אור ישראל/כוכבי אור/ח

במ"ד פ' פקודי. מעשה בר' שמעון בן חלפתא. שבא ערב שבת. ולא היה לו מאן להתפרנס. יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלקים. וניתן לו אבן טובה מן השמים. נתנה לשולחני ופרנס אותה שבת. אמרה אשתו מהיכן אלו. אמר לה ממה שפרנס הקב"ה. אמרה אם אין אתה אומר לי מהיכן הן. איני טועמת כלום. התחיל מספר לה. אמר לה כך נתפללתי לפני האלקים וניתן לי מן השמים. אמרה לו איני טועמת כלום. עד שתאמר לי שתחזירה מוצאי שבת. אמר לה למה. אמרה לו אתה רוצה שיהא שלחנך חסר ושלחן חבירך מלא. והלך ר' שמעון והודיע מעשה לרבי. אמר לה לך אמור לה. אם שלחנך חסר אני אמלאנו משלי. הלך ואמר לה. אמרה לו לך עמי למי שלמדך תורה. אמרה לו רבי. וכי רואה אדם לחבירו לעולם הבא. לא כל צדיק וצדיק הוה לו עולם בעצמו. שנאמר כי הולך האדם אל בית עולמו כו'. עולמים אין כתיב כאן אלא עולמו. כיון ששמע כן הלך והחזיר עכ"ל המד"ר:

הנה התשובה שהשיבה אשת ר"ש בן חלפתא לרבינו הקדוש. היא חידה סתומה ופליאה נעלמה. במה נצחה אותו. ומה זו תשובה שהשיבה לו לרבי. וכי רואה אדם לחבירו לעולם הבא. הכי תהיה צריכה שם בעולם האמת. לחזור על פתחי הצדיקים והחסידים. לחפש את רבי לדרוש ממנו לקיים את הבטחתו ולא תמצאהו. או כי לא תוכל לראות את פניו. ואם רבינו הקדוש אמר. אם שלחנך חסר אני אמלאנו משלי. האם אמר ולא יעשה. דבר ולא יקיים חלילה ?

שנינו באבות פ"ה. בן הא הא אומר לפום צערא אגרא. הנה בתהלוכות דרכי התבל בענין שכר פעולת שכיר. הנה בעד עצם העמל והיגיעה של העבודה לא יתחשב שכר הרבה. גם כל העובדים עבודה קשה בחומר ובלבנים וחוצבי אבנים. אשר יעמלו בזעת אפים בכ"ז שכרם מצער מאוד ליום תמים. ומה גם סבילת צער של העבודה. לא נחשב כלל ביחוס השכר. אין הבדל בין אם העושה במלאכה. הוא איש כביר כח אשר העבודה נקל לפניו. או אם הוא איש חלש באין אונים. אשר תכבד עליו העבודה. אם הוא בריא אולם או בעל יסורים. בכ"ז אין יתרון לזה על זה והנה שכרם כאחד:

