבר האבד לבעל הבית בחזרת פועלים בתלתא אנפי או כשמוצא פועלים לשכור בשכרן של אלו לאלתר או שיכול להמתין במלאכה זו עד שימצא פועלים או כשלא היה בעל הבית מוצא פועלים אחרים כששכר את אלו ומצא אחר כך. ומשכחת לה דליכא פסידא לפועלים בחזרת בעל הבית בתרי אנפי או כשמוצאים פועלים להשכיר את עצמן בשכר זה או כשלא היו מוצאין לשכור את עצמן מששכרן בעל הבית ועכשיו מצאו. ואף על גב דברישא ליכא דבר האבד אפילו הכי איכא תרעומת או משום דמיחזי כחוכא או משום דקפדי על שינוי דעתא בנשכרים לאחרים כדאמרינן בגמרא גבי ספינה או משום לזות שפתים שסבורין העולם דעילה מצאו זה בזה. הריטב"א.
השוכר את החמר ואת הקדר: כלומר בעל הקרון להביא פרייפרין וחלילין לכלה ולמת ואת הפועלים להעלות פשתנו מן המשרה. וכל דבר שהוא אבד. פירוש בהאי בבא איירי תנא בדאיכא דבר האבד בתרי גווני או שיש דבר האבד בממון ממש דומיא דלהעלות פשתנו מן המשרה או בדאיכא הפסד רצונו שלא נעשה כוונתו ומתאחרין מעשיו כגון ההיא דמת וכלה וקתני דבתרווייהו שוכר עליהן או מטען.
ומיהו כל שלא שכר עליהן או הטען בסיפא דאיכא הפסד ממון משתלם מהן כדי שכרן או כדי החבילה שבאת לידו אבל באידך דליכא אלא הפסד רצון אין לדבר תשלומין. ובודאי דהוא הדין אם חזר בעל הבית ואיכא פסידא דפועלין דחייב בעל הבית בפסידתן וחדא מינייהו נקט תנא משום דבעי למתני דינא דשוכר עליהן עד כדי כפל שכרן דלא שייך אלא בפסידא דבעל הבית דאלו פסידא דפועלים דבר קצוב הוא שאינו אלא שכרן ונוטל להם כפועל בטל כדאיתא בגמרא. והא דקתני שחזרו בהן שחזרו מדעתן דאלו חזרו מחמת האונס פטורין דאונסא לא קבילו עלייהו. והטעם בתשלומין אלו ממה שאמרנו למעלה דכל שהבטיח לחברו וסמך חברו עליו ואלמלא הבטחתו לא היה בא לו שום הפסד חייב לשלם לו אם פשע בדבר דאלו כשנאנס פטור הוא.
ואם תאמר אם כן למה אינו שוכר עליהם אלא כדי כפל שכרן בלבד או כדי חבילה. יש לומר דמסתמא היינו דאסיקו אדעתייהו שאם לא יוכלו לעשות שימצא לעולם פועלים בכפל שכרן ועל זה בלבד הבטיחוהו אלא אם כן נתנו לו חבילה שלהן להתחייב לו עד כדי דמיה וכדבעינן לפרושי בגמרא.
ודעת מורי הרב שאין כל דיני משנתנו וגמרא דעלה אלא במי ששכר פועלים באמירה בלא קנין שאם נתחייבו פועלים בקנין הרי המלאכה מוטלת עליהן ואפילו אם נאנסו חייבין להשלימה על ידן או על ידי אחרים או לשלם מה שהפסיד בעל הבית והוא הדין כשקבלו כבר כל שכרן. וכבר ארוחנא בהא בחידושין הארוכין שכתבתי לפני רבינו. הריטב"א.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה