אבן עזרא על בראשית ל
<< · אבן עזרא על בראשית · ל · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ג
פסוק ו
פסוק ח
פסוק יא
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
פסוק כ
פסוק כא
פסוק כג
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק ל
פסוק לב
ונקודים — שיש בו נקודות נקודות.
וברודים — מגזרת "ברד", שיש לו שומות לבנות.
ומלת טלוא — שם כלל, והיא מגזרת "בלות ומטולאות" (יהושע ט, ה). והטעם, כמו שומות.
וטעם כל נקוד וטלוא — תיש, וכן כתוב: "שה כשבים ושה עזים" (דברים יד, ד). ואחר ששם טלוא כלל, הנה פירושו: כל תיש נקוד וברוד.
כל שה חום — הוא השחרות. ויתכן שנקרא השחרות כן מפני החום, כי השחרות יותר חום מן הלבן.
וטלוא ונקוד בעזים — עקוד וברוד ונקוד:פסוק לג
אשר איננו נקוד וטלוא — נקוד ברוד ועקוד.
בעזים — זכרים ונקבות:פסוק לד
פסוק לה
הנקודות והטלואות — פירוש, העקודות והברודות, וזה טעם כל אשר לבן בו.
וכל שה חום — כבש שחור. והוא שם תואר, כמו פעול, ומשקלו "סוג לב" (משלי יד, יד).
ומלת הסר משם, על דעת מדקדק גדול, שם הפועל, "להסיר משם", ואלה שכרי. ופירוש ויתן ביד בניו, של יעקב. רק וישם דרך שלשת ימים, על לבן הוא. וזה הפירוש איננו נכון, כי אין ליעקב בן גדול מראובן, ועוד אין לו ז' שנים. וכן פירוש הפרשה: הסר משם, כמשמעו, לשון ציווי. והטעם והיה שכרי, כאלה אחר שתסירם. ויסר ביום ההוא, לבן הסיר:פסוק לו
פסוק לז
לבנה לוז וערמון — עצים הם, רק לח שם התואר. והגאון אמר כי לוז – שקדים, בעבור שנקרא כן בלשון ישמעאל, כי הב' לשונות והארמית ממשפחה אחת היו.
מחשוף הלבן — שחשף הקלף, כמו "חשף ה'" (ישעיהו נב, י):פסוק לח
ברהטים — מקום חיבור המים שישתו הצאן שם.
ויחמנה — נתחברו פה לשון זכרים ונקבות, כמו "וישרנה הפרות" (שמואל א ו, יב):פסוק לט
אל המקלות — מן המקלות. ורבים יתמהו ויאמרו כי זה פלא. ואמת שהוא מפלאות התולדות, וכן המשפט, אפילו האשה שנבראה בצלם המלאכים.
וטלואים — הם הברודים, כי שם כלל הוא:פסוק מ
פסוק מא
פסוק מב
העטופים — שאין כח בהם, כמו: "נפשם בהם תתעטף" (תהלים קז, ה):
<< · אבן עזרא על בראשית · ל · >>