אכן לא כן דרכי ה' ית"ש ומשפטיו עם בריותיו. אשר משלם שכר טוב לעושי רצונו ית"ש חלף עבודתם. הנה מלבד השכר בעד עצמית המצוה. אשר שומע בקול ה'. עוד יש לזה יסוד חשבון שכר. בעד צער העבודה של קיום התורה והמצוה. ולפום צערא אגרא. אם צער של כובד העבודה מעמל הגוף והנפש בעבודתו ית"ש. וכן אינו דומה מי שמקיים את התורה מתוך הריוח. או מתוך הדחק. אם הוא בריא אולם או בעל יסורים. או צער העבודה של כפיית היצר. אינו דומה מי שעושה מצוה שאין בה כפיית היצר. או אם צריך להתגבר על תאותו ולכוף את יצרו. ולפי ערך העמל והצער שסובל בעבודתו ית"ש. כן ירבה וכן יגדל השכר למעלה באין קץ. כי לפום צערא אגרא. וכבר הפליגו חז"ל באבות דר' נתן ביתרון העבודה כשהיא בצער על העבודה בריוח. וז"ל שם אם למדת תורה בשעת הריוח. אל תשוב לך בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם דבר אחד בצער. ממאה דברים בריוח ע"ש. וכ"כ בס' חסידים מצוה שצריך לכפות את היצר. גדול ממאה מצות שאין צריך לכפות את היצר: הוא מה שאמרו חז"ל ב"ב דף ע"ח. מאי דכתיב ע"כ יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה. ושכר עבירה כנגד הפסדה. ולכאורה יפלא מה השמיענו המושלים בזה. מי לא ידע שכר מצוה והפסד עבירה. כי הקב"ה משלם שכר טוב לעושי רצונו ית"ש. ושפטיס נכונו לפועלי עון. אולם הוא הדבר. כי הנה נקל לפני איש לילך באורח ישרים סלולה. אם לא תכבד העבודה עליו. אולם כאשר יפגע על דרכו איזה כובד בעבודתו ית"ש. או איזה נסיון שצריך לכבוש את יצרו. אז תרפנה ידיו. ע"כ כאשר יקרה לפני האדס נסיון באיזה מצוה. אם בגופו או בממונו. זאת ישיב אל לבו. כי הלא מרבית השכר הוא רק בגלל כובד העבודה והצער של קיום מצוה. והוא על אחת מאה כנ"ל. ואם יעמוד בנסיון ויכבוש את יצרו. הלא בעד הצער הזה יהיה שכרו הרבה מאוד מקיום מצוה אחת. יותר ממה שיקיים מאה מצות אחרות שלא בצער וכפיית היצר: זהו אשר יאמרו המושלים ביצרם. בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הפסד מצוה כנגד שכרה. יודיענו כי מלבד השכר של עצמית המצוה. עוד חשבון שכר בעד צער של קיום המצוה. כי לפום צערא אגרא. וזהו הפסד מצוה כנגד שכרה. היינו חשבון הפסד מצוה כנגד השכר של ההפסד. כי רק ע"י ההפסד והצער שסובל בקיום מצוה יגדל שכרו למעלה ראש: וכן מה שיאמרו המושלים ביצרס. שכר עבירה כנגד הפסדה. אשר לפי מושכל ראשון יפלא. כי אין בזה חדשות. מי לא ידע כי שפעים נכונו לפועלי עון. יתבאר ג"כ על דרך זה. כי הנה אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל. כתב באחד ממכתביו. כי כמו אשר המצות נערכות נגד צער קיומם כמאמר רז"ל לפום צערא אגרא. כן בענין העבירות תתחלף עונשם לפי גדר ערך צער של מניעת העבירה ^ וכל אשר תפחת בצערה כן גם עונשה גדול. כמאמר רז"ל מנחות דף מ"ג. תניא היה ר' מאיר אומר גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת משל כו' עכ"ל אדמו"ר. וכ"כ בקצרה גם בתבונה ע"ש. והנה לפי הנחה זו אשר העונש של עבירה נערך לפי גדר הצער של מניעת העבירה. א"כ יפלא מאוד הרי גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. כמבואר במכות דף כ"ג. והצער של מניעת העבירות הללו גדול מאוד. כי התאוה רבה ויצרם תוקפם. וא"כ תתהפך כחומר חותם כי עבירות החמורות כגזל ועריות יקטן עונשם: אמנם נראה כי לעומת זה יש ע"ז חשבון אחר. כי הנה כמו אשר במצוה לפום צערא אגרא. כי מלבד השכר של עצמית המצוה. עוד יש חשבון שכר בעד הצער שסובל ממה שמקיים רצונו ית"ש. כמו כן בענין עבירה מלבד העונש בעד עצמית העבירה. אשר אינו שומע בקול ה'. עוד יש חשבון עונש בעד ההנאה שמתענג נפשו ממה שממרה רצון ה' ית"ש. וכמו במצוה לפום צערא אגרא. כן בעבירה לפום ההנאה עונש. כי הנה בביאור הגר"א זצוק"ל לס' משלי. כתב כי כל ההנאות שאדם נהנה בעוה"ז. יתהפכו לו בקבר למרה. והקרומין המתאוים נענשים בחיבוט הקבר. ושם נדון כל אברואברשנהנהבעוה"ז שלא במצוה. ושורפין אותו כארס של נחש. אבל הצדיק המתכוין בהנאתו רק לשם שמים אדרבה נחשב לו ההנאה למצוה ואכילתו כקרבן ע"ש: ועכ"פ הרי מבואר כי גם בעד כל ההנאות " שאדם נהנה בעוה"ז. אף מדבר הרשות רק שלא במצוה העונש גדול מאוד. וכל אבר ואבר שנהנה שורפין אותו כארס של נחש. ומזה נוכל לעשות חשבון לדון ולשפוט. את גודל העונש בעד ההנאה שנהנה בעוה"ז מן דבר עבירה. שהוא נהנה ומתענג ממה שממרה את רצון ה' ית"ש. כי אין ערוך להעונש בעד ההנאה של עבירה. מה נורא הרעיון הזה למתבונן בה. כי עת יתקפהו יצרו לדבר עבירה. אף לדבר איזה מדברים האסורים. ליתן אל לבו כי מלבד העונש של עצמית העון. הנה גם בעד ההנאה ישלם שבעתים:

