באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שנה

(א) ל' הטור פלוגתא דאמוראי אמתני' דהגונב טלה וכו' בפ"י דב"ק דף קי"ח ע"א דפסק הרי"ף במידי דלאו בעל חי כרבי יוחנן לדעת מנין פוטר וכו'

(ב) לשון הרמב"ם בפ"א מהלכות גזילה ד"ח ברייתות מאוקימתא בתרייתא שם בגמ' ע"ב וכתב ה"ה ודבריו בפי' כפי' הרי"ף ז"ל וכן עיקר וכ"כ הרשב"א שפירוש הרי"ף עיקר ע"כ ולדבריהם אפי' לא ידעו מנין המעות כמה הוא בכיס שכתבו כיון שאדם עשוי למשמש בכל שעה הרי מצא לאחר שהחזירו בכלל מעותיו וצ"ע שהמחבר ברישא נקט אליבא דפי' רש"י והטור ובסיפא כפי' הרי"ף והרמב"ם גם הרב סמ"ע העיר בזה

(ג) טור ס"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מה' גניבה דין י"ג מאוקימתא דרב זביד משמיה דרבא שם

(ד) לשון הרמב"ם שם דין י"ד כפסק הלכו' שפסק כרב חסדא בבעלי חיים דהא רבה כוותיה ס"ל ועוד דטעמיה מסתבר וכתב ה"ה ויש מי שכ' שאם היה השה נקוד וטלוי ואין כמותו בעדר אם ידעו הבעלים בגניבתו והחזירו לעדר אע"פ שלא מנו את הצאן הרי הוא כמנוי ופטור שהרי הוא ניכר כן נראה מן הסוגיא אשר שם (מודה רב ברקעות') אבל לא והביאוה בהלכות וגם רבינו.

(ה) ל' הטור ש"ג וכ"כ הרמב"ם שם דין י' פסק כר"ע בברייתא שם וכאוקימתא דרב זביד משמיה דרבא וכן פסק בהלכות

(ו) הראב"ד השיגו שם וכתב או שיחזיר הכיס לבעליו וימנה מעותיו וכתב הרב המגיד ונכון הוא ואף רבינו מודה בזה לא אמרו אלא כשהי' ברשות השומר וכו':