ומעתה שוב לא יפלא. כי הנה גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן. אם כי בעד עצמית העבירה מה שעובר רצון ה' ית"ש היה העונש נגרע מערכו. בשביל הצער של מניעת העבירה. אולם לעומת זה מאחר אשר ההנאה רבה בהם. הנה ההנאה והתענוג של העבירה שהוא נהנה מזה שממרה רצון ה' ית"ש. הנה חשבון ההנאה מגדיל העונש למעלה ראש:

הוא מה שאומרים המושלים ביצרם. בואו חשבון כו' שכר עבירה כנגד הפסדה. הנה ישמיענו בזה כי מלבד העונש בעד עצמית העבירה. עוד יש חשבון עונש בעד השכר של עשיית העבירה היינו ההנאה שנהנה מן העבירה. וזהו שכר עבירה כנגד הפסדה. היינו חשבון שכר עבירה כנגד ההפסד בעד השכר. כי בעד השכר וההנאה שיש לו מהעבירה. יגדל ענשו למעלה ראש:

והנה אם כי הצער של קיום מצוה. מגדיל השכר למעלה ראש. כי לפום צערא אגרא. ומי שלפי מצבו יש לו נסיונות בעבודתו ית"ש. וזוכה לעמוד בנסיון. ולהתגבר על כל התלאות והמפריעים מה טוב חלקו. כי שכרו יהיה הרבה מאוד. אולם בעקב הנסיונות כרוכה גם סכנה רבה. פן יבולע לו בגללם. כי יהיה רפה כח לעמוד כנגדם. ויטה מני דרך הטוב והישר. כי על כן אנחנו מתפללים בכל יום אל תביאנו לידי נסיון:

אמנם אחת היא מצאנו. בחינת צער בעבודתו ית"ש. אשר יגדיל ויאדיר שכר המצות למעלה. ובכ"ז יהיה האדם בטוח עמה. כי הצער הזה לא ירע ולא ישחית בקדש. לא תהיה לו לנסיון. ולא תעמוד לו לשטן להטותו עקלקלות:

הנה בקידושין דף ל"א הביא הגמ' מעשה מה שעשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון. פ"א בקשו ממנו אבנים לאפוד. והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו. לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו כו'. ואמר ר' חנינא מה מי שאינו מצוה ועושה כך מצוה ועושה עאכו"כ. דאמר ר' חנינא גדול מצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה. אמר רב יוסף מריש הוה אמינא מאן דהוה אמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן. דהא לא מיפקידנא וקא עבידנא. השתא דשמעיתא להא דאמר ר' חנינא כו':

ובטעם הדבר דגדול מצוה ועושה. כתבו התוס' בקידושין שם ד"ה גדול המצוה ועושה וז"ל. נראה דהיינו טעמא דמי שמצוה ועושה עדיף. לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור. ממי שאינו מצוה שיש לו פת בסלו שאם ירצה ינוח עכ"ל התוס':

עכ"פ הרי נגלה ומבואר כי הדאגה והצער של קיום המצות. מה שהאדם ירא דואג ומצטער פן יעבור. זה הצער גופה מגדיל שכר המצות. כשאר מיני צער שיהיה לו לאדם בעבודתו ית"ש. כי לכך אמרו גדול מצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה. והנה גם זה נכלל בכלל מה שאמרו חז"ל לפום צערא אגרא. כי הנה זה מובן מאליו. כי גם במצוה ועושה לא הכל שוים בהדאגה והצער של קיום המצות. כי זה תגבל עם יראת האדם את ה' ית"ש. ולפי איכות יראתו כן תהיה הדאגה והצער של קיום המצות. וכל מה שיהיה יותר ירא אלקים. כן תרב ביותר דאגתו וצערו פן יעבור ולא יקיים אחת מהנה ממצות ה' ית"ש. או שלא יעשה המצוה כתיקונה. ולפי ערך יראתו דאגתו וצערו. לקיים רצון ה' ית"ש. כן ירום ונשא שכר מצותיו למעלה ראש. כי לפום צערא אגרא:

וכן אם נשוב על כמה מדרגות לאחור. אם האדם יהיה מושלל חלילה מיראת ה' ית"ש. הנה גם המצות שיעשה אותם. יוכל להיות קבול שכרם רק בגדר אינו מצוה ועושה. אחרי כי כל היתרון שיש למצוה ועושה על שאינו מצוה ועושה. הוא רק מפני הדאגה והצער שדואג ומצטער יותר פן יעבור. אולם מי שאין יראת ה' בקרב לבבו. ואינו דואג ומצטער על קיום המצות פן יעבור. נמצא כי גם המצות שיקיים אותם. יהיה מהות שכרם רק בגדר אינו מצוה ועושה. כי מה בכך שהוא מצוה. אם אינו דואג ומצטער על ציווי של של מקום:

ובזה יובן מה שאמרו חז"ל בריש פ"ק דע"ז. דתני רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. מה ראה ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום כיון שלא קיימום עמד והתירן להן. ופריך איתגורי איתגור, ומשני לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצוה ועושה. אלא כמי שאינו מצוה ועושה. דאמר ר' חנינא גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה. ולכאורה יפלא אחרי כי מה שלא קיימו ז' מצות בודאי יענשו על זה. מדוע יענשו עוד בכפלים כי יקופח גם שכרם. שלא יקבלו שכר על המצות שיקיימו. רק כמי שאינו מצוה ועושה:

אולם לפי הנ"ל יובן היטב. אחרי כי כל היתרון השכר של מצוה ועושה. הוא רק מפני הדאגה והצער. שדואג ומצטער יותר פן יעבור כנ"ל. וע"כ כאשר ראה הקב"ה כי נתן לבני נח רק ז' מצות וקבלו עליהן ולא קיימום. הרי כי אין חפצים כלל לישא עול של מלכות שמים. ואין להם דאגה וצער כלל לקיים ציווי של מקום. ולזאת גם אם יקיימו איזה מצוה. לא יקבלו שכר רק כמי שאינו מצוה ועושה כנ"ל:

ועם זה נשכיל בינה להבין מה שאמרו חז"ל. בב"מ דף פ"ו אמר ר"י אמר רב. כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו. עשה הקב"ה לבניו בעצמו. וכל מה שעשה כו'. ואל הבקר רץ אברהם. ורוח נסע מאת ה'. ויקח חמאה וחלב. הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו', ואברהם הולך עמם לשלחם. וה' הולך לפניהם יומם. יוקח נא מעט מים. והכית בציר ויצאו ממנו מים ושתה העם:

מה מאוד יש להתפלא ולהשתומם. על הפלגת השכר הגדול והנורא הלזה. בגלל מצוה אחת פשוטה של הכנסת אורחים. וכל הנסים והנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו במדבר. הוריד להם את המן. הגיז להם את השלו. הכה להם את הצור. הלך לפניהם יומם בעמוד ענן. הכל הוא בכח שכר מצוה הזאת שעשה אברהם אבינו ע"ה. מה נורא השכר הזה. האם כל איש שיעשה כן פ"א יהיה שכרו גדול כ"כ:

אכן לפי הנ"ל כי הדאגה והצער של קיום המצות. מגדיל שכר המצות. כי לכך גדול המצוה ועושה וכמש"כ התוס' וכנ"ל. והנה הדאגה והצער הזאת נמשך רק מכח יראת ה'. ולפי איכות יראתו כן יהיה דאגתו וצערו פן יעבור. וידוע כי ליראת ה' ית"ש. אין לה לא מדה ולא גבול לא קץ ולא תכלית. והנה גם בדור האמוראים. מצינו לחז"ל בנדה דף י"ג שאמרו שם על רב יהודה אימתא דמריה עליה. דקרי שמואל עליה אין זה ילוד אשה. והיינו כי מפני היראה והאימה הגדולה שהיה לו לרב יהודה מרוממותו ית"ש. המליץ שמואל עליו שאין זה ילוד אשה. כ"א אחד ממלאכי מרום. אשר בהיותם רק צורות נפרדות בלתי גולם וגויה. נקל להם להשיג ולהשכיל מרוממות קדושתו ית"ש. וע"כ הם יראים וחרדים תכלית היראה:

ומזה נוכל לשער את מהות היראה שהיה לאבות הקדושים. כאשר נעלה מדור האמוראים על כמה מדרגות לפנים. מה בינם לבין דורות הראשונים ומהם מדרגה אחר מדרגה עד הנביאים. ועד אבות העולם ע"ה. עתה מה נורא היתה יראתם כשרפים ואופנים וחיות הקדש. ואמרו ז"ל בתנא דבי אליהו. אל תירא אברם. אין אומרים אל תירא. אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו:

ומעתה לא יפלא איפוא. אם כל כך גדלה שכר מצותם של האבות הקדושים. אשר משכר מצוה אחת שעשה אברהם אבינו ע"ה. השפיע הקב"ה שפע טובה ישועה וברכה לבניו אחריו במדה גדושה. כי לפי עוצם יראתו של אברהם אבינו ע"ה. אשר אין בכח שכל אנושי להיות לה ציור ממהותה. כאשר לא יצויר בשכל ממהות האימה והיראה. שיש לאופנים וחיות הקדש. ולפי יראתו כן תרב דאגתו וצערו בקיום המצות. וע"כ גדלה גם שכר מצותיו למעלה באין קץ. כי לפום צערא אגרא:

וממוצא דבר נשכיל. כמה רב טוב צפון באוצר של יראת שמים. אם האדם יהיה עמוס ביראת ה' ית"ש. כי מלבד אשר היראה היא סיבה לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה והמצוה. עוד הנה המצוה שיעשה בכח יראת ה' ית"ש. אשר הוא ירא וחרד לקיים אותה יגדל שכרה למעלה. כי הדאגה והצער שיש לו פן יעבור. הוא כשאר מיני צער שיש לו לאדם בעבודתו ית"ש. אשר לפום צערא אגרא כנ"ל. והנה כל איש לפי ערכו. לא כל המצות יהיה אצלו במשקל אחד. יש מצות אשר הם חמורות בעיניו. ולא יעבור עליהם בשום ענין בעולם. ויש אשר יהיה קלות אצלו. מובן מאליו כי כל מצוה אשר הוא ירא וחרד עליה ביותר פן יעבור ולא יקיים אותה יגדל שכרו למעלה כנ"ל:

אחת היא אשר ראוי לשום עליה לב. והוא מצות לימוד התורה אשר שכרה גדול מכל המצות. אולם דבר אחד יוכל להיות לה לשטן להקטין שכר המצוה הגדולה הזאת. כי אם שאמרו חז"ל בספרי. כשם ששכר ת"ת גדול מכל המצות כן עון ביטולה גדול מכל העבירות. בכ"ז יורנו הנסיון. כי ביטול מצוה זו של תלמוד תורה. נקל בעיני האדם יותר מביטול שאר מצות. כי אם במקרה יתבטל האדם מאיזה מצוה. כמו מתפילה ותפילין וכדומה. ידאג ויצטער ע"ז ביותר. ואם יתבטל איזה זמן ממצות לימוד התורה. אף בלי שום סיבה. לא יחוש ולא ידאג כלל. כ"א שרידים אשר ה' קורא. להם יהיה המצוה הזאת ככל המצות. הסיבה לזה הוא יען כי מצות ת"ת ניתן רשות לבטלה להכרח פרנסה. או למצוה שא"א לעשות ע"י אחרים. ועכ"פ המצוה הזאת היא אצל כמה בנ"א כמעט בגדר אינו מצוה ועושה. כי יש לו פת בסלו שאם ירצה ילמוד ואם ירצה ינוח. וכמש"כ התוס' בקידושין הנ"ל. וע"כ יהיה נגרע גם משכרה הגדול כנ"ל. ע"כ מה נורא הדבר להיות עמל. להעלות מצוה הזאת של ת"ת לכה"פ במדרגה אחת עם כל המצות ועון ביטולה יהיה חמור כביטול שאר מצות. והעצה היעוצה לזה הוא. ללמוד ספרי מוסר המרחיבים דבריהם בחומר העון של ביטול תורה. וכן ללמוד ה' ת"ת בעיון למעשה. וכמש"כ אדמו"ר הגה"ח זצוק"ל באגרת המוסר ע"ש:

עתה נשוב לדברי המד"ר הנצב בפתח דברינו. ומתחילה נאמר כי מה שמיאנה אשת ר"ש בן חלפתא לקבל את האבן טובה שניתן לבעלה מן השמים. והאיצה בבעלה להשיב את האבן טובה בחזרה לשמים. למען שלא יהיה שלחנו חסר. אין הטעם רק משום שמא ינכו לו מזכיותיו בעבור הנס שנעשה לו. אולם כנראה היה ר"ש בן חלפתא עני ביותר. והיה לומד תורה מתוך הדחק. וידוע גודל השכר של ת"ת מתוך הדחק. וכמו שאמרו ז"ל באבות דר"נ אם למדת תורה בשעת הריוח. אל תשוב לך בשעת הדחק. לפי שטוב לו לאדם. דבר אחד בצער ממאה דברים בריוח. והנה כאשר ניתן לו מן השמים אבן טובה אשר יוכל להתפרנס מזה. הלא מעתה שוב ילמוד תורה מתוך הריוח. על זה חסה עינה של החסידה על אבדן השכר הגדול של לימוד תורה מתוך הדחק. וע"כ חרדה את כל החרדה הגדולה הזאת. ומיהרה לבעלה להשיב את האבן טובה בחזרה לשמים. ותבחר לנפשה להתגלגל תחת עוני ודוחק. למען אשר בעלה ילמוד דוקא תורה מתוך הדחק:

והנה מה שאמרה אשת ר"ש בן חלפתא לרבי. וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב. לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר כו'. אשר לכאורה הוא מושלל הבנה. אכן נראה כי התענוג והעידון הרוחני של עוה"ב. אין זה מין תענוג אחד רוחני בעד כל המצות. אמנם כמו בתענוגי הגשמים בעוה"ז. יש הרבה מינים ממינים שונים. כמו כן בעוה"ב בתענוגי הרוחנים. ובעד כל מצוה ומצוה נכונה לה מין תענוג עדן רוחני נבדל מזולתה. וכן גם מצוה אשר תתחלף שכרה לפי צער קיומה. וכמאמרם ז"ל לפום צערא אגרא. כן לפיה תהיה שונה מין התענוג והעדן הרוחני. ובעולמו של כל צדיק תקוע כמה מיני תענוגים ועידונים רוחנים שונים. לפי מספר ומפקד המצות שעשה בחייו. ולפי מהותם וערכם והתחלפות צער קיומם. והצדיק מתענג בעולמו בעידונים רוחנים שונים לפי מספר מצותיו. ומכל אחת יפה שעה אחת קורת רוח מכל חיי העוה"ז:

זהו מה שאמרה אשת ר"ש בן חלפתא. כי לכל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר כו'. היינו כאשר לכל מצוה נועד לה תענוג ועדן רוחני נבדל מזולתה. והצדיק מתענג בתענוגים ועידונים רוחנים שונים מכל מצוה ומצוה. והנה ידוע ומובן אשר לא ימלט. כי לא יהיה לכל צדיק איזה מעלה אשר אין לזולתו. אף לצדיק שגדול ממנו. אם מצוה אחת גדולה בערכה מצד עצמותה. או מסיבת צער קיומה. אשר אין זה גם לגדולים וטובים ממנו. ע"כ בהכרח מיוחד לכל צדיק עולם בפני עצמו. כי לא יוכל לכנוס לתוך עולמו של צדיק אחר אף שקטן ממנו. למען לא יטעם טעם עונג ועדן רוחני מן איזה מצוה שיש לחבירו. ואין כיוצא בזה בידו. וזהו ג"כ המליצה שאמרה וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב. היינו כי לכל צדיק וצדיק יש לו עולם בעצמו. ואין רשות לכל צדיק לכנוס לתוך עולמו של חבירו כנ"ל:

והנה בדרך כלל היה בלי ספק מעלתו של רבינו הקדוש. גדולה ממעלת ר"ש בן חלפתא. אך מצוה אחת גדולה בערכה היה לו לר"ש בן חלפתא מה שלא היה לו לרבינו הקדוש. והוא לימוד תורה מתוך הדחק. כי ר"ש בן חלפתא היה עני גדול. עד שלא היה לו מאין להתפרנס בש"ק. ורבינו הקדוש היה עשיר גדול וכמו שאמרו חז"ל בב"מ דף פ"ה. אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא. ולא היה לו לרבינו הקדוש דאגת הפרנסה. ולא לימוד תורה מתוך הדחק. והנה כבר נתבאר כי מה שמיאנה אשת ר"ש בן חלפתא. לקבל את האבן טובה שניתן לבעלה מן השמים שיוכל להתפרנס מזה. יען כי חסה עינה של החסידה. על השכר הגדול של לימוד תורה מתוך הדחק. ורצתה להתגלגל תחת עוני ודוחק. ולזאת כאשר אמר רבינו הקדוש לר"ש בן חלפתא. לך אמור לה אם שלחנך חסר אני אמלאנו משלי. יש מקום לשאול. אחרי כי לכל מצוה יש שכר ענג ועדן מיוחד נבדל מזולתה. וכן לפי התחלפות צער קיומם. מעתה איך יוכל רבינו הקדוש למלאות משלו. שכר של תלמוד תורה מתוך הדחק. אחרי כי זה המין של מצוה זו היינו לימוד תורה מתוך הדחק אין לו בעצמו. כי הוא עשיר גדול כנ"ל:

זהו מה שהשיבה אשת ר"ש בן חלפתא לרבינו הקדוש. פיה פתחה בחכמה. ואמרה לו רבי וכי רואה אדם לחבירו לעוה"ב. לא כל צדיק וצדיק הוה ליה עולם בעצמו שנאמר כו'. היינו מדוע יש לכל צדיק עולם בעצמו. יען כי שכר המצות הוא בעד כל מצוה תענוג ועדן מיוחד. וכן לכל מצוה לפי ערך צער קיומה. ולכן לא יוכל כל צדיק לכנוס לתוך עולמו של חבירו לראות את פניו. ומעתה אחרי אשר רבינו הקדוש הוא עשיר גדול. ולומד תורה מתוך הריוח. איך יוכל למלאות משלו. השכר המיוחד ללימוד תורה מתוך הדחק כנ"ל: